הנקה ובן הזוג

[kby]

הנקה ובן הזוג

אז חשבתי לשאול זאת בצורה של סקר... אבל האמת היא שפשוט בא לי לקטר... ושמחה לשמוע גם איך אצלכן כמובן. בשבועות האחרונים אבא של תומר מביע בגלוי את דעתו, בכל הזדמנות יש לציין, שהגיע הזמן לגמול אותה. הוא לא ממש מוכן לדון בנושא על מה ולמה ומה זה עושה לו, אלא מתעקש שמספיק וזה מיותר. בחינה עצמית מדוקדקת שלי (בהעדר שיתוף פעולה מצדו) מעלה שהוא: א. מרגיש חוסר אונים בכך שכשאנו ביחד תומר רוצה ציצי הרבה פעמים כדי להרגע וזה משאיר אותו חסר יכולת להרגיע אותה. מניחה שזו תחרות לא נעימה מצדו. ב. אולי מביכות אותו שאלות של אנשים כלפי כשאנחנו ביחד שאומרים: "מה את עוד מניקה?" (מה שאני בוחרת לקבל כתמיהת מחמאה והוא(אולי יותר בצדק) מקבל כביקורת וקשה לו עם זה) ג. אולי, ולא מצליחה להבין ממנו, אולי קשה לו לראות את הילדה הגדולה שלנו, שכבר מתנהגת כמו ילדה ולא כמו תינוקת, צמודה לשד... הואיל והוא לא משתף, כאמור, והואיל וזה גם לא אופייני לו, והואיל והוא אמנם כל הזמן אומר שזו בחירה והחלטה שלי, אבל בשבועות האחרונים יצא לו להעיר הערות שממש מרגיזות אותי, והואיל ואי אפשר לדון בכך- מה אני עושה? אני לא אפסיק להניק. לי זה טוב. לתומר זה טוב. אם הוא היה אומר משהו כמו "מפריע לי שאת מניקה ליד החברים שלנו" הייתי יכולה לחיות עם זה. אבל אמירה כללית נגד ההנקה שלי וש"מספיק כבר עם זה" אני לא יכולה לקבל. מצד שני- אנחנו בד"כ כל כך ביחד בכל דבר שקשה לי לעשות כאילו כלום כשברור לי שהוא כל כך מתנגד. אז מה עושים? וגם- תרגיעו אותי שיש עוד כמה גברים שלא מרגישים נוח עם הנקת פעוטות... תודה

 

[Shellylove]

אז בואי אני ארגיע אותך

יש עוד כמה גברים שלא מרגישים נוח עם הנקת פעוטות. לנו היו כל מיני גלגולים עם העניין וכעת יש איזשהו שקט תעשייתי וירידות עלי שאני אניק עד גיל 5 (מישהו ראה פה במקרה את "אודות שמידט"? קתי בייטס כאישה אקסצנטרית וקצת מוזרה שהניקה עד גיל 5 ובנה לא חכם בלשון המעטה? אז כבר עשו בינינו השוואות). מצד שני, בלי מילים, אני רואה אותו לפעמים מסתכל עלינו כשהיא יונקת לפני השינה במבט של: "איזה מתוקות". לפי מה שתיארת אני חושבת שאת צריכה להגיד לבעלך שאת מאד רוצה להמשיך להניק, אבל מפריע לך שהוא מתנגד וכל עוד זה יהיה מבחינתו בגדר "הגיע הזמן להפסיק" והוא לא ימקד וינסה להסביר לעצמו ולך את הסיבה, את לא ממש תוכלי להתייחס לזה. תעשי את ההשוואה (להבדיל אלף אלפי הבדלות) למישהו שהיו אמרו לו: "תפסיק לעשן" "למה?" "ככה", אין סיכוי שהוא יפסיק נכון? אבל אם היו אומרים לו שיש בזה נזק בריאותי וכו', אז הוא היה יכול להתייחס נקודתית לטיעונים. אני יודעת שההשוואה לא ממש מוצלחת, אבל אני קווה שירדת לסוף דעתי. כלומר, את לא תפסיקי להניק כי הוא אמר שזה לא נראה לו, את תשקלי להפסיק/לשנות דפוסים אם תביני מה באמת מפריע לו ואולי (וזה מה שקורה בד"כ) תגלו ביחד שזו לא ההנקה ש"אשמה" ושיש דרכים אחרות לפתרון.

 

[kby]

אממ... הדוגמא שלך גרמה לי לחשוב

כן... לפני עשר שנים, כשהכרנו, הוא אמר לי שהוא שונא שמעשנים ואני הפסקתי... (מי ישמע איזה מעשנת כבדה הייתי... ילדה בת 17 שגומרת חפיסה בחודש...). אבל זה המוזר. הוא אפילו לא מוכן להסביר גם אם אני שואלת. הוא גם יודע שאני כזאת עקשנית שאם החלטתי גם אם הוא יביא טיעונים אני לא אפסיק, אבל אני לא מצליחה להעביר לו את המסר שיש דרך ביניים- אני יכולה להניק באופן שפחות יפריע לו אם אני אבין מה מפריע לו... (אולי הוא סתם רוצה את אשתו חזרה לעצמו?)

 

[Shellylove]

ומה אם תביעי מראש

מוכנות להקשיב, לשקול ולשנות משהו במידה והוא יסביר לך את עצמו? אם הוא רוצה את אשתו לעצמו - יש לזה פתרונות שלא מחייבים להפסיק להניק (למשל חופשה קצרה משותפת ותומר תהיה אצל סבא-סבתא?). עד כמה הוא מציק לך בעניין? את זה את מכירה?

 

[kby]

שוב תודה

קודם כל השרשור המצורף עושה יותר קל בלב. הזוגיות- זה לא עניין של חופשה, וזה לא עניין של זמן, אלא אני חושבת שמשהו במגע האינטימי הזה של היניקה "הפקיע" את הגוף שלי ממנו. ממש כך- לא הנפשי אלא הגופני. היו פה דיונים בעבר על היכולת של הבעל לגעת וכו' כשהציצי מקושר ליניקה. לא חשבתי שזה מפריע לו קודם, אבל פתאום...

 

[ב ה י ר]

Shellylove, תודה רבה!

את ההודעה הזאת אני צריכה להראות לבעלי. לי ולבעלי בימים האחרונים יש ויכוחים סוערים בנושא ההנקה הוא רוצה שאפסיק כי זה מה שהורס לנו את הלילות.(כך הוא טוען) אני עדיין לא מוכנה לזה מה גם שאני כמעט בטוחה שזה לא יעזור...

 

[אמא של מייקי]

בעלי בדיוק אותו דבר..../images/Emo4.gif

מההתחלה הוא לא הבין למה אני מתעקשת להניק (היתה לי התחלה קשה) אבל בסביבות גיל 7 חודשים הוא התחיל להעיר יותר ויותר ולשאול עד מתי. בשיחות שיזמתי שמעתי ממנו כל מיני דברים (היא תפסיק להתעורר בלילה, הוא יוכל להרדים אותה, יפול לי הציצי) אבל היתה לי הרגשה שזה לא זה. אחר כך בשיחה עם חברים (שהיו באותו מצב כמונו, גם בסביבות גיל חצי שנה) הוא פתאום אמר שבעלים רוצים שהנשים יפסיקו להניק כי הם רוצים את הציצי שלהם חזרה, ונראה לי שזה העניין. הפתרון שלנו היה לקנות סימילק כדי שהוא יוכל להאכיל מתי שהוא רוצה (הוא אפילו לא היה מוכן להפשיר מהסטוק הקפוא שלי. זה נראה לו מסובך מדי

) והוא מצדו, אחרי שהודה שזה לא משהו הגיוני אלא איזו בעיה פנימית שלו עם עצמו, הבטיח לנסות לעבוד על זה ולא להציק יותר (מעניין שאני עשיתי לו את אותה השוואה לעישון - הוא יודע שזה מפריע לי וממשיך לעשן בכל זאת. אולי הוא ויתר מהפחד שאני אכריח אותו להפסיק

) עכשיו שאני מניקה רק בוקר וערב בכלל לא יוצא לו לראות אותה יונקת והנושא כבר לא עולה יותר. דרך אגב, כל המניקות בחוג המכרים שלי סיפרו לי דברים דומים על הבעלים שלהן, כך שאתם בהחלט לא יוצאי דופן...

 

[שרי30]

אני סבורה שיש להקשיב לבעל

ייתכן והוא בעצמו לא ממש יודע לשים את האצבע על מה שמפריע לו, זה קורה הרבה פעמים לכל אחד, שיש תחושה עמומה אבל קשה להתמקד למה ומה בדיוק. לדעתי חשוב להיות קשובים גם לרמזים עמומים ולתחושות כלליות. לאבא בהחלט יש מילה חשובה בנושא ההנקה ואם זה מפריע לו, לדעתי כדאי להתחשב ברגשותיו, גם אם הוא לא יצליח למקד אותן. אפשר כמובן לערוך שיחה ולנסות לברר, אולי תגלו שיש דפוסים מסוימים בהנקה שמפריעים לו ואפשר יהיה לשנותם. אבל גם אם לא תשימו את האצבע על משהו ברור, אפשר להתגמש. בזמנו בעלי אמר שהוא מבקש שבגיל שנה הוא מעדיף שאתחיל לגמול ואמרתיבסדר. כמובן שבבוא הרגע נערוך שיחה, אולי דברים ישתנו. אבל אם לא, אפסיק להניק, אפילו אם אני בעצמי ארצה להמשיך. חשוב בעיני לתת לאבא הרגשה שהוא שותף מלא בהחלטות הנוגעות לילד, במיוחד בהנקה ששם עלולה להיגרם הרגשה שהוא פחות נחוץ. מקווה שזה בסדר שאמרתי ובהצלחה בכל החלטה שתעשו

 

[zimes]

מחשבה "ליד"

אני נפלתי טוב - עם בעל שחושב ש"למה לגמול? חבל לוותר על כלי כ"כ נוח". אבל יש משהו שאני רוצה להוסיף כאן - ההנקה היא לא משהו שבין האשה לבעל. ההנקה היא משהו שבין הילד לאמו (ולעולם). זו לא חוכמה להתפשר עם הבעל - "אני רוצה להיניק, הוא חושב שלא צריך, אז אני אניק חצי". יש פה גם ילד. והפשרות האלה הן גם אתו (למרות שאין לו דובר). למשל - כשמבשלים לזוג, לא מבשלים, בד"כ, משהו שאחד מבני הזוג לא אוהב. אבל כשיש משפחה, פתאום המאכלים ההם חוזרים לשולחן - כי יש עוד מי שאוכל אותם. לא שיש לי עצה טובה שנובעת ממחשבה זו, אבל חשוב, לדעתי, לזכור זאת בויכוחים אלה.

 

[מאיטאי]

מאוד אהבתי את מה שכתבת

 

[רות1974]

אצלנו בעלי מאד בעד הנקה, ומבין

שזה הכי מומלץ ובטח עד גיל שנה. רק מה, בחברה הוא מבקש שאני לא אניק, ומעדיף שאני אתן בקבוק עם חלב שאוב. אני מכבדת את הרצון שלו.

 

[kesema]

לי איין ולא....

הייתה בעיה כזאת,אך באופן כללי נוצרות הרבה פעמים בעיות בין בני זוג לאחר לידה.הבעיה אצל הגברים לדעתי האישית,היא לדעתי קינאה מסויימת. וזאת למרות שהתינוק\ת גם שלהם. אנחנו כניראה בתת מודע מעט קניין וגם מעט תחליף אמא. כמובן יוצא מכך שגם החזה שלנו. לאיש שלי מפריע שיוצא חלב,אבל בגלל ידיעת ייתרון ההנקה הוא אומר שהוא סובל בשקט.

 

[עמית@]

שאלה טובה- אין לי פעוטה אבל אם את

אומרת שזה כל כך לא אופייני לו וגם שאתם עושים הכל ביחד אז הייתי פותחת את הנושא אפילו אם הוא לא ממש משתף פעולה- לפעמים חייבים לדבר גם על מה שלא נעים או שאולי הוא לא מעוניין לפצוח בריב אבל בכ"ז..

 

[לי27]

אני אמנם מניקה רק שלושה וחצי חודשים

אבל בעלי אומר לכולם (כששואלים "מה את עוד מניקה??") שהחלטתי להניק אותו עד גיל 18... הוא גם אמר לי "מצטער אבל כל הסיפור של החלב הזה דוחה אותי"..ולא רצה להרחיב בנושא כמה שהצקתי לו עם זה. כך שכשאני שואבת זה תמיד בדלת סגורה ורחוק.. הוא גם נמנע מלגעת בחזה שלי, ומבחינתו זה "לראותם בלבד.." וחוזר ואומר שאני לא צריכה לצאת מדעתי רק כדי לשאוב ולשאוב ולשאוב, כי בסה"כ זה רק אוכל.. עם זאת הוא מבין שזה האוכל הכי בריא לילד ביום שישי האחרון היינו אצל חברים וכששאלו אם אני עדיין מניקה, אמרתי "כן, אני מהפנאטיות האלו שלא נותנות תחליף אף פעם" וצחקתי. הוא גם צחק אבל נראה לי שאצלו המילה "פנאטית" קיבלה משמעות אמתית ולא צינית כמו אצלי.. בינתיים זה מתאים לי וגם לו (לא צריך לקום בלילה) אבל אני מניחה שלקראת גיל חצי שנה הוא כבר ידבר אחרת.. אני גם בדעה שיש פה את הקול של הילד שלא נשמע והמקום שלנו זה להגן עליו. בהצלחה

 

[טלי12345]

הי קרן

בת כמה ילדה? אני מצטרפת למי שהציע לברר בדיוק מה מפריע לו. הרבה פעמים זה בגלל שבחברה שאנחנו חיים מאד לא מקובל להניק פעוטות. גם לי אנשים מעירים, אפילו בעבודה........ (אני לא מניקה מחוץ לבית). לאנשים אינטיליגנטים שמעירים על ההנקה הממושכת אני נותנת לקרוא מאמרים ומסבירה להם עד כמה זה חשוב. יכול להיות שהוא שבוי בנושא החברתי ויכול להיות אפילו מישהו ספציפי (חמותך?) שמציק לו בנושא. לגבי נושא ההרגעה: הרבה פעמים גברים מרגישים חסרי אונים. זה מתחזק שלנו יש את הנשק הסודי. אולי תשבחי אותו על ביצועיו עם הילדה? תגידי לו שהוא אב נהדר ואת הדברים הטובים שהוא עושה איתה.

 

[מאיטאי]

גם לנו המניקות יש משברי הנקה

בינתיים (11 חודשים) התברכתי בבן זוג סופר תומך בהנקה. אך מי יודע ? אולי כשהיא תתחיל לדבר ולדרוש זה פתאום יציק לו ? או כשהיא תהיה בת 18 ?

הרי גם לנו המניקות יש כל מיני תקופות של שבירה. לפעמים ביגלל הלילות או השלוקים או השאיבות ? אז "אולי זה רק משבר קטן וזה חולף ?"

. וברצינות יכול להיות שהוא פשוט במשבר הנקה והכל יעבור ויחזור לקדמותו או לסטטוס קוו חדש ותומך הנקה.

 

[לאה_מ]

גם אצלנו זה היה ועבר.

אני לא חשבתי להפסיק להניק בגלל שבן זוגי חשב שצריך לגמול את אורי. הייתי כמובן מוכנה לשוחח איתו על זה ולראות מה באמת מפריע לו, אבל מכיוון שלא הצלחתי להבין ממנו מה בדיוק מפריע לו (חוץ מאשר נורמות חברתיות, שהן לא נימוק לגמילה בעיני) העדפתי להתחשב בטובתו של אורי. יש לציין שאצלנו זה לא היה ממש issue ואולי בגלל זה באמת זה לא התפתח לממדים רציניים. בטח עוד מעט תבוא כוכביתי, שיש לה דוקטורט בויכוחים עם בן הזוג בנושא ההנקה. את יודעת מה? הנה קישור לשרשור ארוך ב"חינוך לגיל הרך" שהתחיל משאלה שלה בנושא הזה. מה שחולל אצלנו את התפנית האחרונה היה שבגיל שנתיים לאורי היה וירוס נוראי של הקאות ושלשולים, שרק בזכות ההנקה הוא לא התייבש ולא נזקק לאשפוז. זה שכנע סופית את בן זוגי, שיש סיבות טובות מאד להניק גם פעוט בן שנתיים.

 

[1אילת2]

מסכימה על לאה. יעבור לו.

 

[א אוהל]

גם אני הייתי שם בדיוק לפני שבועיים

כשאבא של האפרוח, אתמול בת שנה ו-11 חודשים, הכריז פתאום שדי, הגיע הזמן לגמול אותה. בהתחלה הוא לא הסכים לדבר איתי על כך, אבל הוא דיבר על זה עם אמא שלו והיא סיפרה לי אז יזמתי שיחה ודיברנו על זה. הבעיה אצלו היתה סעיף א אצלך - נמאס לו, כדבריו, להרגיש הורה סוג ז' ולהיות חסר יכולת לחלוטין לנחם או להרגיע או להרדים את הילדה ובכל נקודת משבר שכזו כל מה שהיא רוצה, ובקולי קולות, זה "ציצי מאמא". אחרי ארוחת ליל סדר והלילה שאחריו שהיו סיוטיים במיוחד, הוא החליט בבוקר שגם לו מגיע קצת להחליט משהו לגבי דרך גידולה של הילדה ושהוא מחליט שגומלים וזהו - cold turkey. מאוד הבנתי אותו ואת ההרגשה שלו, כי ההתנהגות שלה היתה באמת בלתי נסבלת (כתבתי על זה פה לא מזמן) והוא הרגיש כל כך דחוי על ידה. אז הסכמנו שגומלים אחרי הנקת הבוקר. זה החזיק בדיוק עד ההנקה שלפני השינה (זה היה דילוג על שתי הנקות!). פשוט לא עמדתי בזה נפשית. לא הייתי מסוגלת לא להניק את האפרוח. אז הנקתי, ואח"כ דיברנו על שוב, והסכמנו על פשרה - הנקת בוקר והנקת לילה וזהו (במקום 4 עד 5 הנקות ביום קודם). עברו עלינו 4 ימים קשים ואח"כ - קפיצת התפתחות מדהימה אצל הילדה גם מילולית וגם פיזית (וזה אני מאמינה היה ככל הנראה הגורם להתנהגות הלחוצה שלה בשבועות שקדמו לכך), ילדה מאושרת כפי שלא היתה כבר חודשים (מסתובבת כל היום ואומרת "יו, איזה כייף!"), רגועה ומתקשרת הרבה יותר טוב עם אבא! פשוט אושר. החסרונות? גם כאלה יש. הלכה לה שנת הלילה הרציפה (היא עוברת אלינו כל לילה ב-3 לפנות בוקר) והיא מוותרת לעיתים על שנת הצהרים. אז מה אני רוצה להגיד בזה (חוץ מסתם לשתף...מקווה שלא אכפת לך)? שאם זה אכן א, אני מאוד מבינה את בעלך. מאוד קשה להיות "הורה סוג ב'" ולהיות בעצם חסר כלים לתת מענה כשבתך צריכה נחמה או הרגעה. אולי גם אתם תוכלו להגיע לפשרה שתהיה בסדר גם מצידך וגם מצידו? אבל בכל מקרה נראה זה מצריך הידברות בינכם קודם לכן על מה מפריע לכם ולאן אתם רוצים להגיע. בהצלחה!

 

[zimes]

הורה סוג ב

גם בעלי לא מיניק, אבל הוא מרדים, ומנחם, ומרגיע, ומשחק, ועושה אמבטיות ... ההנקה מאפשרת לאבא לזוז הצידה, אבל זה לא מחויב המציאות. אם הבעיה היא שאבא מרגיש בצד - שיכנס לתמונה! כמובן, זה מצריך גם שאמא תצא מעט מהתמונה, ותפנה לו מקום (וזה לא פשוט בכלל!) לדעתי, הרגשת ה"סוג ב" תוקל אם אבא יראה שגם הוא יודע, בדרכו שלו (שיצטרך לחפש), להסתדר עם הצאצא.