הילדים שלי, כלומר הנכדים אהבו מאד
את האוכל של אמא שלי ז"ל. והיא בכל הזדמנות בישלה להם את מה שבמיוחד אהבו. szilvás gombóc, káposztás kocka ,madártej, töltött káposzta, paprikás krumpli, kelkáposzta, וכמובן את העוגות הנפלאות שלה. בטח גם שכחתי כמה מהתבשילים. כשהיו חולים, תמיד היא הופיעה עם ה madártej. ויש לי סיפור נחמד בנושא. הבן שלי עוד מגיל פיצפון, אהב את מרק הקימל של אמא. וכיוון שהוא לא היה אכלן מי יודע מה, חיפשתי מאכלים שאהובים עליו. יום אחד בישלתי מרק קימל בדיוק לפי ההוראות של אמא. אני באה אליו בשמחה כשחזר מהגן, ושמה את המרק על השולחן. ומה אומר לי הפספוס, עוד לפני שטעם בכלל מהמרק? אני לא אוהב את זה. ואני בשלי, אבל זה בדיוק כמו של Anyu. (כך הילדים קראו לה, כי כך שמעו ממני). ואז מתריס החצופון הקטן, "את של אניו אני אוהב, ואת שלך לא". ובזה נגמר ספור מרק הקימל. כמובן כשגדל, כבר אכל את זה ברצון. בכלל, תמיד כשהילדים היו אצל ההורים שלי, הם חזרו משם מלאים ושבעים. תמיד אמרנו בצחוק, שכדי שיואכלו קצת, במיוחד הבן, צריך לשלוח אותם להורי.