הנטייה לשלילה

[מחפשת אחר האמת85]

הנטייה לשלילה

מה שהולך להאמר מטה, נכתב מתוך התבוננות אובייקטיבית בסביבה ולא מתוך גישה פסימית כלפי החיים.

תוך כדי התבוננות בעצמי ובאחרים שמתי לב שלאדם יש נטייה ליפול לדברים השליליים של החיים, כלומר, כוחו של הרוע קטלני וחזק פי כמה וכמה מכוחו של הטוב. לדוגמה, מספיק מילה שלילית אחת בשביל לדרדר את מצבו של חולה סופני לפסימיות גמורה ולגרום לו לאבד תקווה..

או שמספיק מעידה קטנה בשביל לשבור את האדם ולהוציא ממנו את כל החשק לעשייה ולחיפוש אחר פיתרון. מאיפה מגיעה כל הפסימיות הזאת? ובכלל תסתכלו על כל האנשים סביבכם, כל אותם הפרצופים החמוצים שפועלים מתוך ההרגלים הישנים כמו רובוטים חסרי חיים שמתוכנתים לקום בבוקר, לנסוע באוטובוס לעבודה, לעבוד 8 שעות ביום, לסיים עבודה, לחזור הבייתה (למשפחה - למי שיש), לצפות מעט בטלויזיה, לאכול וללכת לישון, להתעורר יום למחרת, לנסוע באוטובוס, להתחיל יום עבודה נוסף והגלגל מסתובב סביב עצמו שוב. שגרה מגעילה ומעצבנת, נראה כאילו האנשים מאבדים מעצמם והכל כזה אוטומטי וחוזר על עצמו שלא שמים לב איך החיים נמרחים ואז מגיעה הזיקנה...

לא פלא שהפסיכולוגים זוכים ללקוחות קבועים וממורמרים שלא מוצאים חיים ורק יודעים להתלונן עד כמה החיים שלהם איבדו משמעות וחוסר המוטיבציה מביא בסופו של דבר לדיכאון שיכול להגמר באסון. אפילו שישנם סיטואציות יוצאי דופן בהם קורים דברים חדשים שמעוררים מעט את הנפש וגורמים לעליה במצב רוח, התלהבות והשראה, אך במהרה, המצב חוזר לקדמותו והמזג האפל שוב פעם משתלט על התודעה

למה תמיד הצד השלילי, הפסימי של החיים הוא הדומיננטי? ובכלל, איך זה שמרבית האנשים אינם מוצאים את עצמם מבחינת הקריירה ומונעים ע"י הלחץ החברתי בלי להפעיל שיקול דעת משל עצמם (אינסטינקט העדר)? הרי אם מסתכלים ועורכים השוואה בין החיובי לשלילי בחיי היום יום - הרוע תמיד תופס את החלק המירבי, כלומר תמיד תיהיה הנטייה להתפס ולהמשך לצדדים הפחות יפים של השגרה ולהתעלם מהצדדים היפים של החיים... וכל המרירירות, הרוע, הסבל האנושי, הייאוש והתסכול - מהי מטרת קיומם בעולמנו?? הם אכן תופסים חלק נכבד בחיים ואני מניחה שאצל הטיפוס הלוחם הם מהווים טריגר להשתחרר מכל העוול , אך מה לגבי האנשים הממוצעים? למה הם נבלעים בתוך כל המערבולת הזאת? ואיפה נכנס הרציונאל כאן בכל הסיפור?

 

[הילה בסגול]

אני בהחלט מסכימה עם הגישה שהעלית כאן

אכן רוב האנשים נתפסים במיידית לשלילי אני רואה את זה הרבה בעבודה שלי, יש טקס ברכות שאני מעבירה וכל הברכות הן מן הקלפים יש בנות, או יותר נכון רוב הבנות שומעות את שם הברכה "יום הדין" ומתעלפות. לוקחות את זה ישר למקום השלילי, ומי אמר שיום הדין הוא רק שלילי? אבל הקונוטציה היא מיד לשם. ובכלל. אני נתקלת בכך לא אחת ואני לא מבינה למה. למה ישר להיתפס לשלילי ולא לחכות רגע, ולהבין שיש גם חיובי והרבה, והכל תלוי בגישה שלנו

 

[lilalila]

וואו

יש לי המון מחשבות לגבי מה שאמרת.... אבל אני לא רוצה להוסיף בלאגן אלא לפשט דברים. לדעתי, כדי להתחיל ולפתור את התהיות האלו שהעלית הכי טוב שתפני את מוקד השאלה כלפי עצמך הפרטית ולא לגבי כל האנושות. או קי, לרובנו יש את הבעיות האלו, אבל את לא יכולה לפתור לכל האנושות את הבעיות והנטיות האלו. אולי אם תתחילי להתמקד בעצמך, איך אני הופכת לאדם יותר יציב, יותר חיובי, יותר "לוחם" ולא פשרני בחיי? אולי אז תוכלי להוות דוגמא יוצאת דופן. רבים מהכתבים הרוחניים שלמדתי וקראתי עוסקים בצורה ישירה או ישירה פחות בשאלות שהעלית. אבל תמיד חוזר דבר אחד.....אדם יכול להציל ראשית את עצמו, לשפר את עצמו ולא את האחר. אני יכולה להמליץ לך כאן על ספרים שעוסקים בכך אבל אני לא בטוחה שזה מה שנכון כרגע. בדיוק את השאלה שאתה שואלת עם אותו הרקע שאל את עצמו בודהה לפני שיצא למסע ההתעוררות שלו. העניין הוא שזה היה המסע שלו, ולא בטוח שעבורת יתאים ללכת בדרכו. את אדם אחר. למרות שהוא הגיע לתשובה כלשהי, הוא לא פתר את הסבל בעולם, ואנשים המשיכו לסבול.... אז אולי התשובה שלו הייתה חלקית? הכל ייתכן.

 

[הילה בסגול]

דאג לעניי עירך קודם

אני כל כך מסכימה עם מה שאת כותבת כאן האם אנחנו באמת יכולים לפתור את בעיות האנושות? יש מצב שכן, בהחלט שכן אבל לדעתי הדרך היא לדאוג לעצמנו ולסביבתנו. כאשר נדאג לנו ולסביבה שלנו גם ניתן דוגמא חיובית ובונה... מזכיר לי את אותה אחת שראיתי מכה את בנה על הטוסיק כי הוא היכה את חברו - אסור להכות היא אמרה לו !!