הנסיעה לאומן - רשמים

פראזניק

New member
הנסיעה לאומן - רשמים

"כולם נקבצו באו לך", אלפים רבים, מכל קצוי הקשת היהודית, כיפות סרוגות לצד שטריימלים ושאר מלבושים חסידיים, שלל לבושים וסגנונות נקבצים להם הנשמעים לצו רבי נחמן – העולים לציונו הקדוש בעיר אומן אשר במדינת אוקראינה. אומן – חור נידח, אי שם על אם הדרך בין קייב ואודסה, עיר שמספר תושביה אינו עולה על מאה אלף, עיר שחציה עיר וחציה עדיין כפר, בצידה הכפרי, שוכן קברו של רבי נחמן, אליו נשואות עיני אלפים. הכרזתו של רבי נחמן, "הראש השנה שלי עולה על הכל... לא יחסר איש!", נשמעת כיום מקצה העולם ועד קצה, וכיום זו כבר אינה מליצה, פשוט כך, מכל קצוי תבל, מארה"ב ומאנגליה, מארץ ישראל ומאירלנד, מארגנטינה ומצרפת, מברזיל ומספרד, מרוסיה ומשאר מדינות העולם, בודדות המדינות שאינן שולחות "נציגים" לקיבוץ האדיר הזה, של יהודים שקול הכרזתו של רבי נחמן מהדהד באוזניהם. זמן רב לפני השמע קולו של השמש הקורא לסליחות, כבר מתעוררים חסידי ברסלב ושאר יהודים העולים לציון רבינו הקדוש, מתחילים להתארגן לקראת נסיעה, שומעים כבר את קולו של רבי נחמן – "לא יחסר איש", והם אינם חסרים... ההתארגנות לנסיעה מצד הציבור, מתחילה כבר לאחר חג השבועות, אז כבר פותחים ארגוני הנסיעות את שעריהם, מתחילים לפרסם את זמני הטיסות ומחיריהם – שאינם זולים כלל ועיקר, אבל הציבור מרוקן כיסיו, חוסך פרטה לפרוטה במשך כל השנה כדי לקיים את צו רבי נחמן, "ומי שזוכה להיות על ראש השנה אצלו, עליו הכתוב אומר ´אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה´ היא מעוזכם´ ". הימים הנוראים קרבים ובאים, קהילות האשכנזים החלו אף הן לומר סליחות, וזה האות כי באה הנסיעה. מספר ימים לפני ראש השנה, לובש שדה התעופה מחלצות, כאילו הפך לאיזו עצרת עם, מארגני הנסיעות מעמידים דוכניהם לשירות הנוסעים, לבדוק האם לא חסרה איזו ויזה, להעניק כרטיסי טיסה אחרונים לנוסעים שעדיין לא קיבלו והעיקר, לבדוק שהכל בסדר, לא בכל יום מזדמן למשרד נסיעות להוציא כמה אלפי נוסעים לחו"ל... הצצה חטופה על פני הנוסעים, תגלה מיד את השמחה, פה ושם פורצת השמחה החוצה, מעגל מתלכד לו בשירה "אומן אומן ראש השנה", בניגון הכל כך ידוע, ועל משקל הפסוק – יש גם שיר "מי יתן לי אבר כיונה, אעופה ציונו הקדוש אומנה", ובעוד השירה נישאת ומצטרפים אליה גם העומדים בתור לבידוק, מתקדם לו התור, מקדם את הנוסעים שלב אחרי שלב למטוס עצמו, משם לקייב, או לאודסה, או לשדה תעופה אחר, ומשם לתקוה הגדולה, לנחל הנובע, לציון רבינו הקדוש. עולים למטוס, מתחת למדרגות עדיין ישנם המנצלים את הזמן לריקוד, אחרים מתכופפים לנשק את אדמת ארץ ישראל טרם יפרדו ממנה לימים מספר, אחרים כבר אינם מסוגלים להמתין, כמו אם יעלו למטוס כעת, יגיעו מהר יותר לציון, סופו של דבר עולים כולם, המטוס מאיץ וממריא והלב פועם... חלק הנוסעים, היו כבר בציון עשרות פעמים, חלקם עוד נסעו לאומן לפני 25 שנה, במסירות נפש ממש, כאשר הציון שבוי היה בידי זרים והכניסה אליו כרוכה בסכנת נפשות, אבל רובם המוחלט של הנוסעים, מתרגשים בכל פעם מחדש לקראת הפגישה המחודשת עם רבם, לקראת ההגעה לציונו, כמו לא היו שם מעולם, כמו נוסעים כעת אל מחוז חפצם לראשונה, כמו עומדים הם לפני משפט ונוסעים לראשונה לפרקליט המובחר – כי כן הוא, "מי שיתפלל על קברי... לאורך ולרוחב אניח עצמי עבורו, מפאות ראשו אוציאו אפילו משאול תחתיות", וכי יש לך פרקליט מובחר מזה? השמחה, מלווה יראת כבוד, ממלאת את הלב בחינת "גילו ברעדה", לא דבר ריק הוא, הן לפני הצדיק אנו עומדים להתייצב בעוד זמן מועט, וכל שניה בה המטוס מתקדם ליעדו, גוברת ההתרגשות וממלאת כל לב. המטוס נוחת והשמחה שוב מתפרצת, ושוב פורצת השירה, בעת הירידה מהמטוס, תמיד יהיה מי שיתחיל לשיר, ותמיד הוא לא ישאר בודד, מיד כאשר יתחיל יצטרפו אליו חבריו, סוחפים עמם עוד ועוד, מתקדמים, מגיעים אל המחסם האחרון, אל משטרת הגבולות האוקראינית, שם יקח שוטר אוקראיני במבט רשמי את דרכונו של כל אחד, לו, ה"ראש השנה שלי" לא אומר כלום חוץ מאשר עומס יתר בעבודה, הוא יעלעל ברשימת הויזות הארוכה מאד וישחרר את הנוסע אל האוטובוסים, משתומם מן הסתם על הנוסעים המוזרים האלה, שלא מצאו מה לעשות רק לנסוע לאיזו עיר נידחת באלפיהם.
 

פראזניק

New member
המשך

מענין, הוא חושב, הם לא "היפים", אבל איפה שזה לא יהיה, לפני מעבר הגבול או אחריו, לפני המכס או אחריו, באולם מקבלי הפנים או ברחבה החיצונית, איפה שהם לא יהיו, יהיה מי שיתחיל לשיר, הידיים יתלכדו ומעגל יתפרץ לו, מה כל כך משמח אותם? ומה מביא כל כך הרבה אנשים, שאין שום דמיון ביניהם, לקום יום אחד ולנסוע מרחק כה רב? הוא לא שמע על רבי נחמן, אולי היום הוא יודע, על ה"רבין" שה"חסידים" נוסעים אליו, לא נפגשתי באוקראיני אחד שקרא ליהודי מזוקן – "יהודי", "עבריי"? מה זה? קוראים להם "חסידי", נסעתי פעם עם נהג מונית מעיר מרוחקת, שבאמצע הדרך שאל אותי "קודא מי יידים?" – לאן אנו נוסעים? "לאומן", עניתי, "אומן, מה יש שם בעיר הזו? סע לאודסה, לחוף הים השחור, סע לקרים, אומן? מה זה?" ניסיתי להסביר לו על צדיק שקבור שם ושאנו נוסעים לקברו, אבל הוא הביט עלי במן מבט תמה, על האדם שמולו, שנראה נורמלי, אבל נוסע אל מחוץ לארצו כדי להגיע לאיזה קבר... לא, הם לא יבינו, הם לא מבינים... מוזרים היהודים האלה, מוזרים... בעצם, לאן אנו נוסעים? מדוע באמת קמים כה הרבה אנשים, חלקם הגדול בעלי משפחות, חלקם שמצבם הכלכלי אינו מותיר בידם סכומים מיותרים, ונוסעים לאחד הימים הקדושים ביותר, למרחק כה רב מארצם? מה גורם לאנשים שאין להם שום קשר לחסידות ברסלב לשלם ממיטב כספם כדי לישון שבוע על מיטות ברזל לא הכי נוחות, להדחק יחד עם עוד אלפים לציונו של רבי נחמן? שאלה מופלאה, יש לה תשובה? איני יודע, יש הרבה תשובות, כמובן, רבי נחמן ביקש והזהיר שיבואו, הוא הבטיח מה שהבטיח, ודומה שכמה שתנסה לתרץ את הפליאה, היא תגדל עוד יותר, ויחד איתה יגדל גם מספר הנוסעים לאומן... לפני שנים, עוד כאשר המטוס היה בחיתוליו וודאי שלא שימש להטסת נוסעים, כאשר בקיבוץ באומן השתתפו לא יותר ממאות, לפני מלחמת העולם הראשונה, אמר רבי אברהם בן רבי נחמן (ממנהיגי חסידי ברסלב, עלה לארץ ישראל והיה נוסע כל שנה לאומן, לפני מלחמת העולם הראשונה נסע, אך המלחמה פרצה והוא לא יכול היה לשוב, נפטר בשנת תרע"ח ונטמן באומן, בבית החיים ה"חדש", חיבר כמה ספרים ביניהם "ביאור הליקוטים" ביאור עמוק מאד ל"ליקוטי מוהר"ן): "עוד יבא זמן שיאכלו ארוחת בוקר באומן וארוחת צהרים בארץ ישראל" ו"עוד יבא זמן שיצטרכו להעמיד שוטר בציון, בגלל הדחק העצום", די מיותר לציין ששתי אמרותיו התקיימו. בלא גוף שמאחד את חסידות ברסלב על כל גווניה, בלא שום גוף מרכזי, זורמים עוד ועוד מאחינו לציון הקדוש, מדי שנה עולה מספר הנוסעים כמו היה ציון רבינו מגנט, המושך אליו נשמות יהודים, והוא מושך, עוד ועוד, כמן מחזה פלאי שאין לו שום הסבר. אך פלא אינו מוסבר, הוא קיים, מזמין את המביטים הנדהמים להצטרף אליו, לחזות אף הם באור העצום, לקיים אף הם את ציווי רבי נחמן, לעלות גם הם לציון רבי נחמן. ובינתיים האוטובוס מתקרב, זה עתה עבר האוטובוס את "בית החיים החדש" שם טמונים רבי נפתלי תלמיד רבנו, רבי אברהם בן רבי נחמן ורבי אליקים געצל, מ"חבורת העובדים" הברסלבית הפלאית, שחיו באומן שלפני השואה, מרחוק כבר ניבט הקלויז הגדול, שנבנה במיוחד כדי להחזיק את המנין האשכנזי המרכזי, ממש עוד רגע נגיע... הנה, הנה המחסום המשטרתי שנועד לשמור על הבטחון והסדר, הנה עצר האוטובוס, הנה נרשמנו ע"י המשטרה האוקראינית והנה ירדנו. ליד הכביש כבר ממתינים הנערים הגוים – אותם מכנים "וואן דולר", או "מיסטר חלפ יו", על שם קריאתם לסחוב את המזוודות עבור דולר (שלפעמים הופך לשניים או קצת יותר, הכל לפי המשקל והכובד) – על עגלותיהם, העמסנו את המזוודות, למעלה, בכיכר שברחוב פושקינא פינת רחוב בילינסקי, מרחק מטרים בודדים מהציון, מחכים כבר בעלי דירות הממתינים להשכיר דירותיהם לבאים, קצת אנגלית, מילה שניים – שנרכשו במשך הביקורים הקודמים – ברוסית, קצת הרבה תנועות ידיים, וסיכמנו, העלינו את הדברים לדירה, שכן כיום, עקב דאגתה של ממשלת אוקראינה לבטחון ה"תיירים" הבאים מהמדינה המזרח תיכונית שקצת מסוכסכת עם שכניה הערבים שרבים מהם שוהים באוקראינה, לא מאפשרים אנשי הבטחון להאיר שום מזוודה בדרך, או ליד הציון, וודאי שלא להכניסה לרחבת הציון, והנה אנו באומן, מכינים עצמינו לרדת לציון – משאת נפשינו.
 

פראזניק

New member
סוף חלק א´

יורה רותחת, זוהי ההגדרה שאולי אולי תאפשר להבין את המתרחש ברחבת הציון, רחבה ענקית, מקורה, מלאה יהודים שבאו לפנינו או איתנו, קולות התפילה, האנחות, הבכיות, השירה והריקודים, נשמעים למרחוק במין ערבוב צלילים, מכינים אותך למה שיתרחש אצלך, בליבך פנימה, בעוד מספר רגעים... הציון... ציון רבינו הקדוש, אליו כסף כל לב, אליו נשואות עיניהם של אלפי יהודים, הציון הקדוש, "כי כל מגמתי וכל תשוקתי ותקוותי, הוא רק להיות על ציון הקדוש הרבה פעמים", כפי שכתב התלמיד הגדול, רבי נתן מברסלב, ציון רבינו הקדוש... לו חבים יהודים כה רבים את קירובם לבורא, את ישועתם הרחנית והגשמית, המקום אליו כספו מרחוק במשך עשרות שנים יהודים מכל קצוי תבל, ה"ציון", מילה אחת, שאומרת עבורנו ה-כ-ל, הציון... והלב פועם, והרגלים הולכות כמו מעצמם, הציון... הציון שכאשר לא יכלו אנ"ש לעלות עליו, כתב אחד ומיוחד שבהם – רבי יצחק ברייטר (ממנהיגי חסידי ברסלב בפולין, נעקדה"ש בשואה) "מוכרח אני להפסיק כתיבתי מגודל ההשתוקקות והגעגועים והבכיה, אשר מתעוררים בקרבי בזכרי את עבודת משרתים, באי היכל בהיכל, עולי ציון ברננה, מה אומר ומה אדבר..." ואנו, שזכינו לעלות, לראות ולהראות, להשתטח על הציון הקדוש, לגעת בו באצבע גשמית, מה נאמר ומה נדבר? לא, אין מילים שיתארו, איה העט? איה הסופר? איה הדף שיכיל את עצמת הרגש, את גודל הקדושה, את עוצם המקום? לא, אין. והוא שאמרנו, "הציון", מילה אחת שאומרת הכל, למי שהיה שם... ובפרפראזה על פתגם רוסי, אפשר לומר: "מי שלא היה שם יהיה שם, ומי שהיה, לא ישכח לעולם".
 

פראזניק

New member
אומן - מראה כללי

אומן כיום, מראה כללי. לא הרי אומן של שנת תשנ"א כאומן של שנת תשס"ג, אומן דאז, הייתה עיר נחשלת, שהשהות בה כרוכה באי נעימות רבה, רחבת הציון היתה קטנה בהרבה, לא היה בה בית כנסת מסודר, הקר, כאשר היה, חדר מכל עבר, ביתן הכהנים שהוקם על גבי פלטפורמה מיוחדת בהתייעצות עם רבנים היה די רחוק מהציון, הרחובות היו חשוכים, אבל המחירים זולים יותר. במשך השנים, מעבר להתקדמות שהיתה באקראינה בכלל, פעלו גם הגופים הפועלים באומן רבות, בפרט בשנים האחרונות, כיום, רחבת הציון מקורה ומוגנת מגשמים ורוחות, על הציון עצמו הוקם היכל לתפארת, שנבנה בהתייעצות עם "אתרא קדישא" שכן השטח כולו הוא בית קברות, מול הציון ישנן שתי "הכנסת אורחים" בה תוכל בכל עת לשתות משהו חם ולסעוד את ליבך במעט מזונות. הדירות בד"כ במצב טוב בהרבה מאשר אז, דירות רבות אף ניקנו ע"י אלו מחסידי ברסלב הנוסעים לאומן אף באמצע השנה, או ע"י אותם שאינם חפצים לישון בדירות הגוים, מלון "שערי ציון" שאמנם אינו "הולידיי אין" אבל הוא סביר בהחלט, הוקם שם ובו כמה מאות מיטות, אלא שבראש השנה לא ניתן לשכור בו דירות, שכן לשבוע זה החדרים בו הושכרו מראש, בנין יהודי מוקם בימים אלו באומן, "קרית ברסלב", וכבר חלקו הגדול נמכר. לפי התכנית יוקמו אולמות שינה מרכזיים במחיר מוזל לאלפי העולים אומנה ואינם רוצים להסתובב בדירות הגוים שחלקן אינן בדיוק המקום הרצוי לשהות בו, אם משום תמונות ואיקונין ואם משום בעלי דירות שאינם נאמנים... בראש השנה, חוץ מהמטבח המרכזי, המספק ארוחות לימי ראש השנה ומעט קודם, ישנם אף מטבחים נוספים, ואם לפני ראש השנה תחפוץ לסעוד את ליבך תוכל לקפוץ ל"מסעדת שערי ציון" שמחיריה אינם כה יקרים, תוכל לאכול ארוחה חמה שלשה פעמים ביום ב"הכנסת אורחים אומן" שע"י האחים אנשין הירושלמים. רחוב פושקינא, הרחוב המרכזי באיזור, מואר ברובו, ושוטרים ואנשי בטחון סובבים בו או עומדים במחסומים, כדי להבטיח ממפגעים אפשריים (שב"ה עד היום לא נמצאו כלל) או משיכורים וגנבים, מערכת כריזה מרכזית מכריזה על זמני הטיסות של רוב ארגוני הנסיעות, או על אבידות ומציאות, אם איבדת את חברך בהמולה, תוכל תמיד לגשת לשם ולבקש שיקראו לו. מקוואות: קיים המקוה הקבוע, קטן ונחמד, שבנה הרב ישראל מאיר גבאי, ממש מול הציון, אלא שבראש השנה לא הכי נעים לנסות לטבול בו, חוץ ממנו קיים המקוה המרכזי, ב"קלויז" – הוא בית הכנסת הגדול, שהוא מקוה ענק הכולל כמה בורות טבילה ויכול להכיל מאות אנשים יחדיו, מחיר הטבילה כ-10 ש"ח, אבל אפשר לקנות כרטיס למשך כל ימי השהות בכ-10 דולר, ההכנסות מיועדות להמשך הבניה. תפילות: בראש השנה, מעבר למנין האשכנזי הענק בקלויז, ולשני המנינים הספרדיים, (אחד בקלויז והשני ברחבת הציון), ישנם גם מנינים קטנים יותר, אם בבתים פרטיים ואם ברחבת הציון, או מנינו של הרב שיק בבית הכנסת שלו, ברחוב בילינסקי 26. הקלויז: בקלויז ישנן 2 קומות תפילה, העליונה והמרכזית, שייכת למנין האשכנזי, ומכילה כמה אלפי מקומות ישיבה בה מתקיים המנין האשכנזי. בקומה האמצעית בית כנסת ספרדי, למעלה מאלף מקומות ישיבה (אבל בשני הקומות נדחסים המוני אנשים בתפילה, מחוסר מקום) ובקומה התחתונה המקוואות, הקומה האמצעית מהוה גם מעין "חדר שיעורים" ובו מתקיימים שיעורים לפני ובמשך ימי ראש השנה. שיעורים: באומן פועלים שני גופים שמארגנים שיעורים, הראשון והמרכזי, "איגוד המשפיעים", שמארגן שיעורים רבים מאד בכמה שפות, כשמקום השיעורים, השפה ושם המשפיע מתפרסמים בהודעות מיוחדות בארץ ובאומן, השני הוא "מורשת מהר"ן – התאחדות חסידי ברסלב" שמארגן אף הוא שיעורים בכמה שפות וכנ"ל, שיעורים נוספים ישנם בקלויז עצמו בין מנחה וערבית (גם בימי ראש השנה) בכמה שפות ע"י כמה רבנים, או ע"י הישיבת והקהילות השונות.
 
עץ מצויין, הודעות מצויינות

תכניס את זה גם לספידי
לילה טוב
 

פראזניק

New member
כיורה רותחת - ערב ר"ה

"כיורה רותחת" בשעת לילה מוקדמת כבר מתחילה התנועה העצומה, המאחרים הגיע זה עתה לאומן או שעדיין הם בדרך, אבל אלפי האנשים שכבר כאן, למעלה מרבבה, כבר מכינים עצמם לסליחות "זכור ברית", ה"קלויז", הלא הוא בית הכנסת הגדול, מלא מפה אל פה, הכניסה למקוה דומה לקן נמלים, המון נכנס ויוצא, לטהר עצמו לפני סליחות, המחזה מדהים, המוני אדם גודשים את הציון ואת בית הכנסת, קולות התפילה נשמעים למרחק רב, גוברים על הדוכנים לממכר קלטות המשמיעים את מרכולתם בקול. "אשרי יושבי ביתך", פותח החזן, במה שעתיד תך דקות להראות כמן מפגן עצום, המוני היהודים שרחקו כך מביתם, למען תיקון נפשם, מתפייסים כעת עם בוראם, הן ראש השנה בפתח... את עצמת הרגשות, את גודל ההתלהבות, את חרדת הקודש העומדת באויר, לא ניתן לתאר כלל, רק מי שהיה יודע, אך ספק אם מבין, את הנעשה שם. ולאחרי סליחות, תפילת שחרית כוותיקין, שלאחריה מתחילה תנועה המונית לציון, שכן עיקר ההשתטחות על הציון היא בערב ראש השנה, מרגע לרגע גדל הלחץ בציון, אנשים נכנסים – לשפוך ליבם, או יוצאים, לאחר ששפכו את ליבם, לציון עצמו כמעט ואין סיכוי לגשת, כמן חומה אנושית בצורה שאין דרך לפרצה, הוקמה סביב הציון בספונטניות על ידי ראשוני הבאים והעקשנים שהחליטו בכל זאת להידחף פנימה, רחבת הציון כולה דחוסה וגדושה. פה ושם יושב אב ומשנן עם בנו, שטרם הגיע לגיל 7, את פרקי "תיקון הכללי", אי משם פורצת לפתע אנחה שוברת גופו של אדם, אנחות שכאלו עתיד אתה לשמוע כאן עד הערב, קולות "תיקון הכללי", בכיות מטהרות לב, דמעת שזולגות ללא הרף, כאילו ופתח מישהו את ארובות השמים, הן מחזה שתראה כאן בכל אשר תפנה, וגם אם תיכנס לציון רק כדי לחפש חבר או שכן, לא תצליח להמלט מעצמת הרגשות, מהקדושה האופפת את ההמון ששם, לא תוכל להמלט, זה מורגש, זה מוחשי, כמו אפשר למשש את גודל היראה, האהבה והקרבה לבורא באותה חצר. אומן היא מיצג עצום של מגזרים, כל עם ישראל שולח את נציגיו, חילונים לצד דתיים, היפים לצד שטריימלים, חסידי גור לצד חסידי סאטמאר, אירים לצד ארגנטינאים, רוסים לצד הונגרים, כל העולם כולו נמצא כאן. בחוץ מוכרים סכינים, סגלה לפרנסה כפי שאמר הבעל שם טוב זיע"א, בחוץ אנשים מחפשים תלמיד חכם שיעשה להם "פדיון" כמנהג ברסלב, בחוץ אנשים מכינים עצמם להכנס, כמן פרוזדור שלפני הטרקלין אתה רואה את יראת הקודש על פניהם של אנשים, שכאשר יכנסו יצטרפו למקהלה האדירה המבקשת מהבורא לרחם על עמו, בפרט ובכלל. שעת חצות עוברת, חלק מהציבור הולך לסעוד את נפשו מעט ולהתחיל להתכונן ליום הקדוש, אבל הציון נותר מלא וגדוש כך הוא עתיד להיות עד לאחר תפילת ערבית, וקולות התפילה, האנחות הבכיות עוד עתידים להשמע ממנו שעות רבות. כגלי הים השוצפים אנה ואנה נראית התנועה ברחובות הסמוכים לציון, המונים נעים מי לכיוון הציון ומי לכיוון הדירה, בחזרם מהציון, והיה אם באת זה עתה לאומן ואינך יודע היכן הציון, הרי שעל פי הפנים, תוכל לזהות מיד, מי הוא הצועד אל הציון ומי הוא החוזר ממנו... רבי נחמן כמו נוטל את נשמתך, מצחצחה, מזככה ומחזיר לך אותה צחה וזכה, פותח לך דרך שאין כמוה להתקרב לבורא עולם, אנשים שרחוקים מרחק רב מהיהדות שופכים ליבם כמים בציון הקדוש, כמים, ממש כמים, אין זה משל, נהרות של דמעות נשפכים שם, חושפים את הנקודה הפנימית השוכנת בליבו של כל יהודי, גם זה הנראה לך רחוק שנות אור מבורא עולם, הוא נכנס אדם אחד, כפי שהוא נראה לך, אבל יוצא משם אחר לחלוטין, טהור יותר, זך יותר, יהודי יותר. והעדויות כה רבות, מפי אנשים שמעולם לא היית מאמין שתשמע אותם מדברים כך, אתה שומע את דבריהם ונשאר משתומם על השינוי העצום שמעיד האדם שחל בו לאחר שהיה בציון הקדוש, משהו פנימי, כאילו מישהו בתוכך פתח את ליבך, כאילו מישהו אוחז בציצת ראשך ומכריח אותך לרצות לשוב לה´, אתה מתעלה, כמו ניצב טפחיים מעל לקרקע, אינך אותו אדם שהיית קודם. בערב ראש השנה, כאשר בעוד כמה שעות נתייצב אל מול אבינו – בורא עולם, כאשר בעוד כמה שעות נעבור כולנו כבני מרון, לפני יוצר מרומים, שידון בדיננו ויכריע, מלא הציון הקדוש וגדוש ביהודים שאין כמוהם ללמד זכות על הדור, אח, "ראו גידולים שגידלתי", ראו כמה טהור, כמה קדוש, כמה יהודי, הוא כל יהודי, אף הרחוק ביותר, והניצוץ הפנימי, שלעולם שוכן בכל יהודי ויהודי, ניצת, ובוער בכל עוזו, שורף את כל הרע, בוהק באור יקרות ויחד איתו זורחים הפנים והלב כוסף ומתגעגע כולו לאביו שבשמים. כאשר סיפר רבי לוי יצחק בנדר, ממנהיגי חסידי ברסלב בדור האחרון (נולד בפולין והתקרב בבחרותו לברסלב, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נסע לאומן, התקרב לרבי אברהם בן רבי נחמן והפך תלמידו המובהק, לאחר קום השלטון הקומוניסטי החזיק את ה"קלויז" הברסלבי באומן, שנסגר רק אחרי שרבי לוי יצחק נעצר (בשנת תרצ"ג) על הפצת יהדות, נידון למוות אבל ניצל בנס, לאחר מלחמת העולם השניה יצא רבי לוי יצחק ועלה ארצה שם היה מראשי חסידות ברסלב והמנהיג המרכזי בה, נפטר בכ"ב תמוז תשמ"ט) על ליל "זכור ברית" באומן שלפני השואה, הפטיר "ז´האט געקאכט ווי א קאך קעסל" – "כיורה רותחת", מהקלויז (שהיה די רחוק) שמע את הצעקות שעל הציון ומהציון שמעו את צעקות התפילה בקלויז, התעוררות שכזו – אמר רבי לוי יצחק – לא ניתן לתאר במילים. משך שנים עמדה ה"יורה" בשממונה, אבל היום היא שוב "רותחת", הציון פשוט בוער, וזה לא בגלל החום שיוצרים גלי האנשים העמדים שם צפופים, אתה פשוט חש בקדושה, ההתעוררות סוחפת כל לב, אם אבן הוא – נימוח, פשוט כך. בבואינו לתאר ערב ראש השנה באמן, אין מילון שמכיל בתוכו את המילה שתגדיר, תמשיל, תדגים, או תיתן אפילו הרגשה שעל קצה המזלג בהתעוררות העצומה, בקדושה הנשגבה השוררת בציון הקדוש, כל נסיון תיאור יהמם אותנו בדלותו, באפסותו אל מול המעמד הנשגב הזה, את התרוממות הרוח הזו שאין שניה לה, שאין דוגמא לה, אין מילה לתארה. "ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור, אני נהר המטהר מכל הכתמים", העיד רבי נחמן על עצמו, וכשאתה שם, אם תביט, אם תבחן, תוכל לראות את הטוהר, את הגעגועים לבורא, ששוכנים על פניו של כל יהודי שכבר היה בציון. ויהי ערב, ובהעריב היום, הופך רחוב פושקינא למעין נהר, אבל לא מים זורמים בו, אלא צדיקים, לבושי לבן (או שאר צבעים, שהרי באומן עסקינן...), צועדים אל המנין בו יתפללו, בקלויז, בציון, או במקום אחר. למשקיף על הרחוב מלמעלה, יראה הדבר כגוש נע, ורק מעט הגוים שעדיין סובבים ברחוב מפריעים למחזה העצום הזה, אכן, נהר הוא, וזורמים בו נשמות טהורות, שטיהרו נפשם, שהתכוננו ליום הקדוש, שאת פרוטותיהם האחרונות מסרו, התרחקו מביתם וממשפחתם האהובה, למען תיקון נשמתם ונשמות בני ביתם, אל הנהר המטהר, אל הנחל הנובע, לקרית מלך רב. הקלויז הומה אדם, התנועה מתנהלת בכיוון אחד, פנימה, כאשר אפס מקום, מתמלאת אט אט גם רחבת הכניסה. מנחה, הקלויז כולו רוחש, הציבור העוצם עומד כעת בתפילת לחש, התפילה האחרונה לשנת תשס"ב, הציבור מתפלל ולפעמים דומה כאילו הקירות מתפללים אף הן, כאילו אומן כולה עצרה מלכת, עומדת דומם ומתפללת אף היא. לאחר השקיעה, שוקטת אומן, עמד לרגע ועצום עיניך, וכאילו בירושלים, במרכז השכונות החרדיות אתה ניצב, הרוכלים הנכרים נעלמו, תנועת רכבים נעלמה, שקט, כאילו אומן כולה מתכוננת לקבל את השנה החדשה, מתכוננת לעמוד לדין לפני הבורא.
 

פראזניק

New member
"ותשליך במצולות ים" - תשליך

יומו השני של ראש השנה, תפילת הבוקר הסתיימו במנין האשכנזי, כמידי שנה, בסביבות השעה 3.30 אחה"צ, ולאחריהן, פונה ההמון לסעוד את סעודת היום כמצוותו. זמן מועט חולף, רחוב פושקינא והסמטאות הסמוכות לו משחירים (או מלבינים) מהמון אדם, אלפים, למעלה מרבבת בני אדם, צועדים לנהר הזורם מרחק כ-100 מטר מה"קלויז" ל"תשליך", הנהר, שבימים כתקנם מוקף גדר בטון, מוקף כעת חגורה אנושית רחבה, כמן מצעד שאינו מסתיים, ממשיך הציבור לזרום, המית נוסח ה"תשליך" נשמע למרחוק, בסגנונות רבים, בנוסח אשכנזי או בהתפייטות ספרדית או בסגנון מרוקאי, בלשן הקודש או בעברית, במבטא ישראלי, אמריקאי, הונגרי או עשרות מבטאים אחרים. תשליך. הגוים העוברים ברחוב הראשי העובר על הנהר מביטים מידי שנה באותו מחזה לא מובן, במן מבט תמה שכמו אומר "איש, היהודים הללו, לעולם לא נבין אותם...", צוותי טלוויזיה זרים באים מידי שנה לצלם את התשליך, נוסעים מאות קילומטרים רק על מנת לצלם את המחזה המוזר-מפליא הזה, של "עוד מנהג יהודי" מוזר... ולאחר תשליך, מתלכדים המעגלים, בשירה אדירה שסוחפת איתה מאות ואלפים, מעגלים עצמים מתלכדים שם לכדי ריקוד דבקות ושמחה, על עוד מצוה שנעשתה, על עוד מצוה ממצוות היום שזכינו לה, שם, אחרי תשליך, נולד השיר שכבש את הכל "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך", ע"י הרב שלום סבג, שפועל לקירוב רחוקים בפרדס כץ, והוא ותלמידיו אינם מחסירים שום מועד עליה לאומן, כאיש אחד מתייצבים מידי שבת חנוכה, ראש חודש ניסן, חג השבעות וכמובן ראש השנה, בציון רבינו, אומרים יחדיו "תיקון הכללי", מתפללים בסגנונם המיוחד או שומעים שיעור ברחבת הציון מפי מנהיגם. השמחה מרקיעה שחקים, ראש השנה, אומן, שמחה, השילוב הברסלבי האידיאלי... ויד אוחזת יד, ורגל מתרוממת, מנשאת איתה גוף ונשמה בשמחה של מצווה, ולב קרב ללב, באהבה שאין כמותה, ופנים לשמים נישאים בכיסופים אין קץ לבורא יתברך שמו ויתעלה, ואין גבול לכיסופין, לשמחה, לדבקות, לקרבה שחש כל יהודי שם לבוראו, לאביו האוהבו כל כך. מוצא אני קשה את תיאור ה"ראש השנה" באומן, קשה מאד, ב"ה זכיתי להשתתף בקיבוץ הקדוש שנים רבות, אך מעולם לא הצלחתי לתאר, אולי אפילו לעכל, את הנעשה שם, ומידי שנה, אחרי ראש השנה, כגיבור מתרונן מיין, כישן מקיץ משנתו ונזכר במתיקות חלום שמימית, אני מרגיש, חש, בעוצם הקרבה, הקדושה, השמחה המעורבת ביראת הבורא, באהבה העצומה המציפה את כל כולך לבורא יתברך, ברצון האמיתי, הפורץ מלב, לשמחו, לעשות רצונו באמת ובליבב שלם. הרגשה שאינה יכולה לעבור עלי גליון, הרגשה שאין הנייר מכילה, הרגשה שכל תיאור שלה, אף ה"מוצלח" ביותר, רק יגרע מעצמתה, בחינת "מליבא לפומי לא גליא", לא, עוד לא נברא העט, או הנייר, או הכותב, שיצליח לתאר את המציאות השוררת באומן, "רק בעיניך תראה", כי מי שהיה שם יודע, ומי שחש לא ישכח את המתיקות, את ההתעוררות העצומה עליה מעידים הבאים, או מעידה – כמאה עדים – חצר הציון על כל הנעשה בה. כי גם הלבבות הקשוחים ביותר, המרוחקים – כביכול – ביותר, נמסים שם כמים, מתקרבים – כאילו מישהו מושכם בכח – לבוראם יתברך שמו, הן במו עיני ראיתי את הדמעות הניגרות כמים, את הלב ההופך לאחר, הלב שהיה כאבן, הופך ללב בשר, אמרה ידועה היא בברסלב, "והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי בכם לב בשר", "לב בשר" אותיות "ברסלב", ואם יחדור מבטך כליות ולב, או רק תביט באמת על הבאים, ראה יראו עיניך את התגשמותה של אמרה, ותביט ב"התחלפותו" של לב. הריקוד נמשך, עתה צועד הקהל לכיוון הקלויז, שם יתקיימו שיעורים עד זמן ערבית, חלק מהקהל נותר מאחור, אינ מצליח להפסיק את הריקוד, אינו מצליח למוש ממקומו, רק השמש השוקעת והכוכבים היוצאים להאיר את חשכת הלילה, או קולות התפילה מהקלויז, מזכירים להם למהר לתפילת ערבית של מוצאי חג, תפילה שאחריה תשוב השמחה ותתפר, במעגלים אין סופיים, ברחוב פושקינא, בכיכר פושקינא, עד אור הבוקר ממש. תפילת ערבית, התפילה האחרונה באומן לחלק גדול מהציבור שעד הלילה ישוב ברכבת האוירית לביתו – לארץ ישראל, לאחריה הריקוד המסורתי, כמדי יום לאחר שחרית וערבית, הציבור פונה לביתו, להבדיל על הכוס, להתארגן קצת. הריקודים מתחילים כמעט מיד, כמן מסורת שזמנה כזמן התחדשות הנסיעות ההמוניות לאומן, מתקיימים ריקודים במוצאי ראש השנה, מלווים תזמורת אליה מצטרף כמעט כל בעל כלי נגינה היודע נגן, ובברסלב רבים מאד הם כאלה... בשנים הראשונות זה היה באולם ה"מגומטר", שהיה עד השנה האחרונה אולם האוכל המרכזי, אבל בשנים האחרונות קטן האולם הגדול ההוא מלהכיל אפילו חלק מהציבור העצום ב"ה, לכן התפצלו הריקודים, חלקם, ב"כיכר פושקינא, בין הקלויז והציון, חלקם בחצר "מלון שערי ציון", ובשאר מקומות. בכיכר פושקינא מפליא ישראל דגן לנגן ולשיר, הופך את שמחת הציבור והתלהבותו לריקודים סוערים, אליו מצטרפים אחרים גם, מעגלים מתערבים זה בזה, נסגרים ונפתחים, למביט מלמעלה, ידמה הכיכר כלו למן סביבון הסב סביב עצמו, לקול מוזיקה הנשמעת עד למרחוק. כעת, לאחר שכבר היו בראש השנה באומן, לאחר שכבר אין מי שיקח מהם את זכותם זו, פורץ הרגש, אשר היה כמו כלוא בלב משך יומיים, פורץ ונושא איתו את את הגוף כולו לריקוד סוער של שמחה אמיתית, כי הלא כך אמר רבי נחמן "ומי שהיה על ראש השנה אצלו ראוי לו לשמוח מאד", כן, שמחים, שמחה עצומה, שמחה שאין כמותה, שמחה של מצוה. לא רחוק משם, בציון הקדוש, שופכים צקון לחשם האנשים שעוד מעט קט יפרדו מציון רבינו הק´ ויסעו בטיסות הראשונות לארץ, בדרך כלל אלו אנשים עסוקים, שהותיר אחריהם עסקים דוחקים, או אנשים שמסיבתיהם הם אינם יכולים להיעדר מביתם למשך תקופה ארוכה, עבורם, כל הנסיעה לאומן היא מסירות נפש, כעת נפרדים הם מרבינו, המזוודות כבר מחכות להם בחוץ, האוטובוסים כבר מחכים להם, והם משתדלים לחטוף עוד איזה "תיקון הכללי", עוד כמה פרקי תהלים, עוד כמה דיבורים, לנצל את הדקות האחרונות שעוד נותרו לשיחה לפני קונם, לתפילה על ציון רבי נחמן, לשנה טובה יותר, להתעלות רוחנית, למענם ולמען צאצאיהם, עוד מעט קט הם יעלמו, יותירו אחריהם רק את געגועיהם, רק את ליבם היוצא לשוב הנה, להיות כאן שוב בשנה הבאה. ובחוץ, השמחה ממשיכה, גוברת ועולה כמו מוסיפה כח לרוקדים שם, שדומה שאינם מתעייפים לעולם, כאילו מהווה להם השמחה מקור כח בלתי נדלה, והם רוקדים, והשמחה שפוכה על פניהם, כובשת אף מדוכאים מלידה, ואין איש נותר אדיש למולה. כי מי שלא ראה שמחת מוצאי ראש השנה באומן, לא ראה שמחה מימיו! שלשה ימים לאחר ראש השנה, נעלמים סימנים אחרונים לכך שאי פעם היו כאן כ-15 אלף איש, הרחובות נקיים, הדוכנים נעלמו, השוטרים אף הם כמו בלעתם האדמה, המנורות שהאירו בתקופת ראש השנה את רחוב פושקינא, נעלמו אף הם ואיתם גם המימם הזורמים כל שעות היממה בבנינים שבאיזור הציון, כעת, זורמים מים רק בין השעות 9 – 6 בבוקר ובערב, נעלמו גם השלטים, האהלים, נעלם הכל. הכל נעלם, עד לשנה הבאה, אז יחזור הכל, ההכנות הלוגיסטיות, השיטור הנרחב, הדוכנים הגוים, ולהבדיל, הקדושה העצומה, השמחה שאין כמותה, יראת ה´ ואהבתו, הכל יחזור, ויחד עם ציבור גדול יותר נעבור שוב את ימי הדין בהתעלות שאין כמותה בקיבוץ הברסלבי העצום בעיר אומן שבאוקראינה, מרחק כ-2000 קילומטר מארצינו הקדושה. "אחים יקרים", נהגו בברסלב לשיר במוצאי ראש השנה, "אחים חביבים, מתי שוב נתראה? מתי שוב ניפגש? כשה´ יתברך יתן בריאות וחיים, אזי שוב נתראה, אזי שוב ניפגש. בע"ה.
 

jewboy

New member
אני חושב

שכבר לא צריכים לנסוע לאומן אחרי שאתה במילא מוביל הכל לפה החוכמה היא שלא תגיד מה קורה שם רק שמעניין שמה ככה אנשים יסעו
 

פראזניק

New member
ונעבור למספרים

על פי דיווחי המשטרה האוקראינית, היו השנה באומן: 12,730 איש, שנרשמו במחסום המשטרה בעליה לרחוב בילינסקי. 2550 איש שלא נרשמו. ס"ה: 15280 כן ירבו בע"ה
 

גנדי10

New member
פראזניק הגדול...../images/Emo51.gif

יישר כח על התיאור המדהים, המתומצת, והמוצלח של רשמיך מאומן. כמו כן, התמונות הנפלאות, כן, תמונות יפות מאוד, שעושות לנו חשק וכמיהה להצטרף למעגל האדיר של ה´עולים´. מי יודע, אולי יבוא יום וניפגש באומן. אם לא במא"ש, אולי שם. ולגבי המספרים - א. אתה בטוח שזה 2550, אולי 255?-:) ב. בין אם כך ובין אם כך, איך זה שמסתננים כזו כמות של אנשים ללא רישום? שוב, תודה ובהצלחה. נ.ב. מתי יבוא סקר חדש? ´חדש´.
 

פראזניק

New member
גנדי...

"מכיון שזה חשוב לו והוא חשוב לי"... (תראה מה אפס קטן עושה...) לגבי הסקר, יש לך רעיון? אשמח לקבל רעיונות לתיבת המסרים, מכל חבר\ת פורום לגבי סקר חדש.
 
למעלה