הנפלאה - חלק I
אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה - הנסים והנפלאות קיימים, הם נמצאים בתוכנו, וצריך רק להפנות אליהם את תשומת הלב, או לחילופין להפנות אלינו את תשומת ליבם, או את תשומת ליבן. והרי לכם הוכחה לכך שהנפלאות אכן מהלכות בתוכנו... אני אוהב מאוד את תל-אביב, ולכן אפילו שאני גר די רחוק ואין לי רכב, אני משתדל להגיע לת"א באוטובוסים כל אימת שניתן. לא מזמן, באחת הנסיעות האלה, הגעתי לתחנה בדיוק ברגע בו האוטובוס האחרון עזב אותה. החלטתי שאנסה לעצור טרמפים במשך חצי שעה ואחר כך אשוב לביתי. הייתי מדוכדך, מי כבר יעצור לגבר בודד, חשבתי לעצמי. לפתע עצר בתחנה בחריקת בלמים קבריולט אדום. נשאתי את עיני וראיתי מחזה מדהים: על ההגה ישבה אישה צעירה, בעלת שיער ארוך וחלק שחור כהה; היא לבשה שמלה מינימלית ונעלה נעלי עקב באותו צבע ממש. עורה, לעומת זאת, היה בהיר ביותר, כמעט שקוף, והיווה קונטרסט מושלם לשיערה ולשמלתה. בעוד היא מביטה בי במבט שואל, נעתקו המילים מפי, ושניות ארוכות רק בהיתי בה בחזרה. לבסוף הצלחתי להוציא מפי בקול צרוד: "את מגיעה לת"א?", וכיחכחתי בגרוני. "כן. בוא קפוץ.", ענתה לי בשיא הסתמיות. קפצתי מעל הדלת והתישבתי לידה. בדרך התברר לי ששמה אורלי,ומן הסתם גם היא בדרך לבילוי בעיר הגדולה. בדרך היא עוד הספיקה לאסוף את שתי החברות שלה ולהוריד אותן באיזור נמל ת"א. אנחנו המשכנו לאחד הפאבים בעיר, ושם היא טענה בשלב מסוים שמן הראוי לנסוע להתאוורר בחוף הים. סוף כל סוף היינו אנחנו, כלומר היא, מחוץ לטווח המבטים הננעצים מכל עבר. ליטפתי את שיערה הארוך כשאני מתקרב לאט ובזהירות לעבר פניה. המהלך הזה נקטע כאשר היא הכתה בידה על עורפי והצמידה אותי אליה לנשיקה לוהטת. רק כעת שמתי לב לפירסינג המשגע בלשונה. היה כיף לחכך את לשוני בלשונה ובעגיל שלה, כשבפיה עוד נמצא ריח קוקטיל הפירות שהזמינה קודם בפאב. הבריזה שנשבה מן הים גרמה לפטמותיה להזדקר מבעד לשמלה השחורה (היא לא לבשה חזיה), בעוד שיערה מתבדר קלות ברוח. בדיוק ניסיתי לנשק את צווארה כאשר היא לחצה על הכפתור המרים את הגג. השתחלנו למושב האחורי, ומיד הורדתי ממנה את שמלתה. היא העיפה את נעלי העקב שלה ונשארה רק בחוטיני שהיה בצבע שחור כמו שאר הופעתה. אני בתורי זרקתי מעלי את חולצתי והתחלתי ללקק את פטמותיה העומדות. הן היו אדומות ובלטו מאוד מול עורה הלבן לגמרי. ליקקתי את בטנה ואת הכורכבן שלה ושוב חזרתי לשדיה, בעלי גודל ממוצע ועגולים באופן מושלם דרך אגב. חשתי איך יד חסרת סבלנות דוחקת בראשי לרדת כלפי מטה. היא נשכבה לגמרי על המושב והפשילה את תחתוניה. עזרתי לה להפטר מהם לחלוטין. ואז הבחנתי במשהו מבריק שם מעל שפתיה. עוד פירסינג מדהים בדיוק מעל הדגדגן! סובבתי את הסוגר העגול של התכשיט אל מתחת לפיסת העור הוורודה, כדי שיגע בכפתור התשוקה שלה. אורלי חייכה חיוך נבזי. התחלתי ללקק בין שפתיה בעוד אני מניע בידי את העגיל. שמעתי את נשימותיה מתגברות בעוד על לשוני הופיעו טיפות של עסיס. הכנסתי את לשוני לתוך הכוס שלה ככל שיכולתי, והתחלתי להכניס ולהוציא אותה בקצב. בו זמנית המשכתי לסובב מעלה-מטה את העגיל החמוד שלה... (המשך - יבוא מיד)
אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה - הנסים והנפלאות קיימים, הם נמצאים בתוכנו, וצריך רק להפנות אליהם את תשומת הלב, או לחילופין להפנות אלינו את תשומת ליבם, או את תשומת ליבן. והרי לכם הוכחה לכך שהנפלאות אכן מהלכות בתוכנו... אני אוהב מאוד את תל-אביב, ולכן אפילו שאני גר די רחוק ואין לי רכב, אני משתדל להגיע לת"א באוטובוסים כל אימת שניתן. לא מזמן, באחת הנסיעות האלה, הגעתי לתחנה בדיוק ברגע בו האוטובוס האחרון עזב אותה. החלטתי שאנסה לעצור טרמפים במשך חצי שעה ואחר כך אשוב לביתי. הייתי מדוכדך, מי כבר יעצור לגבר בודד, חשבתי לעצמי. לפתע עצר בתחנה בחריקת בלמים קבריולט אדום. נשאתי את עיני וראיתי מחזה מדהים: על ההגה ישבה אישה צעירה, בעלת שיער ארוך וחלק שחור כהה; היא לבשה שמלה מינימלית ונעלה נעלי עקב באותו צבע ממש. עורה, לעומת זאת, היה בהיר ביותר, כמעט שקוף, והיווה קונטרסט מושלם לשיערה ולשמלתה. בעוד היא מביטה בי במבט שואל, נעתקו המילים מפי, ושניות ארוכות רק בהיתי בה בחזרה. לבסוף הצלחתי להוציא מפי בקול צרוד: "את מגיעה לת"א?", וכיחכחתי בגרוני. "כן. בוא קפוץ.", ענתה לי בשיא הסתמיות. קפצתי מעל הדלת והתישבתי לידה. בדרך התברר לי ששמה אורלי,ומן הסתם גם היא בדרך לבילוי בעיר הגדולה. בדרך היא עוד הספיקה לאסוף את שתי החברות שלה ולהוריד אותן באיזור נמל ת"א. אנחנו המשכנו לאחד הפאבים בעיר, ושם היא טענה בשלב מסוים שמן הראוי לנסוע להתאוורר בחוף הים. סוף כל סוף היינו אנחנו, כלומר היא, מחוץ לטווח המבטים הננעצים מכל עבר. ליטפתי את שיערה הארוך כשאני מתקרב לאט ובזהירות לעבר פניה. המהלך הזה נקטע כאשר היא הכתה בידה על עורפי והצמידה אותי אליה לנשיקה לוהטת. רק כעת שמתי לב לפירסינג המשגע בלשונה. היה כיף לחכך את לשוני בלשונה ובעגיל שלה, כשבפיה עוד נמצא ריח קוקטיל הפירות שהזמינה קודם בפאב. הבריזה שנשבה מן הים גרמה לפטמותיה להזדקר מבעד לשמלה השחורה (היא לא לבשה חזיה), בעוד שיערה מתבדר קלות ברוח. בדיוק ניסיתי לנשק את צווארה כאשר היא לחצה על הכפתור המרים את הגג. השתחלנו למושב האחורי, ומיד הורדתי ממנה את שמלתה. היא העיפה את נעלי העקב שלה ונשארה רק בחוטיני שהיה בצבע שחור כמו שאר הופעתה. אני בתורי זרקתי מעלי את חולצתי והתחלתי ללקק את פטמותיה העומדות. הן היו אדומות ובלטו מאוד מול עורה הלבן לגמרי. ליקקתי את בטנה ואת הכורכבן שלה ושוב חזרתי לשדיה, בעלי גודל ממוצע ועגולים באופן מושלם דרך אגב. חשתי איך יד חסרת סבלנות דוחקת בראשי לרדת כלפי מטה. היא נשכבה לגמרי על המושב והפשילה את תחתוניה. עזרתי לה להפטר מהם לחלוטין. ואז הבחנתי במשהו מבריק שם מעל שפתיה. עוד פירסינג מדהים בדיוק מעל הדגדגן! סובבתי את הסוגר העגול של התכשיט אל מתחת לפיסת העור הוורודה, כדי שיגע בכפתור התשוקה שלה. אורלי חייכה חיוך נבזי. התחלתי ללקק בין שפתיה בעוד אני מניע בידי את העגיל. שמעתי את נשימותיה מתגברות בעוד על לשוני הופיעו טיפות של עסיס. הכנסתי את לשוני לתוך הכוס שלה ככל שיכולתי, והתחלתי להכניס ולהוציא אותה בקצב. בו זמנית המשכתי לסובב מעלה-מטה את העגיל החמוד שלה... (המשך - יבוא מיד)