mom&shaked
New member
הניתוח של שקד 
(ארוך)
לפני מספר ימים שאלתי בפורום ``איך אפשר להכין ילד בן שנה וחצי לניתוח?`` קיבלתי מספר תגובות והרבה תמיכה וברצוני להודות לכל מי שהגיב ותמך. דעתי האישית היא שבגיל הזה כל ההכנות לגבי ניתוח בטלות בשישים ! לא הייתה כל תגובה מצידו לכל ההכנות שניסיתי לעשות. בנוסף אבקש לספר לכם איך עבר עלינו יום הניתוח (שהיה היום). מועד הניתוח נקבע לשבע וחצי בבוקר ונתבקשנו להיות בבי``ח (שממוקם בלונג איילנד, ניו יורק) בשעה שש ורבע. התעוררנו בעזרתו של השעון המעורר בחמש ויצאנו לדרך בחמש וחצי. בערב שלפני השתדלתי להרדים את שקד מאוחר ככל האפשר על מנת שיהיה רדום בבוקר וזה עבד די טוב ! בשעה תשע בלילה אכל את הארוחה האחרונה שלו (לרבות בקבוק חלב לקינוח), נכנס למיטה בערך בעשר וחצי ונרדם עד הבוקר. היות ומדובר בניתוח עם הרדמה כללית שקד היה בצום ולכן מהרגע שהתעורר לא אכל/שתה כלום. ברכב עוד היה מנומנם וכשהגענו לבי``ח שיחק עם אחת מהמכוניות שלו עד הכניסה לחדר ההמתנה לניתוח. הופתעתי מאוד מחדר ההמתנה שהיה מדהים ביופיו: צבעים מרגיעים, אקווריום ענק עם דגים, המון פאזלים, ספרים, ומשחקים. שקד העסיק את עצמו בצורה יוצאת מן הכלל עם הפאזלים עד לשעה המיועדת ואפילו כשהלבשתי לו את ``חלוק הניתוחים`` היה רגוע לחלוטין והחלוק שלבשתי והכובע שחבשתי נראו לו די מצחיקים.... לאחד ההורים ניתנה הזכות להכנס לחדר הניתוח בשלב ההרדמה ואני ``התנדבתי`` הוא נכנס עם האוטו שלו ביד (זה הצעצוע האהוב עליו שככל הנראה נתן לו את הביטחון שהיה צריך) והתחיל לבכות רק ברגע שירד מהידים שלי לשולחן הניתוחים. הוא בכה בערך דקה או שתים כששמו את המסכה ונרדם. נשיקה על הלחי והוציאו אותי החוצה. האחות המליצה שנלך לשתות קפה בקפיטריה וכך עשינו. בשעה רבע לשמונה יצא הרופא ואמר שהכל בסדר ושקד ישן ולכשיתעורר יקראו לנו. ישבנו כמו ילדים טובים עד שהופיעה האחות והובילה אותנו לחדר ההתאוששות. כשהגענו שקד בדיוק התעורר, בכה ומיד כשראה אותנו נרגע (עם המוצץ בפה כמובן). האינפוזיה חוברה לרגל (מה שלדעתי פחות מציק מהיד) וכך הידים שלו היו חופשיות לחלוטין למתנות ולהפתעות, קניתי לו את הדוב צ`ה צ`ה צ`ה שרוקד ושר (מככב בתמונה) ומתנות נוספות ששימחו אותו מאוד. אחרי שראה אותנו ואת המתנות נרדם לשעתיים נוספות. כשהתעורר העבירו אותנו לחדר התאוששות מספר 2 מיטה עם טלויזיה צמודה שריתקה אותו במלוא מובן המילה! בערך ב12 קיבל מיץ תפוחים מהאחות, שתה את כל הכמות ולהפתעתנו לא הקיא, אחרי חצי שעה בערך שוחררנו לביתנו בשימחה וששון. הוזהרנו ששקד לא יוכל לעשות פעילות גופנית בשל הניתוח ולכן לא רצינו שירד מהמיטה/ספה, אך הילד עקשן כמו פרד!!! קם, הלך, רקד ואף קפץ ולראיה התמונה. התמונה צולמה היום, יום שישי, שעה שלוש וחצי (שעון ניו יורק) מספר שעות לאחר הניתוח. ולשורת הסיכום : למרות החששות הכבדים שהיו לי לפני הופתעתי לטובה. כנראה שלא כל הילדים אותו הדבר ולא כל הניתוחים אותו הדבר ולא כל המנתחים אותו הדבר... לכל אחד אופי משלו! היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי שיהיה ושקד הגיב נפלא לכל. ושוב המון, המון, המון תודה לכל מי שייעץ ותמך ושכל הילדים יהיו בריאים.
(ארוך)לפני מספר ימים שאלתי בפורום ``איך אפשר להכין ילד בן שנה וחצי לניתוח?`` קיבלתי מספר תגובות והרבה תמיכה וברצוני להודות לכל מי שהגיב ותמך. דעתי האישית היא שבגיל הזה כל ההכנות לגבי ניתוח בטלות בשישים ! לא הייתה כל תגובה מצידו לכל ההכנות שניסיתי לעשות. בנוסף אבקש לספר לכם איך עבר עלינו יום הניתוח (שהיה היום). מועד הניתוח נקבע לשבע וחצי בבוקר ונתבקשנו להיות בבי``ח (שממוקם בלונג איילנד, ניו יורק) בשעה שש ורבע. התעוררנו בעזרתו של השעון המעורר בחמש ויצאנו לדרך בחמש וחצי. בערב שלפני השתדלתי להרדים את שקד מאוחר ככל האפשר על מנת שיהיה רדום בבוקר וזה עבד די טוב ! בשעה תשע בלילה אכל את הארוחה האחרונה שלו (לרבות בקבוק חלב לקינוח), נכנס למיטה בערך בעשר וחצי ונרדם עד הבוקר. היות ומדובר בניתוח עם הרדמה כללית שקד היה בצום ולכן מהרגע שהתעורר לא אכל/שתה כלום. ברכב עוד היה מנומנם וכשהגענו לבי``ח שיחק עם אחת מהמכוניות שלו עד הכניסה לחדר ההמתנה לניתוח. הופתעתי מאוד מחדר ההמתנה שהיה מדהים ביופיו: צבעים מרגיעים, אקווריום ענק עם דגים, המון פאזלים, ספרים, ומשחקים. שקד העסיק את עצמו בצורה יוצאת מן הכלל עם הפאזלים עד לשעה המיועדת ואפילו כשהלבשתי לו את ``חלוק הניתוחים`` היה רגוע לחלוטין והחלוק שלבשתי והכובע שחבשתי נראו לו די מצחיקים.... לאחד ההורים ניתנה הזכות להכנס לחדר הניתוח בשלב ההרדמה ואני ``התנדבתי`` הוא נכנס עם האוטו שלו ביד (זה הצעצוע האהוב עליו שככל הנראה נתן לו את הביטחון שהיה צריך) והתחיל לבכות רק ברגע שירד מהידים שלי לשולחן הניתוחים. הוא בכה בערך דקה או שתים כששמו את המסכה ונרדם. נשיקה על הלחי והוציאו אותי החוצה. האחות המליצה שנלך לשתות קפה בקפיטריה וכך עשינו. בשעה רבע לשמונה יצא הרופא ואמר שהכל בסדר ושקד ישן ולכשיתעורר יקראו לנו. ישבנו כמו ילדים טובים עד שהופיעה האחות והובילה אותנו לחדר ההתאוששות. כשהגענו שקד בדיוק התעורר, בכה ומיד כשראה אותנו נרגע (עם המוצץ בפה כמובן). האינפוזיה חוברה לרגל (מה שלדעתי פחות מציק מהיד) וכך הידים שלו היו חופשיות לחלוטין למתנות ולהפתעות, קניתי לו את הדוב צ`ה צ`ה צ`ה שרוקד ושר (מככב בתמונה) ומתנות נוספות ששימחו אותו מאוד. אחרי שראה אותנו ואת המתנות נרדם לשעתיים נוספות. כשהתעורר העבירו אותנו לחדר התאוששות מספר 2 מיטה עם טלויזיה צמודה שריתקה אותו במלוא מובן המילה! בערך ב12 קיבל מיץ תפוחים מהאחות, שתה את כל הכמות ולהפתעתנו לא הקיא, אחרי חצי שעה בערך שוחררנו לביתנו בשימחה וששון. הוזהרנו ששקד לא יוכל לעשות פעילות גופנית בשל הניתוח ולכן לא רצינו שירד מהמיטה/ספה, אך הילד עקשן כמו פרד!!! קם, הלך, רקד ואף קפץ ולראיה התמונה. התמונה צולמה היום, יום שישי, שעה שלוש וחצי (שעון ניו יורק) מספר שעות לאחר הניתוח. ולשורת הסיכום : למרות החששות הכבדים שהיו לי לפני הופתעתי לטובה. כנראה שלא כל הילדים אותו הדבר ולא כל הניתוחים אותו הדבר ולא כל המנתחים אותו הדבר... לכל אחד אופי משלו! היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי שיהיה ושקד הגיב נפלא לכל. ושוב המון, המון, המון תודה לכל מי שייעץ ותמך ושכל הילדים יהיו בריאים.