הנידח
קראתי היום סיפור של עגנון בשם "הנידח", המספר באופן כללי על רב מתנגד שמגרש מהעיירה את הצדיק (של החסידים), הצדיק מקלל אותו ש-"ידח ממנו נידח", ובהמשך נכדו של המתנגד מתקרב לחסידות (דבר שבמונחי אותה תקופה נחשב להתפקרות) וכשהוא מגיע להכרת האמת- הוא מת. הסיפור מזכיר קצת את "שני תלמידי חכמים" שגם בו מסופר על מאבק בין שני רבנים, ולמיטב זכרוני- הקללה "ידח ממנו נידח" מופיעה גם שם (לאחר שהאחד מלגלג על השני). אין לי את הסיפור, אבל אם למישהו יש ויוכל לוודא שאמנם זה כך- אשמח מאוד. הביטוי עצמו לקוח משמואל ב' י"ד 14, משמעותו לא לגמרי ברורה (במילון לא מצאתי אותו), אולם הוא מתייחס לאבשלום שהתרחק או שנודה מדוד אביו. בסיפור הביטוי מתייחס גם למותו של הנכד וגם להתרחקותו מדרכו של הסב. מוגג האיר עיני בכך שבקבלה, הביטוי בשלילה ("לבלתי ידח ממנו נידח") מציין את העובדה שישראל יחזרו ליהדות ולאל, ולגלגול הנשמות בו מי שלא עשה תשובה בגלגול הזה- יתקן זאת בגלגול הבא. ומכל מלמדי השכלתי!
קראתי היום סיפור של עגנון בשם "הנידח", המספר באופן כללי על רב מתנגד שמגרש מהעיירה את הצדיק (של החסידים), הצדיק מקלל אותו ש-"ידח ממנו נידח", ובהמשך נכדו של המתנגד מתקרב לחסידות (דבר שבמונחי אותה תקופה נחשב להתפקרות) וכשהוא מגיע להכרת האמת- הוא מת. הסיפור מזכיר קצת את "שני תלמידי חכמים" שגם בו מסופר על מאבק בין שני רבנים, ולמיטב זכרוני- הקללה "ידח ממנו נידח" מופיעה גם שם (לאחר שהאחד מלגלג על השני). אין לי את הסיפור, אבל אם למישהו יש ויוכל לוודא שאמנם זה כך- אשמח מאוד. הביטוי עצמו לקוח משמואל ב' י"ד 14, משמעותו לא לגמרי ברורה (במילון לא מצאתי אותו), אולם הוא מתייחס לאבשלום שהתרחק או שנודה מדוד אביו. בסיפור הביטוי מתייחס גם למותו של הנכד וגם להתרחקותו מדרכו של הסב. מוגג האיר עיני בכך שבקבלה, הביטוי בשלילה ("לבלתי ידח ממנו נידח") מציין את העובדה שישראל יחזרו ליהדות ולאל, ולגלגול הנשמות בו מי שלא עשה תשובה בגלגול הזה- יתקן זאת בגלגול הבא. ומכל מלמדי השכלתי!