מחאה נוראה.
כבר ידוע מזה שנים ליודעי ח"ן, לאלו הלנים בעומקה של תורה, ולהמעמיקים ברזי דרזין, וכידוע שורש ר"ז הוא סוד וכל "זר" לא יאכל בו, והזרים, אלו החיצונים המתפארים בטלית לא להם, וצווחין ככלבא בנהמא קדישא, כביכול טעמו טעם תורה, ולא טעמו כ"א טעם תורא, וכל מחשבתם אינה אלא בסוד העיבור, הידוע בסוד או"א בזע"א, ומייחדין מחשבתייהון בדברים היותר קדושים, ומשתמשים בהמשל הקדוש, לדברים נבזים, כביכול יש להם השגה בזה, ועוד העזות גברה בהם, לומר "לא ביקשו ישראל כו´ אלא להתיר להן עריות" שכביכול עולה מסוד נוקבא, ואין להם שיג ושיח בכ"ז, רק נוקבא בראשיהון, דמא ברגליהון, זרעא בידיהון, ועליהם אנו נאמר "טובלין ושרץ בידיהן" כפשוטו ממש. שרץ סוד ריצה, בידיהן סוד ער ואונן, והקליפה מכסה עליהן לאמר ידינו לא שפכו.... ואין להם אלא חיצונים שמלפתים אותם, ומדברים כאילו בשם ערבות, וערבה בחי´ "כלום" שהוא ענין גורנישט, והרוכב עליהם הוא בחי´ כלום שבכלום, ועליהם הכתוב אומר מה לכם לספר חוקי, ועוד והוא העיקר, שהרוכב ללא אוכף חשוד הוא על הרביעה, ועוד על הערבה, ואין להאריך בסודות כמוסים אלו, אלא שהלב מרטיט בזמן שלא היססו אינשי דלא מעלי להעלות על דל שפתיהון להטיל רבב ב"הברור" ביותר, ה"ה סוד בר, התבואה הברורה, וז"ס בהמון לו תבואה, ולא עלה בהם המורא לדבר בעבד אלוהים ממש, שאין בו חשש סטיה מן הדרך המסורה לנו עד תרח אבי אבות האומה. אוי נא לנו כי חטאנו, ועגלונים רכובים על ערבות באו ושלטו בנו. נערים ירהבו בזקנים. מי יתן ונלך בדרת ה"ברורה" המאושרת, החפשית, הנקיה, ללא רכיבה על זרים, להתענג בתענוגים, רוחניים וגשמיים.