הנסיעה הביתה
ושוב כמו בכל שנה הוא הגיע , צו המילואים . שוב להיפרד מהילדים ומהעבודה לעלות על מדים לקחת את הנשק ולצאת לחודש, לאן הפעם?? נראה כאילו אין נקודה בארץ שלא היינו בה , שכם , גנין וקלקיליה ,חברון , רצועת עזה , הר דב והחרמון הכל מוכר וידוע זו לא הפעם הראשונה בכל אחד מהמקומות . כבר מהשירות הסדיר הכרתי את לבנון על מגוון גזרותייה ויופייה עד הכיעור של מחנות הפליטים בעזה , חאן-יונס ורפיח. שבועיים של פעילות אינטנסיבית ימים כלילות מארבים,תוסים,וסיורים. סוף סוף יוצאים הביתה לארבעה ימים של שקט ומנוחה,לוקח את האפוד,הנשק והתיק המפוצץ ועולה להסעה הממוגנת שתיקח אותי למחסום הקרוב, עוד מספר דקות של מתח ודריכות , הדמיון עובד מנסה להתמודד עם תרחישים אפשריים והנה הוא המחסום , השקט. אני עולה לאוטו מניע ומתחיל בדרך הארוכה הביתה ,ימים של חוסר שינה ופחדים מתחילים לתת אותותיהם , אני חושב על הלילה הקרוב לישון בלי נעליים ובלי מתחים. העיינים מתחילות להיעצם ואז אני רואה אותה לצד הכביש מבקשת טרמפ ליעד לא ידוע, גינס הדוקים,מגפיים גבוהים וגופייה לבנה. שיער ארוך גולש על כתפייה , והריח משהו.... כמה אפשר להתגעגע לריח טוב. העייפות מכריעה אותי ואנחנו מתחלפים בנהיגה , ידייה העדינות אוחזות בהגה רגלייה החטובות מכתיבות את הקצב ואני לא יכול להסיר את עייני מחיוכה המקסים ומשדייה המפוארים שמאיימים להתפרץ מהגופייה. ידי מאבדת שליטה וזוחלת לאיטה אל בין ירכייה ,וואוו... היא רוכנת לעברי ו........
ושוב כמו בכל שנה הוא הגיע , צו המילואים . שוב להיפרד מהילדים ומהעבודה לעלות על מדים לקחת את הנשק ולצאת לחודש, לאן הפעם?? נראה כאילו אין נקודה בארץ שלא היינו בה , שכם , גנין וקלקיליה ,חברון , רצועת עזה , הר דב והחרמון הכל מוכר וידוע זו לא הפעם הראשונה בכל אחד מהמקומות . כבר מהשירות הסדיר הכרתי את לבנון על מגוון גזרותייה ויופייה עד הכיעור של מחנות הפליטים בעזה , חאן-יונס ורפיח. שבועיים של פעילות אינטנסיבית ימים כלילות מארבים,תוסים,וסיורים. סוף סוף יוצאים הביתה לארבעה ימים של שקט ומנוחה,לוקח את האפוד,הנשק והתיק המפוצץ ועולה להסעה הממוגנת שתיקח אותי למחסום הקרוב, עוד מספר דקות של מתח ודריכות , הדמיון עובד מנסה להתמודד עם תרחישים אפשריים והנה הוא המחסום , השקט. אני עולה לאוטו מניע ומתחיל בדרך הארוכה הביתה ,ימים של חוסר שינה ופחדים מתחילים לתת אותותיהם , אני חושב על הלילה הקרוב לישון בלי נעליים ובלי מתחים. העיינים מתחילות להיעצם ואז אני רואה אותה לצד הכביש מבקשת טרמפ ליעד לא ידוע, גינס הדוקים,מגפיים גבוהים וגופייה לבנה. שיער ארוך גולש על כתפייה , והריח משהו.... כמה אפשר להתגעגע לריח טוב. העייפות מכריעה אותי ואנחנו מתחלפים בנהיגה , ידייה העדינות אוחזות בהגה רגלייה החטובות מכתיבות את הקצב ואני לא יכול להסיר את עייני מחיוכה המקסים ומשדייה המפוארים שמאיימים להתפרץ מהגופייה. ידי מאבדת שליטה וזוחלת לאיטה אל בין ירכייה ,וואוו... היא רוכנת לעברי ו........