הנוטריון
כמו בכל פעם שקִישְאֶמְבֶּר השתהה בפתיחת הדלת, גם הבוקר הרהר הנוטריון באפשרות שהזקן התפגר. הוא יקיש שוב ולא תהיה תשובה, אחר כך יצמיד את אוזנו לדלת אבל לא ישמע דבר, אז יקיש שוב ביתר עוצמה, יהלום באגרוף, אחר כך באבן שירים לצורך כך מן הגינה האחורית המוזנחת, זו שממנה הכניסה לחדרו של קִישְאֶמְבֶּר. משלא יועילו כל אלה, יעלה חזרה לדירתו שלו, יטול את המפתח הנוסף, וירד לפתוח את דלתו של בן חסותו מזה חמישים ושש שנים. ושם בפנים, על הריצפה, סמוך לדלת, כאילו ניסה לצאת ולהזעיק עזרה, ימצא את גופתו של קִישְאֶמְבֶּר. אבל תמיד הספיקה נקישה קטנה אחת נוספת, והזקן הזעיר, מכורבל במעיל הכבד שבו גם ישן, היה פותח את הדלת, ממצמץ במהירות מול האור והאויר הצח, ומפנה את הדרך לנוטריון, שבדרך כלל בא להחתימו על פיסת מיסמך הדרושה לניהול אחד מחשבונות הבנק שבהם הופקדו כספי הפיצויים והרנטה שלו, אבל לפעמים, אחת לשנה, מעונב ומחולף כיאות, סר להחתימו על "הצהרת חיים" אותה היה הנוטריון מאשר בחותמו על מדבקה אדומה שממנה משתלשלים שני סרטים מכובדים, ושולח לקרן הפיצויים הגרמנית, תיבת דואר 1465, זארבורג, מיקוד 54434, כפולחן הכרחי להמשך זרימת הכספים בשנה שתבוא. לנוטריון לא היו עוד עיסוקים נוטריוניים זולת זה, כי מאז סגר את משרד עורכי-הדין שהלך והתדרדר עד שלא היתה כדאיות להמשיך ולשלם את דמי שכירות החדר בו התנהל, חדלו גם לקוחות להזדמן אליו לצורך אישורי חתימה. אף על פי כן המשיך לפתוח בכל שנה קלסר שחור גדול, אותו היה גונז בתום השנה בארון הקלסרים הנוטריוניים, כשבתוכו האישור האחד והיחיד, המעיד על כך שביום 15 בחודש נובמבר, אלא אם היתה זו שבת, ואז היה זה ה 16 לנובמבר, ניצב בפניו, בדירתו שברחוב דרך השמיים 39/9, טבריה, מר ליאו קִישְאֶמְבֶּר, ולאחר שזיהה עצמו באמצעות תעודת זהות ישראלית מס.0-0001948-1, חתם על התעודה המעידה שעודנו בחיים. לכאורה היה הנוטריון יכול להזמין את לקוחו לעלות לדירתו שלו, קומה אחת מעל, ושם לערוך את טכס החתימה כשהוא ישוב אל שולחן העץ השרוט בחדר אותו נהג לכנות בפני עצמו "המישרד", במקום להשתופף בחדר האפל ונטול הרהיטים. אבל אז לא היה יכול לגבות עוד 230 ש"ח בתוספת מ.ע.מ בעבור "פעולה מחוץ למישרדו של הנוטריון", וגם 230 ש"ח הם כסף. ההיצמדות הזו לצד החוקי של שכרו היתה חשובה לנוטריון, אף כי בכספי הרנטה שזרמו מגרמניה עשה כבתוך שלו באמצעות זכות החתימה שהיתה לו בחשבונותיו של קִישְאֶמְבֶּר. אלא שאת מעשיו אלו, שלא לנו לכנותם בשם הראוי להם, עשה בתוקף היותו ידידו של הזקן, אכן גם כעין אפוטרופסו, נאמר אפילו כבא-כוחו הליגאלי, תפקידים המאפשרים לממלא אותם לדוש בעקבו נורמות התנהגות מסויימות, בין כאלו שהחוק העניק להן גושפנקא שכלא מסורג מאחוריה, ובין כאלו שרק ציקצוקי לשון של "איך עושים כדבר הזה" ילוו את העובר עליהן לכשיחשף. אבל כנוטריון, נ ו ט ר י ו ן, ראה עצמו הנוטריון מחוייב לדקדק כחוט השערה בתקנות החלות עליו, ולא עלה על דעתו ליטול ולו אגורה אחת מעבר למה שמתאפשר לו ליטול בשכר פעולתו הנוטריונית. גם הבוקר, 15 לנובמבר 2001, השתהה קִישְאֶמְבֶּר בפתיחת הדלת, וגם הבוקר הרהר הנוטריון באפשרות שהזקן התפגר. הוא יקיש שוב ולא תהיה תשובה, אחר כך יצמיד את אוזנו לדלת אבל לא ישמע דבר. אחר כך באבן. משלא יועיל, יעלה חזרה לדירתו שלו. המפתח הנוסף. שם בפנים, על הריצפה, ימצא את גופתו של קִישְאֶמְבֶּר. נכון שעד כה תמיד הספיקה נקישה אחת נוספת, וקִישְאֶמְבֶּר היה פותח. אבל מי יודע אם גם הפעם זה יקרה. בשנים הראשונות לשהותו של קִישְאֶמְבֶּר בחדרון שבקומת המסד אשר מתחת לדירתו של הנוטריון, היתה עדיין אשה מבשלת לשניהם את ארוחותיהם. הנוטריון התקשה לזכור אם היתה לה קרבת משפחה כלשהי אליו, כלומר אם היתה אשתו, או בתו, או אולי אחות או בת דודה. העליבות מוחקת את הזכרון. בןדאי לא היתה זו קרובה כלשהי של קִישְאֶמְבֶּר, כי זה הגיע בגפו באחד בספטמבר 1946 (את זה דווקא זכר הנוטריון היטב), כשרק מעילו הארוך לגופו, ובידו פתק שמסרו בידו אנשי "עליית הנוער" שהביאו אותו ארצה, כנראה מפני שמבחינת גובהו, משקלו ועיניו הריקות, לא היה שונה במאומה מאותם אלפי ילדים שהצטופפו במחנה העקורים אליו התקבצו ובאו מן המחנות האחרים, בהם קנו הישרדות על גב החלשים מהם, או ממינזרים, יערות, משקי איכרים טובים וכיוצא באלה מקומות שלכל אחד מהם היתה תוית מחיר חיים משל עצמו. קִישְאֶמְבֶּר לא אמר דבר בחמישים ושש השנים מאז הגיע, ועד לבוקר הזה לא ידע הנוטריון מי ומדוע רשם בפתק שאחז בידו דווקא את שמו וכתובתו שלו. אבל דרך אקראי הוא הגיע בדיוק כאשר קבלן בנין ערבי נותר חייב כספים לנוטריון, שאז היה עדיין עורך דין ידוע במידת מה בטבריה, ולא היתה דרך אחרת לגבות את החוב זולת לצוות עליו ליטול כלי מלאכתו ולסגור בלבנים את עמודי הבנין אשר דירת הנוטריון ניצבה עליהם, וכך ליצור חדר מרווח למדי שבו אפשר היה לשכן את האורח עד שימצאו לו המוסדות דירה של קבע. אלא שהשנים חלפו ואיש לא התעניין בקִישְאֶמְבֶּר וגם הוא לא השמיע תלונה או טענה כלשהי. בשנות החמישים החל לקבל פיצויים מגרמניה, אותם הסדיר לו הנוטריון, וכך יכול היה לשלם בעבור שכירות החדר שבו התגורר. גם מזון ניתן לו, כמעט ללא תוספת רווח, ובימי החורף היה הנוטריון מספק לו גם נפט לחימום. הנוטריון ראה עצמו כאיש חסדו של קִישְאֶמְבֶּר, שהרי בזכותו בלבד סרו מעל האורח כל טרדות הפרנסה, וגם מקום מגורים נמצא לו, אף כי ניתן לומר שגם קִישְאֶמְבֶּר תרם משהו לשפע שזרם מגרמניה, כי הוא זה שהתענה תחת ידי המשלמים ולא הנוטריון. מן הסתם נכון יהיה לומר כי תזרים הכספים היה תולדה של שיתוף פעולה רצוי בין השניים, קִישְאֶמְבֶּר ונוטריונו, ויהא זה חסר כל טעם לחשב את שעור תרומתו של כל צד לתוצאה הרצויה. חדרו של קִישְאֶמְבֶּר היה אמנם רחב ידיים, אבל רק בחזיתו ניתן היה לעמוד קוממיות, כי רק שם היה מרווח מספיק בין הקרקע לרצפת דירתו של הנוטריון. מן החזית פנימה הלך המדרון והשתפע כלפי מעלה, עד שבעומק החדר נשקה רצפתו לתקרתו, שהיתה רצפה הדירה שממעל. הקבלן שבנה את החדר לא התרצה לחצוב בהר, ולכן קבל מעונו של קִישְאֶמְבֶּר צורה יחודית, אבל כיון שהוא לא דיבר, לא יכול היה הנוטריון לדעת אם מפריע לו הדבר אם לאו. בשנים האחרונות, מאז סגר הנוטריון את משרדו בעיר התחתית, לא נותר לו עיסוק אחר זולת ניהול חשבונותיו של קִישְאֶמְבֶּר. בחשבון אליו הגיעו מדי חודש כספי הרנטה לא היה צורך בפעילות רבה, ולכן, מן הסתם כדי שעיסוק אחרון זה שנותר לנוטריון ימלא את שעות עבודתו ויצדיק את העובדה שהוא מתחלק עם קִישְאֶמְבֶּר במזומנים הזורמים, פיצל הנוטריון את הכספים בין סניפי כל הבנקים בעיר, וכך יכול היה לצאת מדי בוקר לאחד הבנקים וליתן שם הוראות בדבר השקעות וכיוצא באלה עניינים שבעבורם קיימים הבנקים. מובן כי איננו יכולים לדעת אם באמת חש הנוטריון בצורך להצדיק כך את מה שאחרת יכול היה להראות כגניבה פשוטה, או שמא לא הוטרד כלל מענין זה, אבל מפאת כבודו מעדיפים אנו להניח כי זו היתה הסיבה. כבר אמרנו, לפחות פעם או פעמיים, אבל גם זכרוננו לא כפעם, כי גם הבוקר, כמו בכל פעם שקִישְאֶמְבֶּר השתהה בפתיחת הדלת, הרהר הנוטריון באפשרות שהזקן התפגר. גם הבוקר הרהר הנוטריון באפשרות שהזקן התפגר. הוא יקיש שוב. יצמיד אוזנו לדלת אבל לא ישמע דבר. אחר כך באבן. יעלה לדירתו שלו. המפתח הנוסף. שם בפנים, על הריצפה, ימצא את גופתו של קִישְאֶמְבֶּר. (המשך להלן)
כמו בכל פעם שקִישְאֶמְבֶּר השתהה בפתיחת הדלת, גם הבוקר הרהר הנוטריון באפשרות שהזקן התפגר. הוא יקיש שוב ולא תהיה תשובה, אחר כך יצמיד את אוזנו לדלת אבל לא ישמע דבר, אז יקיש שוב ביתר עוצמה, יהלום באגרוף, אחר כך באבן שירים לצורך כך מן הגינה האחורית המוזנחת, זו שממנה הכניסה לחדרו של קִישְאֶמְבֶּר. משלא יועילו כל אלה, יעלה חזרה לדירתו שלו, יטול את המפתח הנוסף, וירד לפתוח את דלתו של בן חסותו מזה חמישים ושש שנים. ושם בפנים, על הריצפה, סמוך לדלת, כאילו ניסה לצאת ולהזעיק עזרה, ימצא את גופתו של קִישְאֶמְבֶּר. אבל תמיד הספיקה נקישה קטנה אחת נוספת, והזקן הזעיר, מכורבל במעיל הכבד שבו גם ישן, היה פותח את הדלת, ממצמץ במהירות מול האור והאויר הצח, ומפנה את הדרך לנוטריון, שבדרך כלל בא להחתימו על פיסת מיסמך הדרושה לניהול אחד מחשבונות הבנק שבהם הופקדו כספי הפיצויים והרנטה שלו, אבל לפעמים, אחת לשנה, מעונב ומחולף כיאות, סר להחתימו על "הצהרת חיים" אותה היה הנוטריון מאשר בחותמו על מדבקה אדומה שממנה משתלשלים שני סרטים מכובדים, ושולח לקרן הפיצויים הגרמנית, תיבת דואר 1465, זארבורג, מיקוד 54434, כפולחן הכרחי להמשך זרימת הכספים בשנה שתבוא. לנוטריון לא היו עוד עיסוקים נוטריוניים זולת זה, כי מאז סגר את משרד עורכי-הדין שהלך והתדרדר עד שלא היתה כדאיות להמשיך ולשלם את דמי שכירות החדר בו התנהל, חדלו גם לקוחות להזדמן אליו לצורך אישורי חתימה. אף על פי כן המשיך לפתוח בכל שנה קלסר שחור גדול, אותו היה גונז בתום השנה בארון הקלסרים הנוטריוניים, כשבתוכו האישור האחד והיחיד, המעיד על כך שביום 15 בחודש נובמבר, אלא אם היתה זו שבת, ואז היה זה ה 16 לנובמבר, ניצב בפניו, בדירתו שברחוב דרך השמיים 39/9, טבריה, מר ליאו קִישְאֶמְבֶּר, ולאחר שזיהה עצמו באמצעות תעודת זהות ישראלית מס.0-0001948-1, חתם על התעודה המעידה שעודנו בחיים. לכאורה היה הנוטריון יכול להזמין את לקוחו לעלות לדירתו שלו, קומה אחת מעל, ושם לערוך את טכס החתימה כשהוא ישוב אל שולחן העץ השרוט בחדר אותו נהג לכנות בפני עצמו "המישרד", במקום להשתופף בחדר האפל ונטול הרהיטים. אבל אז לא היה יכול לגבות עוד 230 ש"ח בתוספת מ.ע.מ בעבור "פעולה מחוץ למישרדו של הנוטריון", וגם 230 ש"ח הם כסף. ההיצמדות הזו לצד החוקי של שכרו היתה חשובה לנוטריון, אף כי בכספי הרנטה שזרמו מגרמניה עשה כבתוך שלו באמצעות זכות החתימה שהיתה לו בחשבונותיו של קִישְאֶמְבֶּר. אלא שאת מעשיו אלו, שלא לנו לכנותם בשם הראוי להם, עשה בתוקף היותו ידידו של הזקן, אכן גם כעין אפוטרופסו, נאמר אפילו כבא-כוחו הליגאלי, תפקידים המאפשרים לממלא אותם לדוש בעקבו נורמות התנהגות מסויימות, בין כאלו שהחוק העניק להן גושפנקא שכלא מסורג מאחוריה, ובין כאלו שרק ציקצוקי לשון של "איך עושים כדבר הזה" ילוו את העובר עליהן לכשיחשף. אבל כנוטריון, נ ו ט ר י ו ן, ראה עצמו הנוטריון מחוייב לדקדק כחוט השערה בתקנות החלות עליו, ולא עלה על דעתו ליטול ולו אגורה אחת מעבר למה שמתאפשר לו ליטול בשכר פעולתו הנוטריונית. גם הבוקר, 15 לנובמבר 2001, השתהה קִישְאֶמְבֶּר בפתיחת הדלת, וגם הבוקר הרהר הנוטריון באפשרות שהזקן התפגר. הוא יקיש שוב ולא תהיה תשובה, אחר כך יצמיד את אוזנו לדלת אבל לא ישמע דבר. אחר כך באבן. משלא יועיל, יעלה חזרה לדירתו שלו. המפתח הנוסף. שם בפנים, על הריצפה, ימצא את גופתו של קִישְאֶמְבֶּר. נכון שעד כה תמיד הספיקה נקישה אחת נוספת, וקִישְאֶמְבֶּר היה פותח. אבל מי יודע אם גם הפעם זה יקרה. בשנים הראשונות לשהותו של קִישְאֶמְבֶּר בחדרון שבקומת המסד אשר מתחת לדירתו של הנוטריון, היתה עדיין אשה מבשלת לשניהם את ארוחותיהם. הנוטריון התקשה לזכור אם היתה לה קרבת משפחה כלשהי אליו, כלומר אם היתה אשתו, או בתו, או אולי אחות או בת דודה. העליבות מוחקת את הזכרון. בןדאי לא היתה זו קרובה כלשהי של קִישְאֶמְבֶּר, כי זה הגיע בגפו באחד בספטמבר 1946 (את זה דווקא זכר הנוטריון היטב), כשרק מעילו הארוך לגופו, ובידו פתק שמסרו בידו אנשי "עליית הנוער" שהביאו אותו ארצה, כנראה מפני שמבחינת גובהו, משקלו ועיניו הריקות, לא היה שונה במאומה מאותם אלפי ילדים שהצטופפו במחנה העקורים אליו התקבצו ובאו מן המחנות האחרים, בהם קנו הישרדות על גב החלשים מהם, או ממינזרים, יערות, משקי איכרים טובים וכיוצא באלה מקומות שלכל אחד מהם היתה תוית מחיר חיים משל עצמו. קִישְאֶמְבֶּר לא אמר דבר בחמישים ושש השנים מאז הגיע, ועד לבוקר הזה לא ידע הנוטריון מי ומדוע רשם בפתק שאחז בידו דווקא את שמו וכתובתו שלו. אבל דרך אקראי הוא הגיע בדיוק כאשר קבלן בנין ערבי נותר חייב כספים לנוטריון, שאז היה עדיין עורך דין ידוע במידת מה בטבריה, ולא היתה דרך אחרת לגבות את החוב זולת לצוות עליו ליטול כלי מלאכתו ולסגור בלבנים את עמודי הבנין אשר דירת הנוטריון ניצבה עליהם, וכך ליצור חדר מרווח למדי שבו אפשר היה לשכן את האורח עד שימצאו לו המוסדות דירה של קבע. אלא שהשנים חלפו ואיש לא התעניין בקִישְאֶמְבֶּר וגם הוא לא השמיע תלונה או טענה כלשהי. בשנות החמישים החל לקבל פיצויים מגרמניה, אותם הסדיר לו הנוטריון, וכך יכול היה לשלם בעבור שכירות החדר שבו התגורר. גם מזון ניתן לו, כמעט ללא תוספת רווח, ובימי החורף היה הנוטריון מספק לו גם נפט לחימום. הנוטריון ראה עצמו כאיש חסדו של קִישְאֶמְבֶּר, שהרי בזכותו בלבד סרו מעל האורח כל טרדות הפרנסה, וגם מקום מגורים נמצא לו, אף כי ניתן לומר שגם קִישְאֶמְבֶּר תרם משהו לשפע שזרם מגרמניה, כי הוא זה שהתענה תחת ידי המשלמים ולא הנוטריון. מן הסתם נכון יהיה לומר כי תזרים הכספים היה תולדה של שיתוף פעולה רצוי בין השניים, קִישְאֶמְבֶּר ונוטריונו, ויהא זה חסר כל טעם לחשב את שעור תרומתו של כל צד לתוצאה הרצויה. חדרו של קִישְאֶמְבֶּר היה אמנם רחב ידיים, אבל רק בחזיתו ניתן היה לעמוד קוממיות, כי רק שם היה מרווח מספיק בין הקרקע לרצפת דירתו של הנוטריון. מן החזית פנימה הלך המדרון והשתפע כלפי מעלה, עד שבעומק החדר נשקה רצפתו לתקרתו, שהיתה רצפה הדירה שממעל. הקבלן שבנה את החדר לא התרצה לחצוב בהר, ולכן קבל מעונו של קִישְאֶמְבֶּר צורה יחודית, אבל כיון שהוא לא דיבר, לא יכול היה הנוטריון לדעת אם מפריע לו הדבר אם לאו. בשנים האחרונות, מאז סגר הנוטריון את משרדו בעיר התחתית, לא נותר לו עיסוק אחר זולת ניהול חשבונותיו של קִישְאֶמְבֶּר. בחשבון אליו הגיעו מדי חודש כספי הרנטה לא היה צורך בפעילות רבה, ולכן, מן הסתם כדי שעיסוק אחרון זה שנותר לנוטריון ימלא את שעות עבודתו ויצדיק את העובדה שהוא מתחלק עם קִישְאֶמְבֶּר במזומנים הזורמים, פיצל הנוטריון את הכספים בין סניפי כל הבנקים בעיר, וכך יכול היה לצאת מדי בוקר לאחד הבנקים וליתן שם הוראות בדבר השקעות וכיוצא באלה עניינים שבעבורם קיימים הבנקים. מובן כי איננו יכולים לדעת אם באמת חש הנוטריון בצורך להצדיק כך את מה שאחרת יכול היה להראות כגניבה פשוטה, או שמא לא הוטרד כלל מענין זה, אבל מפאת כבודו מעדיפים אנו להניח כי זו היתה הסיבה. כבר אמרנו, לפחות פעם או פעמיים, אבל גם זכרוננו לא כפעם, כי גם הבוקר, כמו בכל פעם שקִישְאֶמְבֶּר השתהה בפתיחת הדלת, הרהר הנוטריון באפשרות שהזקן התפגר. גם הבוקר הרהר הנוטריון באפשרות שהזקן התפגר. הוא יקיש שוב. יצמיד אוזנו לדלת אבל לא ישמע דבר. אחר כך באבן. יעלה לדירתו שלו. המפתח הנוסף. שם בפנים, על הריצפה, ימצא את גופתו של קִישְאֶמְבֶּר. (המשך להלן)
