הניתוח שלי
להזכירכם BMI של 38 עם סכרת לא מאוזנת .אושר לי הניתוח והוזמנתי ל- 12/11 בשעה 15:00 במדיקל סנטר בהרצליה.
בעלי אני קמנו בבוקר שלחנו את הילדה לבית הספר והלכנו לאכול ארוחת בוקר אחרונה ביחד.
משם נסענו לקנות לי טייצים כדי שלא ילחץ לי אחרי הניתוח על החתכים.
חזרנו הביתה הכנתי תיק התקלחתי ונסענו לבית החולים לשם שינוי הגענו בזמן אפילו חמש דקות לפני הזמן.
לקחנו מס' לקבלה והמתנו חויית הקבלה היתה לא נעימה בית חולים פרטי יותר גרוע מציבורי, המתנו כשעה וחצי כשאני רואה כל הזמן אנשים שמגיעים אחרי ומסתבר שיש להם קשרים בבית החולים ונכנסים לפני באיזה שהוא שלב העצבים שלי שגם ככה היו רופפים לפני הניתוח עלו לי למעלה ופתחתי פה ביקשתי לקרוא לאחראית וכעסתי מאוד, ניסו לספר לי סיפורים אבל הבינו מהר מאוד שאני צודקת ולא ניתן למרוח אותי מיד הכניסו אותי לקבלה והצמידו לי בחורה שליוותה אותי בתהליך הקבלה.
כמובן שבגלל השטות שלא הוכנסתי בזמן לניתוח ומשהיא אחרת הוכנסה בזמן הזה לניתוח והייתי צריכה לחכות עוד שעה וחצי להיכנס לניתוח.
פתאום קראו לי להיכנס להכנה נפרדתי מבעלי ונכנסתי הלבישו אותי בחלוק הסקסי שפתוח מאחורנית
כמובן שהסרטים שאמורים לאפשר קשירה לא היו וכך נוצר מצב שהייתי צריכה לשרותים וניסיתי לחשוב איך אני עוברת עם ישבני החשוף עד השרותים וחזרה גם מבצע זה צלח (אני מקווה) בהצלחה אם לא אני מקווה שהם נהנו.
הגיעה המרדימה שאפילו לא הסתכלה עלי דחפה לי את הברנולה ורק אמרה אני המרדימה שלך.
דר סובחי בא החתים אותי על הסכמה והמתין לחדר ניתוח.
אחרי מס' דקות הגיע הזמן ולקחו אותי לניתוח, העבירו אותי לשולחן הניתוחים יד אחת בכל צד כמו ישו קשרו אותן ותוך שניה הזריקה לי המרדימה חומר הרדמה ויותר אני לא זוכרת עד שראיתי את בעלי בחדר שהוקצה לי.
אני חייבת לציין שמרגע זה היתה לי חוויה טובה יותר מהמדיקל למרות שלא הייתי ממליצה לעבור שם ניתוח.
ישנתי והתעוררתי לסרוגין באיזה שהוא שלב שלחתי את בעלי הביתה כי הילדה שלנו לא הצליחה להרדם אצל אחותי.
במהלך הלילה הייתי צריכה לקום מס' פעמים לשרותים והתעקשתי לקום לבד בפעם הראשונה קצת התנדנדתי אבל אחר כך הייתי ממש בסדר.
היום השני היה יום לא קל גם כשישבתי על כורסא נמנמתי לסרוגין והיה קשה לי לשתות, ולהסתובב
פעמיים הקאתי בעלי ישב לידי עד שאחותי החליפה אותו והיא קצת נבהלה מזה שהייתי מטושטשת.
בתי והורי הגיעו לבקר והיה לי קצת קשה עם הביקור אבל השתדלתי מאוד להראות שאני בסדר.
כי בתי הקטנה היתה בלחץ מהניתוח והורי ניתקלו במקרה שהסתבך קשות.
למחרת בבוקר הגיע הרופא והוציא לי את הנקז מלבד אי נוחות קטנה היה ממש בסדר.
על הבוקר שיחררו אותי די מהר מהבית חולים, כאבים לא היו לי.
הדרך הביתה היתה קצת קשה הרגשתי בבטן כל מהמורה ובמפר.
כשהגעתי הסתבר לי שעליתי במשקל בבית החולים מהנוזלים שדחפו לי בכמות מטורפת.
במשך השבוע הראשון היתה לי חולשה נוראית הסתובבתי בבית אבל הייתי כמו סמרטוט.
מחר אני שבועיים אחרי מרגישה טוב, התחלתי לצעוד, אני נצמדת לתפריט קשה לי מאוד לאכול 6 ארוחות.
הדרך היחידה שיהיו לי יציאות זה לקחת על הבוקר כף שמן זית עם כפית מיץ לימון וחצי כוס מים פושרים.
מהרגע שחזרתי הביתה ירדתי 8.5 ק"ג לא כולל המשקל שעליתי בגלל הנוזלים.
אז זהו
רלי
להזכירכם BMI של 38 עם סכרת לא מאוזנת .אושר לי הניתוח והוזמנתי ל- 12/11 בשעה 15:00 במדיקל סנטר בהרצליה.
בעלי אני קמנו בבוקר שלחנו את הילדה לבית הספר והלכנו לאכול ארוחת בוקר אחרונה ביחד.
משם נסענו לקנות לי טייצים כדי שלא ילחץ לי אחרי הניתוח על החתכים.
חזרנו הביתה הכנתי תיק התקלחתי ונסענו לבית החולים לשם שינוי הגענו בזמן אפילו חמש דקות לפני הזמן.
לקחנו מס' לקבלה והמתנו חויית הקבלה היתה לא נעימה בית חולים פרטי יותר גרוע מציבורי, המתנו כשעה וחצי כשאני רואה כל הזמן אנשים שמגיעים אחרי ומסתבר שיש להם קשרים בבית החולים ונכנסים לפני באיזה שהוא שלב העצבים שלי שגם ככה היו רופפים לפני הניתוח עלו לי למעלה ופתחתי פה ביקשתי לקרוא לאחראית וכעסתי מאוד, ניסו לספר לי סיפורים אבל הבינו מהר מאוד שאני צודקת ולא ניתן למרוח אותי מיד הכניסו אותי לקבלה והצמידו לי בחורה שליוותה אותי בתהליך הקבלה.
כמובן שבגלל השטות שלא הוכנסתי בזמן לניתוח ומשהיא אחרת הוכנסה בזמן הזה לניתוח והייתי צריכה לחכות עוד שעה וחצי להיכנס לניתוח.
פתאום קראו לי להיכנס להכנה נפרדתי מבעלי ונכנסתי הלבישו אותי בחלוק הסקסי שפתוח מאחורנית
כמובן שהסרטים שאמורים לאפשר קשירה לא היו וכך נוצר מצב שהייתי צריכה לשרותים וניסיתי לחשוב איך אני עוברת עם ישבני החשוף עד השרותים וחזרה גם מבצע זה צלח (אני מקווה) בהצלחה אם לא אני מקווה שהם נהנו.
הגיעה המרדימה שאפילו לא הסתכלה עלי דחפה לי את הברנולה ורק אמרה אני המרדימה שלך.
דר סובחי בא החתים אותי על הסכמה והמתין לחדר ניתוח.
אחרי מס' דקות הגיע הזמן ולקחו אותי לניתוח, העבירו אותי לשולחן הניתוחים יד אחת בכל צד כמו ישו קשרו אותן ותוך שניה הזריקה לי המרדימה חומר הרדמה ויותר אני לא זוכרת עד שראיתי את בעלי בחדר שהוקצה לי.
אני חייבת לציין שמרגע זה היתה לי חוויה טובה יותר מהמדיקל למרות שלא הייתי ממליצה לעבור שם ניתוח.
ישנתי והתעוררתי לסרוגין באיזה שהוא שלב שלחתי את בעלי הביתה כי הילדה שלנו לא הצליחה להרדם אצל אחותי.
במהלך הלילה הייתי צריכה לקום מס' פעמים לשרותים והתעקשתי לקום לבד בפעם הראשונה קצת התנדנדתי אבל אחר כך הייתי ממש בסדר.
היום השני היה יום לא קל גם כשישבתי על כורסא נמנמתי לסרוגין והיה קשה לי לשתות, ולהסתובב
פעמיים הקאתי בעלי ישב לידי עד שאחותי החליפה אותו והיא קצת נבהלה מזה שהייתי מטושטשת.
בתי והורי הגיעו לבקר והיה לי קצת קשה עם הביקור אבל השתדלתי מאוד להראות שאני בסדר.
כי בתי הקטנה היתה בלחץ מהניתוח והורי ניתקלו במקרה שהסתבך קשות.
למחרת בבוקר הגיע הרופא והוציא לי את הנקז מלבד אי נוחות קטנה היה ממש בסדר.
על הבוקר שיחררו אותי די מהר מהבית חולים, כאבים לא היו לי.
הדרך הביתה היתה קצת קשה הרגשתי בבטן כל מהמורה ובמפר.
כשהגעתי הסתבר לי שעליתי במשקל בבית החולים מהנוזלים שדחפו לי בכמות מטורפת.
במשך השבוע הראשון היתה לי חולשה נוראית הסתובבתי בבית אבל הייתי כמו סמרטוט.
מחר אני שבועיים אחרי מרגישה טוב, התחלתי לצעוד, אני נצמדת לתפריט קשה לי מאוד לאכול 6 ארוחות.
הדרך היחידה שיהיו לי יציאות זה לקחת על הבוקר כף שמן זית עם כפית מיץ לימון וחצי כוס מים פושרים.
מהרגע שחזרתי הביתה ירדתי 8.5 ק"ג לא כולל המשקל שעליתי בגלל הנוזלים.
אז זהו
רלי
