אגנוסטיקן אדוק
New member
הנספחים בפרשת צו
בין העולה השלישי לרביעי בקריאת התורה,ותוך כדי שאני דוחק פיהוק משועמם, ומוחה דמעת תשישות.
תליתי מבט מזוגג לעבר החזן,מתפלל לאלוהי הספגטי שיגאל אותי
מן החפירות המשעממות עד מוות האלה.(חלאס, גם על הארי פוטר אני לא יעשה חזרות פעם בשנה.
(so WTF!
ואז זה הכה בי.
מאחורי הקלעים!!!
ז'תומרת הרי לא יתכן שהתיאור היבש עד מוות שמסופר בתורה, הוא הסיפור המלא ,נכון?
חייב להיות שם כל מיני אפיזודות מעניינות, שחכמינו הגאונים מתוך ראייה למרחקים ורוח הקודש השמורה רק לצדיקים כמותם - מחקו בסיד לבן! (אז עדיין לא הומצא הטיפקס)
נשאתי מבטי לתקרת בית הכנסת המקולפת, ונסחפתי לי בגליי הדמיון.
והנה שם, בין ענני כבוד זהובים נגלה במלוא הדרו- אלוהים!!!
הוא ישב בכסא אדום גדול ומרופד,ריקועי זהב עיטרו את ראשו של הכסא הרם,
ועל הידיות היו חקוקות מילים קדושות בלטינית.
על ידו של הכסא עמד שולחן קטן ועליו שקית שערות סבתא ורודים,ידו של אלוהים טיילה מידי פעם בין השקית לפיו, תוך כדי כתיבה נמרצת בלוחות מעוגלים.
צליל פעמון חזק נשמע ברקע, ומלאך השם צבאות שירבב את ראשו מבעד לעננים;
"הנביא משה מבקש בהכנעה רשות להכנס, להסכים אדוני"?
אלוהים לא הרים את מבטו "הוא קבע פגישה"?
"הוא טוען שאתה זימנת אותו ,אז מה לעשות אדוני? לזרוק אותו מכל המדרגות?"
"לא, רגע,תן לבדוק!" קרא אלוהים ופתח פנקס פגישות גדול,שלל ניירות בצבעים שונים נפלו ממנו והתעופפו להם ברוח.
"תיפח נשמתו של שטן, או שהוא משתמש ולא מחזיר,או
שהוא מוסיף הערות משלו ותולש לי דפים! טוב נו, תכניס אותו ותארגן לי סלוטייפ!"
המלאך הוציא את ראשו, שלף צרור מפתחות גדול ותקע אחד מכסף בתוך הענן, קול נקישה נשמע והענן סר הצידה, מפנה חלל גדול דרכו נכנס
כעת משה, שצעד שלוש צעדים לעבר הכיסא, נעצר והשתחווה בהכנעה.
"רצית אותי אדוני?"
"אה כן משה בוא תשב, רגע אני אסדר לך כיסא...
הוא שלף שרביט קסמים מתוך קפלי גלימתו נופף בו וקרא; "אינגלוזינה!"
כסא הופיע באוויר הסתחרר במהירות ונחת על קרקע הענן.
"תודה" אמר משה והתיישב, "רציתי לבקש ממך מלכי..."
"רגע אחד משה" קטע אותו אלוהים, פנה הצידה וקרא "קוקיאל!"
מלאך עם כובע טבחים לבן נכנס פנימה "כן אדוני?
"הבא הנה קערת פירות ושתייה קלה לשניים!"
"מייד אדוני"אמר המלאך ויצא במהירות.
אלוהים הסתדר בכיסאו, לקח חופן שערות סבתא והכניס אותם לפיו. "כן משה, איפה היינו"?
"רציתי לבקש ממך, לסדר לי איזה סולם קטן או אולי שטיח מעופף,קשה מאד לטפס על העננים המחליקים האלה"
"תגיד, מה אני נראה לך אלאדין"? התעצבן אלוהים "אולי אתה רוצה גם איזה ספא קטן, וליווי צמוד של שבעים בתולות צעירות וחתיכות"?
אלוהים פרץ בצחוק גדול והדי צחוק חוזרים נשמעו הלוך ושוב בחלל החדר.
ואז הוא עצר ושאג "לא!" מקפיץ את משה בבהלה ממקומו, "ועכשיו שב בשקט ותן לרשום"
אלוהים חזר לכתוב בלוחות, הדלת נפתחה וקוקיאל נכנס פנימה, נושא בידו האחת קנקן מיץ אשכוליות,
ובאחרת מגש נחושת ועליו קערת פירות גדולה.
הוא הניח אותם על השולחן הקטן, קד קידה קלה ויצא.
"תיתכבד" הימהם אלוהים תוך כדי כתיבה נמרצת.
"תודה" מלמל משה ושלח ידו לבחור לו פרי מהקערה.
"ואל תיגע בתפוח הירוק," אמר אלוהים בלי להרים את מבטו, "הוא מעץ הדעת"
"אה, אוקיי", אמר משה ובחר לעצמו בננה בשלה אחת, קילף ושאל "אז מה רצית אדוני?"
אלוהים הניח את אבן הגיר, ופנה אליו "חשבתי על כמה הלכות חדשות!"
"שוב"? נאנח משה ונעצר כשראה את הבעת פניו של אלוהים, "התכוונתי... לא התכוונתי..."
"ההלכות האלה חשובות מאד, משה, אני רק רוצה לזכות את ישראל ולהרבות להם תורה ומצוות, הבנת?"
"כן מלכי, מובן...
"יופי, תקשיב עכשיו, עלה לי רעיון, מה דעתך על הקרבת קורבנות במקום שיקראו לו בית מקדש?"
"אה, אני לא חושב שזה רעיון כל כך טוב אדוני, יש את זה כבר בכל הדתות ואני...
"שתוק!" קרא אלוהים "לא שאלתי לדעתך!"
"כן אדוני, אבל...
"תגיד לי, מי אלוהים אני או אתה"?
"אתה"
"ומי מחזיק ביד שרביט קסמים, אני או אתה"
ומי יחטוף אברה קדברה לפרצוף אם הוא לא ישתוק ויעשה בדיוק מה שאומרים לו, אני או אתה?
"אתה" אמר משה בבלבול ועצר בבהלה כשאלוהים החל להתנפח בכעס בתוך הכיסא שלו,
"סליחה...אני... טעיתי... אדוני"...
"אחסל אותך בין רגע!" צרח אלוהים ונופף בשרביטו באיום מעל ראשו של משה"אתה לא יודע עם מה אתה מתעסק"!!!
"טוב, טוב אלוהים סליחה, לא כדאי לו לכעוס כל כך הרבה, אתה זוכר מה הרופא אמר לך על הלב שלך נכון?"
"נכון"
"ושכדאי לך להפסיק להיות אל קנא כל כך, ולהרגע, נכון?"
"בסדר,בסדר אתה צודק, בכל מקרה זו ההלכה עכשיו, אתה הולך להגיד להם שיקריבו מהיום קורבנות, ומי שלא יקריב ישלח לגיהנום!!!"
"אה, אפרופו גיהנום אדוני, אתה יודע שהוא יומצא עוד אלפי שנה בכלל,בתלמוד, על שם מקום הקרוי גיא בן הנום! הם לא יבינו על מה אני מדבר!"
אלוהים לא הקשיב לו , הוא היה עסוק במיץ האשכוליות שלו, הוא הביט על השולחן וקילל " לעזאזל עם קוקיאל הזה עוד פעם הוא שכח להביא כוסות, הפעם זה יהיה הסוף שלו!"
ואז הוא ראה את הבננה המקולפת על השולחן, קם ממקומו וקרא "משה!"
משה נבהל "מה קרה?"
"מה מה קרה"? דפק אלוהים על השולחן והפיל את שקית שערות הסבתא, שנשפכה על הרצפה ותוכנה התגלגל לכל עבר, "שכחת לברך על הבננה!!!"
"אופס" מלמל משה ונס ממקומו בעוד אלוהים נפנה לקחת את השרביט שלו,מכוון אותו לעבר משה וקורא "אבדה קדברה! אבדה קדברה!
אבל משה כבר נמלט משם,משאיר אותי ואת אלוהים לבד בחדר.
אלוהים פנה אלי "ומה אתה רוצה?"
"ממך? שאלתי "כלום בנתיים!" והתעוררתי.
"
בין העולה השלישי לרביעי בקריאת התורה,ותוך כדי שאני דוחק פיהוק משועמם, ומוחה דמעת תשישות.
תליתי מבט מזוגג לעבר החזן,מתפלל לאלוהי הספגטי שיגאל אותי
מן החפירות המשעממות עד מוות האלה.(חלאס, גם על הארי פוטר אני לא יעשה חזרות פעם בשנה.
(so WTF!
ואז זה הכה בי.
מאחורי הקלעים!!!
ז'תומרת הרי לא יתכן שהתיאור היבש עד מוות שמסופר בתורה, הוא הסיפור המלא ,נכון?
חייב להיות שם כל מיני אפיזודות מעניינות, שחכמינו הגאונים מתוך ראייה למרחקים ורוח הקודש השמורה רק לצדיקים כמותם - מחקו בסיד לבן! (אז עדיין לא הומצא הטיפקס)
נשאתי מבטי לתקרת בית הכנסת המקולפת, ונסחפתי לי בגליי הדמיון.
והנה שם, בין ענני כבוד זהובים נגלה במלוא הדרו- אלוהים!!!
הוא ישב בכסא אדום גדול ומרופד,ריקועי זהב עיטרו את ראשו של הכסא הרם,
ועל הידיות היו חקוקות מילים קדושות בלטינית.
על ידו של הכסא עמד שולחן קטן ועליו שקית שערות סבתא ורודים,ידו של אלוהים טיילה מידי פעם בין השקית לפיו, תוך כדי כתיבה נמרצת בלוחות מעוגלים.
צליל פעמון חזק נשמע ברקע, ומלאך השם צבאות שירבב את ראשו מבעד לעננים;
"הנביא משה מבקש בהכנעה רשות להכנס, להסכים אדוני"?
אלוהים לא הרים את מבטו "הוא קבע פגישה"?
"הוא טוען שאתה זימנת אותו ,אז מה לעשות אדוני? לזרוק אותו מכל המדרגות?"
"לא, רגע,תן לבדוק!" קרא אלוהים ופתח פנקס פגישות גדול,שלל ניירות בצבעים שונים נפלו ממנו והתעופפו להם ברוח.
"תיפח נשמתו של שטן, או שהוא משתמש ולא מחזיר,או
שהוא מוסיף הערות משלו ותולש לי דפים! טוב נו, תכניס אותו ותארגן לי סלוטייפ!"
המלאך הוציא את ראשו, שלף צרור מפתחות גדול ותקע אחד מכסף בתוך הענן, קול נקישה נשמע והענן סר הצידה, מפנה חלל גדול דרכו נכנס
כעת משה, שצעד שלוש צעדים לעבר הכיסא, נעצר והשתחווה בהכנעה.
"רצית אותי אדוני?"
"אה כן משה בוא תשב, רגע אני אסדר לך כיסא...
הוא שלף שרביט קסמים מתוך קפלי גלימתו נופף בו וקרא; "אינגלוזינה!"
כסא הופיע באוויר הסתחרר במהירות ונחת על קרקע הענן.
"תודה" אמר משה והתיישב, "רציתי לבקש ממך מלכי..."
"רגע אחד משה" קטע אותו אלוהים, פנה הצידה וקרא "קוקיאל!"
מלאך עם כובע טבחים לבן נכנס פנימה "כן אדוני?
"הבא הנה קערת פירות ושתייה קלה לשניים!"
"מייד אדוני"אמר המלאך ויצא במהירות.
אלוהים הסתדר בכיסאו, לקח חופן שערות סבתא והכניס אותם לפיו. "כן משה, איפה היינו"?
"רציתי לבקש ממך, לסדר לי איזה סולם קטן או אולי שטיח מעופף,קשה מאד לטפס על העננים המחליקים האלה"
"תגיד, מה אני נראה לך אלאדין"? התעצבן אלוהים "אולי אתה רוצה גם איזה ספא קטן, וליווי צמוד של שבעים בתולות צעירות וחתיכות"?
אלוהים פרץ בצחוק גדול והדי צחוק חוזרים נשמעו הלוך ושוב בחלל החדר.
ואז הוא עצר ושאג "לא!" מקפיץ את משה בבהלה ממקומו, "ועכשיו שב בשקט ותן לרשום"
אלוהים חזר לכתוב בלוחות, הדלת נפתחה וקוקיאל נכנס פנימה, נושא בידו האחת קנקן מיץ אשכוליות,
ובאחרת מגש נחושת ועליו קערת פירות גדולה.
הוא הניח אותם על השולחן הקטן, קד קידה קלה ויצא.
"תיתכבד" הימהם אלוהים תוך כדי כתיבה נמרצת.
"תודה" מלמל משה ושלח ידו לבחור לו פרי מהקערה.
"ואל תיגע בתפוח הירוק," אמר אלוהים בלי להרים את מבטו, "הוא מעץ הדעת"
"אה, אוקיי", אמר משה ובחר לעצמו בננה בשלה אחת, קילף ושאל "אז מה רצית אדוני?"
אלוהים הניח את אבן הגיר, ופנה אליו "חשבתי על כמה הלכות חדשות!"
"שוב"? נאנח משה ונעצר כשראה את הבעת פניו של אלוהים, "התכוונתי... לא התכוונתי..."
"ההלכות האלה חשובות מאד, משה, אני רק רוצה לזכות את ישראל ולהרבות להם תורה ומצוות, הבנת?"
"כן מלכי, מובן...
"יופי, תקשיב עכשיו, עלה לי רעיון, מה דעתך על הקרבת קורבנות במקום שיקראו לו בית מקדש?"
"אה, אני לא חושב שזה רעיון כל כך טוב אדוני, יש את זה כבר בכל הדתות ואני...
"שתוק!" קרא אלוהים "לא שאלתי לדעתך!"
"כן אדוני, אבל...
"תגיד לי, מי אלוהים אני או אתה"?
"אתה"
"ומי מחזיק ביד שרביט קסמים, אני או אתה"
ומי יחטוף אברה קדברה לפרצוף אם הוא לא ישתוק ויעשה בדיוק מה שאומרים לו, אני או אתה?
"אתה" אמר משה בבלבול ועצר בבהלה כשאלוהים החל להתנפח בכעס בתוך הכיסא שלו,
"סליחה...אני... טעיתי... אדוני"...
"אחסל אותך בין רגע!" צרח אלוהים ונופף בשרביטו באיום מעל ראשו של משה"אתה לא יודע עם מה אתה מתעסק"!!!
"טוב, טוב אלוהים סליחה, לא כדאי לו לכעוס כל כך הרבה, אתה זוכר מה הרופא אמר לך על הלב שלך נכון?"
"נכון"
"ושכדאי לך להפסיק להיות אל קנא כל כך, ולהרגע, נכון?"
"בסדר,בסדר אתה צודק, בכל מקרה זו ההלכה עכשיו, אתה הולך להגיד להם שיקריבו מהיום קורבנות, ומי שלא יקריב ישלח לגיהנום!!!"
"אה, אפרופו גיהנום אדוני, אתה יודע שהוא יומצא עוד אלפי שנה בכלל,בתלמוד, על שם מקום הקרוי גיא בן הנום! הם לא יבינו על מה אני מדבר!"
אלוהים לא הקשיב לו , הוא היה עסוק במיץ האשכוליות שלו, הוא הביט על השולחן וקילל " לעזאזל עם קוקיאל הזה עוד פעם הוא שכח להביא כוסות, הפעם זה יהיה הסוף שלו!"
ואז הוא ראה את הבננה המקולפת על השולחן, קם ממקומו וקרא "משה!"
משה נבהל "מה קרה?"
"מה מה קרה"? דפק אלוהים על השולחן והפיל את שקית שערות הסבתא, שנשפכה על הרצפה ותוכנה התגלגל לכל עבר, "שכחת לברך על הבננה!!!"
"אופס" מלמל משה ונס ממקומו בעוד אלוהים נפנה לקחת את השרביט שלו,מכוון אותו לעבר משה וקורא "אבדה קדברה! אבדה קדברה!
אבל משה כבר נמלט משם,משאיר אותי ואת אלוהים לבד בחדר.
אלוהים פנה אלי "ומה אתה רוצה?"
"ממך? שאלתי "כלום בנתיים!" והתעוררתי.
"
