הנסיעה לאומן - רשמים
"כולם נקבצו באו לך", אלפים רבים, מכל קצוי הקשת היהודית, כיפות סרוגות לצד שטריימלים ושאר מלבושים חסידיים, שלל לבושים וסגנונות נקבצים להם הנשמעים לצו רבי נחמן – העולים לציונו הקדוש בעיר אומן אשר במדינת אוקראינה. אומן – חור נידח, אי שם על אם הדרך בין קייב ואודסה, עיר שמספר תושביה אינו עולה על מאה אלף, עיר שחציה עיר וחציה עדיין כפר, בצידה הכפרי, שוכן קברו של רבי נחמן, אליו נשואות עיני אלפים. הכרזתו של רבי נחמן, "הראש השנה שלי עולה על הכל... לא יחסר איש!", נשמעת כיום מקצה העולם ועד קצה, וכיום זו כבר אינה מליצה, פשוט כך, מכל קצוי תבל, מארה"ב ומאנגליה, מארץ ישראל ומאירלנד, מארגנטינה ומצרפת, מברזיל ומספרד, מרוסיה ומשאר מדינות העולם, בודדות המדינות שאינן שולחות "נציגים" לקיבוץ האדיר הזה, של יהודים שקול הכרזתו של רבי נחמן מהדהד באוזניהם. זמן רב לפני השמע קולו של השמש הקורא לסליחות, כבר מתעוררים חסידי ברסלב ושאר יהודים העולים לציון רבינו הקדוש, מתחילים להתארגן לקראת נסיעה, שומעים כבר את קולו של רבי נחמן – "לא יחסר איש", והם אינם חסרים... ההתארגנות לנסיעה מצד הציבור, מתחילה כבר לאחר חג השבועות, אז כבר פותחים ארגוני הנסיעות את שעריהם, מתחילים לפרסם את זמני הטיסות ומחיריהם – שאינם זולים כלל ועיקר, אבל הציבור מרוקן כיסיו, חוסך פרטה לפרוטה במשך כל השנה כדי לקיים את צו רבי נחמן, "ומי שזוכה להיות על ראש השנה אצלו, עליו הכתוב אומר ´אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה´ היא מעוזכם´ ". הימים הנוראים קרבים ובאים, קהילות האשכנזים החלו אף הן לומר סליחות, וזה האות כי באה הנסיעה. מספר ימים לפני ראש השנה, לובש שדה התעופה מחלצות, כאילו הפך לאיזו עצרת עם, מארגני הנסיעות מעמידים דוכניהם לשירות הנוסעים, לבדוק האם לא חסרה איזו ויזה, להעניק כרטיסי טיסה אחרונים לנוסעים שעדיין לא קיבלו והעיקר, לבדוק שהכל בסדר, לא בכל יום מזדמן למשרד נסיעות להוציא כמה אלפי נוסעים לחו"ל... הצצה חטופה על פני הנוסעים, תגלה מיד את השמחה, פה ושם פורצת השמחה החוצה, מעגל מתלכד לו בשירה "אומן אומן ראש השנה", בניגון הכל כך ידוע, ועל משקל הפסוק – יש גם שיר "מי יתן לי אבר כיונה, אעופה ציונו הקדוש אומנה", ובעוד השירה נישאת ומצטרפים אליה גם העומדים בתור לבידוק, מתקדם לו התור, מקדם את הנוסעים שלב אחרי שלב למטוס עצמו, משם לקייב, או לאודסה, או לשדה תעופה אחר, ומשם לתקוה הגדולה, לנחל הנובע, לציון רבינו הקדוש. עולים למטוס, מתחת למדרגות עדיין ישנם המנצלים את הזמן לריקוד, אחרים מתכופפים לנשק את אדמת ארץ ישראל טרם יפרדו ממנה לימים מספר, אחרים כבר אינם מסוגלים להמתין, כמו אם יעלו למטוס כעת, יגיעו מהר יותר לציון, סופו של דבר עולים כולם, המטוס מאיץ וממריא והלב פועם... חלק הנוסעים, היו כבר בציון עשרות פעמים, חלקם עוד נסעו לאומן לפני 25 שנה, במסירות נפש ממש, כאשר הציון שבוי היה בידי זרים והכניסה אליו כרוכה בסכנת נפשות, אבל רובם המוחלט של הנוסעים, מתרגשים בכל פעם מחדש לקראת הפגישה המחודשת עם רבם, לקראת ההגעה לציונו, כמו לא היו שם מעולם, כמו נוסעים כעת אל מחוז חפצם לראשונה, כמו עומדים הם לפני משפט ונוסעים לראשונה לפרקליט המובחר – כי כן הוא, "מי שיתפלל על קברי... לאורך ולרוחב אניח עצמי עבורו, מפאות ראשו אוציאו אפילו משאול תחתיות", וכי יש לך פרקליט מובחר מזה? השמחה, מלווה יראת כבוד, ממלאת את הלב בחינת "גילו ברעדה", לא דבר ריק הוא, הן לפני הצדיק אנו עומדים להתייצב בעוד זמן מועט, וכל שניה בה המטוס מתקדם ליעדו, גוברת ההתרגשות וממלאת כל לב. המטוס נוחת והשמחה שוב מתפרצת, ושוב פורצת השירה, בעת הירידה מהמטוס, תמיד יהיה מי שיתחיל לשיר, ותמיד הוא לא ישאר בודד, מיד כאשר יתחיל יצטרפו אליו חבריו, סוחפים עמם עוד ועוד, מתקדמים, מגיעים אל המחסם האחרון, אל משטרת הגבולות האוקראינית, שם יקח שוטר אוקראיני במבט רשמי את דרכונו של כל אחד, לו, ה"ראש השנה שלי" לא אומר כלום חוץ מאשר עומס יתר בעבודה, הוא יעלעל ברשימת הויזות הארוכה מאד וישחרר את הנוסע אל האוטובוסים, משתומם מן הסתם על הנוסעים המוזרים האלה, שלא מצאו מה לעשות רק לנסוע לאיזו עיר נידחת באלפיהם.
"כולם נקבצו באו לך", אלפים רבים, מכל קצוי הקשת היהודית, כיפות סרוגות לצד שטריימלים ושאר מלבושים חסידיים, שלל לבושים וסגנונות נקבצים להם הנשמעים לצו רבי נחמן – העולים לציונו הקדוש בעיר אומן אשר במדינת אוקראינה. אומן – חור נידח, אי שם על אם הדרך בין קייב ואודסה, עיר שמספר תושביה אינו עולה על מאה אלף, עיר שחציה עיר וחציה עדיין כפר, בצידה הכפרי, שוכן קברו של רבי נחמן, אליו נשואות עיני אלפים. הכרזתו של רבי נחמן, "הראש השנה שלי עולה על הכל... לא יחסר איש!", נשמעת כיום מקצה העולם ועד קצה, וכיום זו כבר אינה מליצה, פשוט כך, מכל קצוי תבל, מארה"ב ומאנגליה, מארץ ישראל ומאירלנד, מארגנטינה ומצרפת, מברזיל ומספרד, מרוסיה ומשאר מדינות העולם, בודדות המדינות שאינן שולחות "נציגים" לקיבוץ האדיר הזה, של יהודים שקול הכרזתו של רבי נחמן מהדהד באוזניהם. זמן רב לפני השמע קולו של השמש הקורא לסליחות, כבר מתעוררים חסידי ברסלב ושאר יהודים העולים לציון רבינו הקדוש, מתחילים להתארגן לקראת נסיעה, שומעים כבר את קולו של רבי נחמן – "לא יחסר איש", והם אינם חסרים... ההתארגנות לנסיעה מצד הציבור, מתחילה כבר לאחר חג השבועות, אז כבר פותחים ארגוני הנסיעות את שעריהם, מתחילים לפרסם את זמני הטיסות ומחיריהם – שאינם זולים כלל ועיקר, אבל הציבור מרוקן כיסיו, חוסך פרטה לפרוטה במשך כל השנה כדי לקיים את צו רבי נחמן, "ומי שזוכה להיות על ראש השנה אצלו, עליו הכתוב אומר ´אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה´ היא מעוזכם´ ". הימים הנוראים קרבים ובאים, קהילות האשכנזים החלו אף הן לומר סליחות, וזה האות כי באה הנסיעה. מספר ימים לפני ראש השנה, לובש שדה התעופה מחלצות, כאילו הפך לאיזו עצרת עם, מארגני הנסיעות מעמידים דוכניהם לשירות הנוסעים, לבדוק האם לא חסרה איזו ויזה, להעניק כרטיסי טיסה אחרונים לנוסעים שעדיין לא קיבלו והעיקר, לבדוק שהכל בסדר, לא בכל יום מזדמן למשרד נסיעות להוציא כמה אלפי נוסעים לחו"ל... הצצה חטופה על פני הנוסעים, תגלה מיד את השמחה, פה ושם פורצת השמחה החוצה, מעגל מתלכד לו בשירה "אומן אומן ראש השנה", בניגון הכל כך ידוע, ועל משקל הפסוק – יש גם שיר "מי יתן לי אבר כיונה, אעופה ציונו הקדוש אומנה", ובעוד השירה נישאת ומצטרפים אליה גם העומדים בתור לבידוק, מתקדם לו התור, מקדם את הנוסעים שלב אחרי שלב למטוס עצמו, משם לקייב, או לאודסה, או לשדה תעופה אחר, ומשם לתקוה הגדולה, לנחל הנובע, לציון רבינו הקדוש. עולים למטוס, מתחת למדרגות עדיין ישנם המנצלים את הזמן לריקוד, אחרים מתכופפים לנשק את אדמת ארץ ישראל טרם יפרדו ממנה לימים מספר, אחרים כבר אינם מסוגלים להמתין, כמו אם יעלו למטוס כעת, יגיעו מהר יותר לציון, סופו של דבר עולים כולם, המטוס מאיץ וממריא והלב פועם... חלק הנוסעים, היו כבר בציון עשרות פעמים, חלקם עוד נסעו לאומן לפני 25 שנה, במסירות נפש ממש, כאשר הציון שבוי היה בידי זרים והכניסה אליו כרוכה בסכנת נפשות, אבל רובם המוחלט של הנוסעים, מתרגשים בכל פעם מחדש לקראת הפגישה המחודשת עם רבם, לקראת ההגעה לציונו, כמו לא היו שם מעולם, כמו נוסעים כעת אל מחוז חפצם לראשונה, כמו עומדים הם לפני משפט ונוסעים לראשונה לפרקליט המובחר – כי כן הוא, "מי שיתפלל על קברי... לאורך ולרוחב אניח עצמי עבורו, מפאות ראשו אוציאו אפילו משאול תחתיות", וכי יש לך פרקליט מובחר מזה? השמחה, מלווה יראת כבוד, ממלאת את הלב בחינת "גילו ברעדה", לא דבר ריק הוא, הן לפני הצדיק אנו עומדים להתייצב בעוד זמן מועט, וכל שניה בה המטוס מתקדם ליעדו, גוברת ההתרגשות וממלאת כל לב. המטוס נוחת והשמחה שוב מתפרצת, ושוב פורצת השירה, בעת הירידה מהמטוס, תמיד יהיה מי שיתחיל לשיר, ותמיד הוא לא ישאר בודד, מיד כאשר יתחיל יצטרפו אליו חבריו, סוחפים עמם עוד ועוד, מתקדמים, מגיעים אל המחסם האחרון, אל משטרת הגבולות האוקראינית, שם יקח שוטר אוקראיני במבט רשמי את דרכונו של כל אחד, לו, ה"ראש השנה שלי" לא אומר כלום חוץ מאשר עומס יתר בעבודה, הוא יעלעל ברשימת הויזות הארוכה מאד וישחרר את הנוסע אל האוטובוסים, משתומם מן הסתם על הנוסעים המוזרים האלה, שלא מצאו מה לעשות רק לנסוע לאיזו עיר נידחת באלפיהם.
ב. בין אם כך ובין אם כך, איך זה שמסתננים כזו כמות של אנשים ללא רישום? שוב, תודה ובהצלחה. נ.ב. מתי יבוא סקר חדש? ´חדש´.