הנזיר והפילוסוף
זהו קטע שקראתי והוא מתקשר לדיונים האחרונים בפורום. "המטרה הרוחנית שאליה מתכוון הבודיזם היא הערות,אותה ערות שאליה הגיע הבודהא עצמו. זה דורש שינוי עצום בזרם התודעה שלנו.מכאן אפשר להבין שאלו ששואפים בעומק ליבם ללכת בדרך זו מקדישים לה את כל זמנם.מובן שגם במיוחד לגבי מתחיל,התנאים החיצוניים יכולים לעודד חקירה כזו או להקשות עליה. רק מי שמגיע לערות עמיד בפני הנסיבות,משום שמבחינתו עולם התופעות הוא ספר שכל עמוד בו הוא אישור של האמת שהוא גילה. יצור שהגיע למימוש רוחני שוב אינו מוטרד משאון החיים של העיר הגדולה, בעניו זה כמו מיבדד בהרים. אבל המתחיל צריך לחפש את התנאים הנכונים שיאפשרו לו לפתח את הריכוז ולשנות את מחשבותיו.בסערה של שיגרת החיים תהליך זה של שינוי לוקח זמן,ועלול בהחלט להיפסק לפני שהושלם. לכן הבודהיסטים הטיבטים שוהים לפעמים שנים במיבדדים מרוחקים.הם מתמסרים לחקירה רוחנית ואינם שוכחים לרגע שמטרתם הסופית היא להגיע לערות, על מנת שיוכלו אחר כך לעזור לזולתם. ש-איך מגדירים את הערות? ת-הערות היא גילוי טבעם העליון של העצמי ושל הדברים. ש-האם תוכל לפרט מהי משמעות האמונה בבודהיזם? ת-ברור שלמילה יש קונוטציה עמוסה למדי במערב.מבחינים בארבעה היבטים של האמונה.הראשון הוא "האמונה הבהירה"או רבת השראה,זו שמתעוררת כששומעים שיעור רוחני,או את סיפור חייו של הבודהא,אואת סיפור חייו של חכם גדול-אז מתעורר בנו העניין. האמונה השנייה היא שאיפה.זהו הרצון לדעת עוד,לממש בעצמנו את הלימוד,לפעול על פי המופת של חכם כלשהו ובהדרגה להגיע לשלמות שהוא מגלם. האמונה השלישית הופכת ל-שכנוע- ודאות שנרכשה בכך שאימתנו בעצמנו את התוקף של הלימוד ואת יעילותה של הדרך הרוחנית,המעניקה לנו במידה הולכת וגוברת תחושה של סיפוק ומלאות-גילוי זה דומה להליכה בנוף שיופיו גדל ככל שממשיכים ללכת בו. לבסוף, כשאין עוד מה שיערער את השכנוע הפנימי,מה שלא יהיו הנסיבות,אז מגיעים ליציבות המעשה שמאפשרת לנו לנצל כל מה שקורה לנו טוב או רע,על מנת להתקדם בדרך.ודאות זו הופכת אז לטבע שני.זוהי המונה ה-בלתי הפיכה-. אלה הם ארבעת השלבים של האמונה הבודהיסטית,שאיננה איפוא-קפיצה- של התבונה אלה פרי גילוי הדרגתי,של הקביעה שהדרך הרוחנית נושאת פירות."
זהו קטע שקראתי והוא מתקשר לדיונים האחרונים בפורום. "המטרה הרוחנית שאליה מתכוון הבודיזם היא הערות,אותה ערות שאליה הגיע הבודהא עצמו. זה דורש שינוי עצום בזרם התודעה שלנו.מכאן אפשר להבין שאלו ששואפים בעומק ליבם ללכת בדרך זו מקדישים לה את כל זמנם.מובן שגם במיוחד לגבי מתחיל,התנאים החיצוניים יכולים לעודד חקירה כזו או להקשות עליה. רק מי שמגיע לערות עמיד בפני הנסיבות,משום שמבחינתו עולם התופעות הוא ספר שכל עמוד בו הוא אישור של האמת שהוא גילה. יצור שהגיע למימוש רוחני שוב אינו מוטרד משאון החיים של העיר הגדולה, בעניו זה כמו מיבדד בהרים. אבל המתחיל צריך לחפש את התנאים הנכונים שיאפשרו לו לפתח את הריכוז ולשנות את מחשבותיו.בסערה של שיגרת החיים תהליך זה של שינוי לוקח זמן,ועלול בהחלט להיפסק לפני שהושלם. לכן הבודהיסטים הטיבטים שוהים לפעמים שנים במיבדדים מרוחקים.הם מתמסרים לחקירה רוחנית ואינם שוכחים לרגע שמטרתם הסופית היא להגיע לערות, על מנת שיוכלו אחר כך לעזור לזולתם. ש-איך מגדירים את הערות? ת-הערות היא גילוי טבעם העליון של העצמי ושל הדברים. ש-האם תוכל לפרט מהי משמעות האמונה בבודהיזם? ת-ברור שלמילה יש קונוטציה עמוסה למדי במערב.מבחינים בארבעה היבטים של האמונה.הראשון הוא "האמונה הבהירה"או רבת השראה,זו שמתעוררת כששומעים שיעור רוחני,או את סיפור חייו של הבודהא,אואת סיפור חייו של חכם גדול-אז מתעורר בנו העניין. האמונה השנייה היא שאיפה.זהו הרצון לדעת עוד,לממש בעצמנו את הלימוד,לפעול על פי המופת של חכם כלשהו ובהדרגה להגיע לשלמות שהוא מגלם. האמונה השלישית הופכת ל-שכנוע- ודאות שנרכשה בכך שאימתנו בעצמנו את התוקף של הלימוד ואת יעילותה של הדרך הרוחנית,המעניקה לנו במידה הולכת וגוברת תחושה של סיפוק ומלאות-גילוי זה דומה להליכה בנוף שיופיו גדל ככל שממשיכים ללכת בו. לבסוף, כשאין עוד מה שיערער את השכנוע הפנימי,מה שלא יהיו הנסיבות,אז מגיעים ליציבות המעשה שמאפשרת לנו לנצל כל מה שקורה לנו טוב או רע,על מנת להתקדם בדרך.ודאות זו הופכת אז לטבע שני.זוהי המונה ה-בלתי הפיכה-. אלה הם ארבעת השלבים של האמונה הבודהיסטית,שאיננה איפוא-קפיצה- של התבונה אלה פרי גילוי הדרגתי,של הקביעה שהדרך הרוחנית נושאת פירות."