הנה עוד התקף חרדה...

[קופיפה טובעת]

הנה עוד התקף חרדה...

וכביכול לא קרה משהו מיוחד שיוביל אליו. נתקפתי בתחושה מוזרה, שמשהו רע קורה/ עומד לקרות ואני אף פעם לא טועה בזה. זה לא משהו קיצוני בדר"כ אבל כן משהו שישפיע עלי רגשית, תחושה נבואית שתמיד נכונה. כל שנותר לי לקוות זה שמדובר במשהו מאוד קטן הפעם. אבל מיד פרץ גם התקף חרדה, מחשבות מייסרות, הבטן מתהפכת, בחילה, רעידות קלות באצבעות בידיים, הנשימות יחסית סדירות אבל כן יש הפרעות וכל שבא לי זה לבכות. נראה לי שאני עלולה להיות מאוד תוקפנית עכשיו, אני מרגישה את אפילו מאופן ההקלדה עכשיו ומצורת הנשימה. אני כ"כ כועסת על עצמי! כי כביכול אני מצליחה לשמור על נתיב סדיר בחיים, יש פה ושם שיבושים והפרעות אבל איכשהו אני מצליחה לייצב את זה ולהשאר בשליטה מסוימת. למשל, אתמול היה ביטול בלתי צפוי של קורס שאני אמורה לעשות בלימודים, מצאתי לזה פתרון אם כי הוא אינו האופטימלי מבחינתי, אבל צריך להתפשר. אבל סה"כ למי שסובלת מח"ח אני במצב טוב... מצד שני, יש לי כל מיני הפרעות קטנות ולפעמים כמעט בלתי הגיוניות. למשל היום חיכיתי בחוץ שמישהו יאסוף אותי וזו המתנה קצרה של כמה דק', בצד של הרחוב בו הייתי לא היה אף אחד (חוץ מרכבים חולפים) ואז באה מישהי ונעמדה מאחורי במרחק מסוים, חיכתה למונית. מיד כשקלטתי בנוכחותה התחלתי להלחץ והייתי בטוחה שהיא בוחנת אותי. ונגיד וכן.. היא בחנה אותי... אז? מה זה כבר אמור לעשות? זה אפילו טבעי לבחון עד גבול מסוים אנשים שנמצאים סביבנו, זה לא חייב להיות בקטע רע, לפעמים אפילו הפוך וניתן להתפעל מאיך שהם לבושים למשל. ועדיין... נלחצתי. בכלל, לאחרונה יש לי יותר מדי התקפי חרדה. מודה, אני בשליטה על רובם בעזרת הרבה עבודה פסיכולוגית שאני מפעילה על עצמי תוך כדי. דווקא בגלל שאני יודעת לזהות שאני לא בשפל של חיי ויכול להיות והיה יותר גרוע אז אין סיבה לחרדות האלה. אבל זה לא לגמרי בשליטה, אני כן יכולה לייצב את עצמי אבל לא מצליחה למנוע מהתקפי חרדה להתפרץ. זה מרגיש כאילו זה או זה או לשקוע בדכאון. אני ממש מתרחקת מאנשים, לא מדברת על סתם אנשים זרים אלא אנשים שאני מכירה, חברים נגיד. כמעט ולא יוצאת מהבית מעבר למה שחובה כמו עבודה והיציאות שלי ממש הצטמצמו כי אני מרגישה קושי להיות בחברת אנשים, אי נוחות וחוסר עניין. למשל, מחר... אני ממש רוצה לצאת, מגיעה לי יציאה נחמדה לפני הלימודים. אבל אין לי אלטרנטיבות רלוונטיות... בדר"כ אני יוצאת למועדון אבל לא בא לי ואין גם שום דבר שכן בא לי. אני מרגישה ממש אבודה כי לא מספיק שרע לי גם ככה עם עצמי, אני מאבדת לאט לאט אנשים בחיי בחוסר היכולת שלי להתמיד איתם בקשר חברתי.

 

[Lichy87]

היי

האמת שאין לי עצה קונקרטית לתת לך. רק מנסה להבין מה את חווה. האם כל התקפי החרדה שלך קשורים לחרדה חברתית? או שהם התקפים כלליים כאלו שמגיעים בגלל רצף מחשבות שליליות? אני יכולה להזדהות עם הניסיון המתמיד לשמור על שיווי משקל כדי לא להתמוטט. כאילו... אני בסדר, התפקוד נורמלי ואז פתאום אני עלולה להתפרק מכלום. ככה אני מרגישה בימים אלו, לצערי. לגביך זה נשמע שאת כבר רגילה להתקפים הפתאומיים האלה, עד שאת נמצאת כל הזמן בהיכון לקראת ההתקף הבא. יכול להיות? האם זה גם מה שגורם לבחירה לא ליזום יציאות? העדפה לשמור על שגרה בטוחה. הפרעות קטנות, כמו מה שתיארת עם האישה שמחכה מאחורייך, זה עוד סביר לדעתי. כי זו תחושת אי נוחות רגעית שעוד מעט חולפת. אבל אם ההפרעות נהיות ממש בלתי נסבלות ומשפיעות על התפקוד והבחירות שלך, זה כבר משמעותי יותר. אולי את לא צריכה למנוע מההתקפים להתפרץ, כי אז את כל הזמן מנסה להישאר בשליטה ופוחדת לקחת סיכונים. אולי איכשהו תנסי להרשות להתקפים להגיע, מתוך המודעות שהם גם חולפים אחרי כמה דקות, ולא נשארים לעד.

 

[yardeni21]

את באמת צריכה להסתכל על זה ככה

בתור עוד התקף חרדה זה לא סוף העולם היו לך הרבה כאלה, ולצערי עוד יהיו לך כאלה אבל רק בגלל זה את צריכה לדעת שכמו שההתקף בא הוא גם הולך .. תני לו לעבור, לחלוף. הוא לא יהיה שם יותר מ5 דקות. השיא שלו יגיע תוך דקות ספורות ואז הוא ילך וידעך ..הוא מאבד מהכוח שלו לאט לאט.. תתרכזי בנשימות שלך תלמדי לצחוק על זה לקבל את זה זה סה"כ התקף- לא שמעתי על מישהו שמת מהתקף חרדה.. אין לך מה לכעוס על עצמך הכעס רק יחריף את החרדה הכי חשוב שתלמדי לקבל את עצמך, עם ההתקפים והכל. אל תמנעי מעצמך תענוגות. תצאי, תבלי. מקסימום תקבלי התקף קטן0 סו וואט? אז תלכי שניה לשירותים ותרגעי. ככל שתחשבי על זה יותר, גם תזמני אותו יותר. ככל שתפחדי ממנו יותר, הוא גם יבוא בתדירות יותר גבוהה. הכי חשוב שתפנימי שאין מה לפחד מהתקף!!! תלמדי לצחוק לו בפרצוף! את הרבה יותר חזקה ממנו.. מספיק שתנשמי כמה נשימות עמוקות כשהוא בא, ותראי איך הוא מתגמד.. תראי איזה אפס הוא ..