הניצבים בתנ"ך

פלגיה

New member
הניצבים בתנ"ך

ואני לא מתכוונת לפרשת "ניצבים", אלא לאותן דמויות שבשוליים, כמו הניצבים הרבים בסרט קולנוע. חשבתי על זה בעקבות השאלה שנמצאת כאן למטה על "רץ המרתון" בספר שמואל. לא היה מרתון בספר שמואל, אבל הסיפור הכי קרוב נמצא בפרק ד' בשמואל א' - אותו אדם שבישר לעלי ולשאר אנשי שילה על מפלת ישראל ביד הפלשתים: וַיָּרָץ אִישׁ-בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא; וּמַדָּיו קְרֻעִים, וַאֲדָמָה עַל-רֹאשׁוֹ. וַיָּבוֹא, וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא יך (יַד) דֶּרֶךְ מְצַפֶּה--כִּי-הָיָה לִבּוֹ חָרֵד, עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וְהָאִישׁ, בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר, וַתִּזְעַק, כָּל-הָעִיר. י וַיִּשְׁמַע עֵלִי, אֶת-קוֹל הַצְּעָקָה, וַיֹּאמֶר, מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה; וְהָאִישׁ מִהַר, וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי. וְעֵלִי, בֶּן-תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה; וְעֵינָיו קָמָה, וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל-עֵלִי, אָנֹכִי הַבָּא מִן-הַמַּעֲרָכָה, וַאֲנִי, מִן-הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם; וַיֹּאמֶר מֶה-הָיָה הַדָּבָר, בְּנִי. וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר, נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה, הָיְתָה בָעָם; וְגַם-שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים, נִלְקָחָה. חמישה פסוקים - וזה כל מה שאנחנו יודעים עליו, על אותו "מבשר", אחר כך הסיפור עובר לסיפור מותו של עלי, ולהולדת אי-כבוד. כמובן שגם כלתו של עלי, מופיעה רק לרגע קט, הוא רגע מותה, ובמובן זה גם היא "ניצב" בסיפור. ולפעמים יש בדמויות האלה, שבשוליים, אלה שבאות לשניה ונמוגות חזרה, משהו מעניין ומרתק. סתם לחשוב, מעבר למה שהתנ"ך מספר לנו. מי הן? מה שמן? כיצד הרגישו באותו מעמד? מה עוד עשו? והתנ"ך אינו מספר (וגם אין מעניינו לספר) אז - יש "ניצבים" כאלה שמעוררים סקרנות אצלכם? אני אשמח לשמוע.
 
בני הנביאים

שחיכו לאלישע ולאליהו וביקשו לחפש אותו לאחר שעלה בסערה השמיימה. מעניין מה הם הרגישו, מה חשבו, האם גם התאבלו על אליהו? האם נעלבו שהם לא חזו בעלייתו השמיים?
 

masorti

New member
הפליט...

כמו הרץ שבא לבשר לעלי על תבוסת בני ישראל בקרב מול הפלישתים, הפליט מיהודה בא לבשר לנביא יחזקאל על חורבן ירושלים והמקדש בידי הבבלים... "וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ--לְגָלוּתֵנוּ; בָּא-אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר, הֻכְּתָה הָעִיר. וְיַד ה' הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב, לִפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט, וַיִּפְתַּח אֶת-פִּי, עַד-בּוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר; וַיִּפָּתַח פִּי, וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד." (יחזקאל ל"ג, כ"א-כ"ב) המסכן שנסע מיהודה עד לבבל זכה לאיזכור ישיר של פסוק אחד ועוד איזכור עקיף בפסוק הבא.
 

masorti

New member
המתורגמן...

"וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם." מעניין לקרוא את זכרונותיו של המתורגמן המלכותי המצרי לכנענית.
 

יוסי ר1

Active member
על המתורגמן אומרים חז"ל שהיה אחד מבני יוסף,

לא זכור לי אם אפרים או מנשה. וזה הגיוני, כי מצרית הם ידעו מעצם חיותם שם, וכנענית מן הסתם יוסף לימד אותם.
 

masorti

New member
זה הגיוני????

בוא ונעשה חשבון קטן... אנו יודעים שיוסף פתר את חלום פרעה בדיוק לפני 7 השנים הטובות, ואז גם קיבל את אוסנת לאשה. אנו גם יודעים שאחיו של יוסף באו אליו בשנות הרעב. ניקח הנחה מקסימליסטית לפיה מנשה ואפרים נולדו מיד לאחר הנישואים, ואילו אחי יוסף הגיעו ממש בסוף תקופת הרעב. יוצא שמנשה ואפרים לא יכלו להיות יותר מבני 14-15 בעת ביקורם של אחיו של יוסף במצרים. לא כל שכן ילדים שנולדו למנשה ולאפרים. נראה לך סביר שאחד מהילדים שלהם היה כבר אדם מבוגר ונכח בפגישת יוסף ואחיו כמתורגמן?
 

masorti

New member
זה בהנחה מכסימליסטית..

שימי לב שבפרק מ"ז מתואר התהליך של מכירת אדמות מצרים לפרעה רק אחרי שמשפחת יעקב נמצאת כבר במצרים. אפשר להבין משם בעקיפין שבני יעקב ירדו למצרים כבר בשנה הראשונה לרעב. זה כמובן אומר שמנשה ואפרים היו לכל היותר כבני 8 בשעת ביקור אחיו של יוסף. לי לא נשמע סביר שילד בן 8 ישמש כמתורגמן.
 

פלגיה

New member
לא הגבתי על התיאוריה עצמה

וזאת פעם ראשונה שנתקלתי בה. הגבתי רק אל ההתייחסות לנער בן 14 או 15 כ"קטן". צריך לזכור למשל כי יוסף היה בן 17 בירידתו למצרים, ולא מאוד מבוגר בעת שהיה אחראי למשק ביתו של פוטיפר.
 

masorti

New member
אופס... לא שמתי לב שהתכוונת למנשה/אפרים עצמם.

בכל מקרה, רוב הסיכויים שהם היו עדיין ילדים קטנים כשהדודים מכנען הגיעו לביקור. לכן לא סביר שאחד מהם זכה להיות מתורגמן רשמי למצרית.
 

דניעל

New member
במו עיני ראיתי

ילדה בת ארבע מתרגמת לילדים אחרים את מה שאחיה החרש אמר בשפת סימנים.
 

יוסי ר1

Active member
בהחלט כן. נער בן 14 באותה תקופה יכול היה

כבר להיות בעל משפחה. וודאי לדעת שפה או שתים. מבחינה זו אין לי בעייה. הבעייה היחידה לאור מה שכתבת שאין זה ראוי למשנה המלך שישתמש במתורגמן נער, כשביכולתו להציג אדם בוגר וייצוגי (הטקס הרי חשוב לא פחות מהמהות). אבל כיוון שנסיבות הסיפור ממילא מופלאות, אז גם מתורגמן צעיר יכול להתקבל בו. והגיוני יותר שיוסף העדיף לבצע את התחקירים של האחים בנוכחות משפחתו ולא בשירותו של מצרי. לפחות עד שידע להיכן פני הדברים מופנים, בקשר שלו ושלהם.
 

יוסי ר1

Active member
איש לתומו

" ואיש, משך בקשת לתומו, ויכה את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכבו, הפוך ידך והוציאני מן-המחנה--כי הוחליתי. " (מלכים א כ'ב ל'ד). האם אותו מושך בקשת ידע בסופו של דבר שהוא זה שהכריע את המערכה? איך חי מאותו יום איש אשר לתומו הרג את מלך ישראל?
 

דניעל

New member
"ואחות תובל קין, נעמה"

מעניין שהפרשנים מנסים, לעיתים קרובות, להבין למה הזכירו מישהו שלא סופר עליו שום סיפור. במקרה כזה מנסים לחבר דמות שאין לה שם, לשם שאין לו דמות. במקרה שציטטתי בכותרת, למשל, יש טוענים שנעמה היא אישתו של נח.
 

פלגיה

New member
זה כיוון שונה ממה שחשבתי

אני חשבתי על האנשים הם כל שוליים עד ששמם לא ראוי להיזכר. את מביאה כיוון שני - של אנשים שמוזכרים אך ורק בשמם, אבל בלי שום מעשה שעשו, שיסביר מדוע שמם ראוי להזכרה.
 
למעלה