צרטקוף הקטנה
New member
הנוסטלגיה...
אני עברתי את זה כבר, את תקופת ההערצה שלי לבאקסטריט בויז. אני רציתי את זמני. אבל אני לא אשקר ואגיד שלשמוע אותם שרים לא מחזיר אותי אחורה לזמנים טובים וגרועים יותר. השיר הראשון שלהם ששמעתי (get down), הקליפ הראשון שראיתי (everybody), הכתבה הראשונה שקראתי עליהם (כולנו), ההופעה הראשונה שראיתי, הקלטת הראשונה שקניתי (a night out with the backstreet boys), הימים שהעברתי מול המחשב באתרים ובפורומים שלהם, מתכתבת עם מעריצות וכותבת fan-fictions. האהבה חסרת התנאים שלי לבריאן, שברון הלב כשהוא התחתן. הלידה של הקטנטן, לגלות על המחלה של אחות של האווי, החתונה של קווין, הנשים של איי ג'יי וניק, ההתמכרות של איי ג'יי... השמחה, האושר, הבכי, הכסף האינסופי שהוצאתי על דברים עליהם, ההתכתבויות הבלתי פוסקות, הכאב, השקיקה שיבואו להופעה בארץ או שיטיסו אותי אליהם, החלומות, ההתאהבויות, הפנטזיות שלא התממשו, המעקב האינסופי אחרי אמ טי וי ותכניות אירוח אמריקאיות... הם ליוו אותי במשך תקופה ארוכה. 6 שנים מהחיים שלי. עד שהם הוציאו את drowning ונעלמו כליל, כלא היו. ואז זה עבר. אז הם איבדו המון מעריצות שליוו אותם לתקופה ארוכה והיו ממשיכות ללוות אותם, אם הם לא היו נעלמים. אבל אני ידעתי. אני ידעתי שכולם יחזרו כשהם יוציאו להיט שובר לבבות, בדיוק כמו incomplete. ועובדה, זה קרה, וכולכן פה, מעריצות חמישה גברים מזדקנים שעוד מנסים להיות צעירים, כולם (מלבד אחד) עברו את שנות השלושים לחייהם והם בטח יכולים להיות הורים לרוב הבנות פה. והפורום עמוס יותר מאי פעם. אותי זה מחזיר אחורה. אני לא אשקר ואגיד שלא יוצא לי לשיר את השיר החדש, ושמעתי אותו רק 4 פעמים וראיתי את הקליפ (המגוחך למדי) רק פעם אחת. ושנורא בא לי עכשיו לקנות בחזרה את הדי וי דיים שמכרתי (בעיקר את ההופעה באורלנדו - שליוותה אותי כל כך הרבה פעמים) וגם את הדיסק החדש, ולשמוע שוב את כל השירים הישנים ולראות את כל הקליפים והתמונות ולהתעדכן ולדעת על מה אני מדברת.. אבל אני לא יכולה. כי אני מפחדת שזה יקח אותי יותר מדי חזרה, שזה יחזיר אותי יותר מדי אחורה, 4 שנים אחורה. ואת זה אני לא רוצה. אני לא רוצה להיות מעריצה קטנה וקופצנית, גרופית שרודפת אחריהם ויודעת כל דבר עליהם. מספיק לי הפרטים שנחרטו במוחי מהעבר. מספיק לי לדעת את השמות המלאים שלהם ואת תאריכי הלידה. זה די והותר. אני רק יודעת שכשתהיה לי הזדמנות להיות בהופעה שלהם אני אקפוץ עליה, כי זה יהיה ממש להגשים חלום ילדות.
אני עברתי את זה כבר, את תקופת ההערצה שלי לבאקסטריט בויז. אני רציתי את זמני. אבל אני לא אשקר ואגיד שלשמוע אותם שרים לא מחזיר אותי אחורה לזמנים טובים וגרועים יותר. השיר הראשון שלהם ששמעתי (get down), הקליפ הראשון שראיתי (everybody), הכתבה הראשונה שקראתי עליהם (כולנו), ההופעה הראשונה שראיתי, הקלטת הראשונה שקניתי (a night out with the backstreet boys), הימים שהעברתי מול המחשב באתרים ובפורומים שלהם, מתכתבת עם מעריצות וכותבת fan-fictions. האהבה חסרת התנאים שלי לבריאן, שברון הלב כשהוא התחתן. הלידה של הקטנטן, לגלות על המחלה של אחות של האווי, החתונה של קווין, הנשים של איי ג'יי וניק, ההתמכרות של איי ג'יי... השמחה, האושר, הבכי, הכסף האינסופי שהוצאתי על דברים עליהם, ההתכתבויות הבלתי פוסקות, הכאב, השקיקה שיבואו להופעה בארץ או שיטיסו אותי אליהם, החלומות, ההתאהבויות, הפנטזיות שלא התממשו, המעקב האינסופי אחרי אמ טי וי ותכניות אירוח אמריקאיות... הם ליוו אותי במשך תקופה ארוכה. 6 שנים מהחיים שלי. עד שהם הוציאו את drowning ונעלמו כליל, כלא היו. ואז זה עבר. אז הם איבדו המון מעריצות שליוו אותם לתקופה ארוכה והיו ממשיכות ללוות אותם, אם הם לא היו נעלמים. אבל אני ידעתי. אני ידעתי שכולם יחזרו כשהם יוציאו להיט שובר לבבות, בדיוק כמו incomplete. ועובדה, זה קרה, וכולכן פה, מעריצות חמישה גברים מזדקנים שעוד מנסים להיות צעירים, כולם (מלבד אחד) עברו את שנות השלושים לחייהם והם בטח יכולים להיות הורים לרוב הבנות פה. והפורום עמוס יותר מאי פעם. אותי זה מחזיר אחורה. אני לא אשקר ואגיד שלא יוצא לי לשיר את השיר החדש, ושמעתי אותו רק 4 פעמים וראיתי את הקליפ (המגוחך למדי) רק פעם אחת. ושנורא בא לי עכשיו לקנות בחזרה את הדי וי דיים שמכרתי (בעיקר את ההופעה באורלנדו - שליוותה אותי כל כך הרבה פעמים) וגם את הדיסק החדש, ולשמוע שוב את כל השירים הישנים ולראות את כל הקליפים והתמונות ולהתעדכן ולדעת על מה אני מדברת.. אבל אני לא יכולה. כי אני מפחדת שזה יקח אותי יותר מדי חזרה, שזה יחזיר אותי יותר מדי אחורה, 4 שנים אחורה. ואת זה אני לא רוצה. אני לא רוצה להיות מעריצה קטנה וקופצנית, גרופית שרודפת אחריהם ויודעת כל דבר עליהם. מספיק לי הפרטים שנחרטו במוחי מהעבר. מספיק לי לדעת את השמות המלאים שלהם ואת תאריכי הלידה. זה די והותר. אני רק יודעת שכשתהיה לי הזדמנות להיות בהופעה שלהם אני אקפוץ עליה, כי זה יהיה ממש להגשים חלום ילדות.
