הנושא לא לובן מספיק!

[yhener]

הנושא לא לובן מספיק!

הדיון על דברי הרמב"ם בנוגע ללימוד התורה מן הצדקה עוד לא הובן אצלי טוב הרי לסיכום יצא שהרמב"ם מביא שני מקורות בנוגע לעניין: 1) כל המשים ליבו.....הרי זה חילל את ה´ וביזה את מאור הדת..... 2) כל אשר נדבנו ליבו לעבוד את ה´ ולשרתו...(הרי הוא כלוי-פטור ממלחמה,אין לו נחלה,ועוסק בדברי ה´ כל ימיו) אז איך הרמב"ם מביא שני מקורות סותרים את דבריו ! מצד אחד כל מי שרוצה ללמוד תורה מן הצדקה הרי חילל את ה´ וכו... ומצד שני כל מי שנבנו ליבו לעסוק בתורה ולשרת ה´-אז שישעה זאת. *לדעתי המקור האקטואלי לעינינו הוא המקור הראשון (ראה להלן) שהרי היום אין דיני לויים כי אין ביהמ"ק אשמח לקבל את דעתכם (בייחוד alon16 )

 

[גוססי]

דעתי האישית:

אין כאן סתירה. נראה שהרמב"ם עשה הבחנה ברורה בין ההנהגה הדתית (כהנים, לוים ושאר כלי קודש בעלי תפקיד מוגדר בהירארכיה השלטונית) לבין אלה הלומדים תורה לשם לימוד תורה בלבד ועל חשבון שאר חובותיו של יהודי מהשורה.

 

[Alon16]

ישי הנר.... מה אתה עושה פה?!

טוב אז ככה: מאנשים ששוחחתי איתם הבנתי שישנן 2 מישורים בפתרון הסתירה: א. הגישה הציונית דתית ב. הגישה החרדית המקורות הסותרים הם להלן: 1. "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא - לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה" (הלכות תלמוד תורה) 2. "ולפיכך הובדלו (הלויים) מדרכי העולם - לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה´ שנאמר "ברך ה´ חילו" (דברים ל"ג י"א) והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר י"ח כ)... ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה´ ולשרתו ולעובדו לדעת את ה´, והלך ישר כמו שעשאו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הז דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים ללויים. הרי דוד אומר "ה´, מנת חלקי וכוסי אתה, תומיך גורלי" (תהלים ט"ז ה´)" (הלכות שמיטה ויובל) לפי הגישה הציונית דתית הפתרון פשוט מאד: בהלכות תלמוד תורה הרמב"ם מדבר על שאר העם, כלומר על הגישה המרכזית שצריכה להיות, ואילו בהלכות שמיטה ויובל הוא מדבר על עילויים בודדים ("נדבה רוחו") ואי לכך הרמב"ם מובן. לפי הגישה החרדית: הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה מדבר על אדם שמתפרנס מן הצדקה בגלל שהוא לומד תורה כלומר מי שאומר: "אני בן תורה - תשלמו לי" הרי זה חילל את ה´ וכיבה את מאור הדת... ואילו הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל מדבר על מי שלומד תורה לשמה ומקיים "והגית בו יומם ולילה" ומשליך את כל פרנסתו ויהבו על ה´ יתברך שיפרנסו, ואותו אחד הרי זה נתקדש קודש קודשים וכו´... אלון.

 

[yhener]

אלון...תודה

קודם כל תודה על ההתיחסות, עכשיו הרמב"ם נראה מאוד הגיוני ודבר שני רציתי להיכנס לפורום הזה כבר לפני הרבה זמן פשוט המחשב שלי היה בתיקון (כמובן ששמעתי על הפורום רק בזכותך)