הנטל שנפל עליי

[24ר]

זהבה שכנתי היקרה

בודאי שארצה להיות איתך בקשר, בימים הקרובים אתקשר ואולי גם נפגש , תודה על התמיכה . זהבה יקרה מיד כשאיתרתי את השולחן ,עטפת אותי בכל כך הרבה אהבה זה היה כמו מפגש בין שתי מכרות ותיקות - כך הרגשתי , תודה רבה לך על כך! רותי

 

[שיבולת7]

וואו..איזה רעיון מדהים. קראתי כל פוסט בשקיקה.

כל כך הרבה משותף ביננו. בעלי נפטר מאותה מחלה,בגיל 37. יש לנו 3 ילדים,8,11,שנתיים. גם אנחנו ,כמוכם,אמורים היינו לחגוג יום נשואין בשבוע הקרוב.. "סיפור אהבה".."אחרי הכל את השיר" ..ממש הרפרטואר שלנו.. קראתי ובכיתי. היום,בדיוק 9 חודשים אחרי,משתדלת גם אני לבחור בחיים בכל יום מחדש.

 

[נסיכת הכוכב]

../images/Emo24.gif

קראתי את המעט שהצלחתי לקרוא אבל ראיתי דברים שנכתבו ע"י אח שלה חושבת שזה רעיון נחמד להנצחה וזה שהתחברת לחיים זה נפלא זה מה שאתה משדר לילדים שלך תשאר בסביבה , תקרא ותוכל לסחוף אחריך אנשים במצבך

 

[24ר]

הנטל שנפל עליי

מיום ליום אני תופסת כמה אחריות מוטלת על כתפיי, אני מתרוצצת לפגישות עם מורים , קופ"ח , בית מרקחת , קניות , בישולים ועוד....גם לפני כן הייתי עסוקה בחובות שלי והייתי בקשר עם בעלי בתיאומים מי לוקח , מי מחזיר מרגישה שהאחריות מוטלת על שני ההורים - כך זה צריך להיות באופן טבעי . ועכשיו הכל עליי וזה מפחיד וזה רק תחילת הדרך .... האם אצליח במשימה לגדל את ילדיי? הרי גם בזוג יש כל כך הרבה קשיים , פתאום אני לבד - כבר 7 שבועות . פוחדת .....

 

[מיכל של סיון הנסיכה]

../images/Emo24.gif אין לי ספק שתצליחי

הלבד הפתאומי הזה מפחיד ביותר, ולוקח קצת זמן "להתארגן" מחדש.. "ממרום נסיוני", אחד הדברים שאני הכי זוכרת זה את הפחד של ההתחלה... אל תהססי לבקש עזרה, לפעמים, ממשפחה/חברה/שכנה, כדי להקל בדברים כמו החזרות או הסעות, תעשי משלוחים מהסופר, דרך האינטרנט, בזמנים לחוצים. פגישות עם מורים תקבעי בזמן שנוח לך, בזמנו, כשהבן שלי היה בביה"ס הם מאוד התחשבו ושינו לי הרבה פעמים שעות של ימי הורים, לפעמים הייתי משוחחת עם המורה בטלפון... האחריות של שניכם "נפלה" עלייך לבד עכשיו אבל את לא לבד, תמיד יהיו אנשים קרובים שישמחו לעזור לייעץ ולסייע. באיזו שהיא נקודת זמן, פתאום תראי שדברים נכנסים למסלול - מסלול אחר אמנם אבל זה יהייה קל יותר

 

[24ר]

למיכל של סיון הנסיכה

מיכל היקרה , מאוד הרשמת אותי במפגש . אני מחכה להכנס למסלול כלשהו , כי עכשיו הכל קשה כל כך , קשה מנשוא. אני כואבת כאב משולש , כאבי , כאב הילדים שאיבדו אבא נפלא , וכאבו של יקירי שאיבד את חייו בשיא הקריירה שלו . שנדע ימים שלווים , אמן . רותי

 

[מיכל של סיון הנסיכה]

תודה... וזה יקרה.....

זה תהליך, ולצערי אי אפשר לקצר או לעקוף, אבל יגיעו גם זמנים קלים יותר - מבטיחה..... עכשיו כשיש לך גם את זהבה ממש לידך, וראיתי אתמול, כמו שכתבת, כמה היא עטפה אותך, תהיינה אחת לשניה וזה בהחלט מקל, ויש גם את אנשי הפורום כאן, שגם אם רובינו, רחוקים פיזית, תמיד תוכלי לקבל חיבוק מבין ותומך.....

 

[24ר]

אני מודה לך על התמיכה

אני העזרתי רק לשאול על הפורום... ולא הוספתי ...

 

[2א מאה2ה]

24ר היקרה ../images/Emo24.gif

אכן כובד האחריות הולך ומתברר. ככל שהזמן עובר "חדוות הגילוי" וההתחדשות עוזבת ונשאר לנו רק האחריות והמחוייבות .. אם לא אנחנו אין מי שיעשה. גילינו את כוחותינו להתמודד עם הכל , גילינו את המשימות שלא הטרדנו את מוחנו בהם כי בן הזוג עשה ומצאנו בזה איזושהי קרבה אליו.. אבל כעת אנו שואלים : עד מתי? וחוששים האם יהיה כוח להתמיד? בהתחלה אנחנו משקיעים את יגוננו במשימות החדשות אבל ככל שהזמן עובר הן הופכות לנטל . יש לי ניסוי בשבילך לצורך הניסוי אני אבקש ממך להרים כוס מזכוכית ריקה.. האם תוכלי להרים אותה? וכעת תרימי לשעה .. וכעת לארבע שעות ועכשיו אבקש להרים אותה ליום שלם מה יקרה? בפעם הראשוה כוס ריקה זה לא נורא.. אחרי שעה זה משעמם אחרי כמה שעות היד מתקשה וכואבת והכוס הריקה - כבדה כבדה!! כך זה אחותי היקרה הצרה הצרורה היא ריקה היא קלה אבל היא יש היא דבר קיים ועם הזמן היא הופכת כבדה ומאיימת.. לזה נועד עוד ניסוי קצר וקוראים לו עזרה אחותי כדאי לקבל עזרה לאפשר לאחרים לעזור לחייב את הקרובים לשאת בנטל באופן קבוע. הגדרות תפקיד אתה הולך לאספות הורים אתה מסיע אתה מתקן וכך הלאה ואם אין משפחהה קרובה שתעשה את זה אז הכסף יענה את הכל .. אין בפי נחמה רק הסתכלות קורקטית על העניין אבל לא אסיים אחותי היקרה בלי לומר לך כמה שאני גאה בהתמודדות שלך אני עוקב וקורא מפעם לפעם את מה שאת כותבת .. וזה ממש מעודד אותי.. אנחנו התאלמנו בערך באותה תקופה ואת ממש מלאה בכוחות .. {הלכת למפגש?} השבת נקרא בבית הכנסת פרשת חיי שרה. אברהם אבינו מתאמץ לקנות קבר לשרה אשתו ולא מוכן לקבל בחינם למה? כי הוא יודע שמתנה יכולים לדרוש בחזרה.. אז הוא קונה! ארץ ישראל נקנית.......... בייסורים .. לא ניתנת במתנה אכן הימים מביאים מעט מנוחה והמון אחריות שבת שלום מחברון השבת זה יום חג בחברון "שבת חברון" יבואו אלפים אלפים להיות פה בשבת לקרוא במערת המכפלה את הפסוקים על כך שאברהם אבינו רכש בכסף מלא את המערה ואת שדה המכפלה ואת העצים וכל מה שמסביב גם אנו קונים את ארצנו היום ביסורים קשים .. גם אנו כרינו קבר לאהובים .. בכסף מלא.. בכסיפה נוראית בגעגוע אינסופי. אבל אנחנו מיישירים מבט אל הקשה שבימינו ויכולים לו.. ומתעוררים בנו כוחות שאיפשרנו להם לנוח .. אז ...כשלא רצינו שיפריעו לנו ליצור יחד וזוגיות והם מתעוררים כעת ונותנים בנו חדווה ותקווה.. לכל באי הפורום שבת שלום

 

[נסיכת הכוכב]

בוקר טוב ושבת שלום

והבית שלי מחכה כבר לשבת המלכה שבאה בפרשת חיי שרה אתמול ערכתי קניות ובשלתי ואפילו שתפתי את הבית כך שההכנות לשבת כבר כמעט אחרי נשאר לבשל במיה ואורז שיהיו טריים וחמים לשבת והשבת בבית הכנסת יערכו אזכרה לאמי ז"ל היקרה ויש פה משהו מעניין כי אמי נקראה שולמית בת שרה ותמיד האזכרה שלה אנחנו עורכים לימוד בבית הכנסת בין מנחה לערבית לזכרה ותמיד זה קורה בפרשת חיי שרה , כשמה של סבתי ובלי נדר ביום ראשון או ביום שני נעלה לקברה

 

[ריתי70]

../images/Emo45.gifשבת שלום../images/Emo39.gif

 

[אלמנה טריה]

כל כך מבינה אותך

כך אני מרגישה עכשיו שהכל על הכתפיים שלי ולטפל בשתי בנות קטנות לבד זה דיי קשה המישפחה אומנם מנסה לעזור אבל אם הזמן כל אחד עסוק בעולם שלו אתמול אחרי הרבה זמן שוב היתה לי נקודת שבירה ואני לא מצליחה לצאת ממנה מרגישה שהחזה שלי עומד להיתפוצץ מרוב מועקה הסופי שבוע האלה פשוט לא מתאימים לי כרגע בעיקר שהילדה בוכה ואומרת שגם היא רוצה לנסוע וללכת לאיזשהו מקום ואני מרוב תיסכול וכו' אמרתי לה כמו מטומטמת אן מה לעשות אבא הלך וצריכים להיתמודד כל כך כעסתי שאחי ואחותי שם והיא ביקשה ללכת איתם והם אמרו שהם לא יכולים כרגע זה הרג אותי הרגשתי שאם חס וחלילה המצב היה הפוך אנחנו היינו עושים הכל כדי לעזור שהילדים לא ירגישו ככה יודעת שחייבת להוציא רישיון אבל מישום מה לא מסוגלת לשבת ולהתחיל ללמוד תאוריה וזה משגע אותי

 

[Axcelius]

הנטל שנפל עלייך

אני כל כך מזדהה אתך. כשבעלי היקר לי מכל נפטר לפני 3 שנים התמוטטה עלי התקרה והרגשתי (ועדיין מרגישה) כמו זבוב עוור הנתקל בקירות. המרכיב המייצב, המאזן והמכוון שבי נעלם לי פתאום ונותרתי מבוהלת, בודדה ומנושלת מטעם חיים.וכן, למרות שהילדים הם חלק מבשרנו ואנו אוהבים אותם הכי בעולם, בן הזוג הוא הפרטנר לחיים שלנו (בהנחה שהוא בן הזוג התואם שלנו) ואתו אנו נשארים וביחד נושאים בנטל החיים.וכעת את חשה חסרת אונים, בודדה ומבודדת ובאותה עת מחויבת להמשיך במרוץ החיים כמעט כנגד רצונך. אין לי תשובות מה עושים, כי גם אני באותה סירה. אולי הכתיבה עוזרת ולו במעט לחלוק את העצבות עם עוד אנשים שמבינים את עומק הכאב. אשמח ל"שוחח" ולהוות לך אוזן קשבת

 

[24ר]

גם לאחר 3 שנים?

עצוב לי לשמוע שעדיין קשה לך ? לא מסתגלים?

 

[הים רגוע]

בונים חיים חדשים ולא פחות טובים ...

אלמנות זה לנצח ,גם אלמנה שנישאת מחדש נשארת אלמנה..הזכרון לתמיד . הכאב והגעגוע תמיד יהיו .אבל עם הזמן לומדים לחיות אחרת , בצל הזכרון בצל החוסר . עם הזמן קשיים של היום יהפכו לשגרה טובה . היום, במבט לאחור,5 שנים לאחר האסון, יכולה להבטיח לך לומדים לחיות טוב ,הנפילות עדיין ישנן אבל לעיטים יותר רחוקות ומשכן מתקצר, ובעיקר עוזרת הידיעה שזה תקופתי ,לקראת אירועים, חגים, וכו .. ממליצה לך להכנס למאמרי הפורום ולקרא על שלבי האבל ,ועל ספרות בנושא... יש חיים לאחר האלמנות.ועוד יהיו ימים יותר קלים. כל הכבוד לך על התמודדות

 

[רוזהלי]

טלי

 

[הים רגוע]

רוזהלי ../images/Emo24.gif

מתגעגעת, מקווה שיסתדר לך להגיע למפגש הבא !