קראתי...
ומה שהפריע לי הוא שהנחת העבודה של שני המחנות המיוצגים במאמר היא שהמקרא הוא בלוף שהומצא רטרואקטיבית. הדיון הוא רק האם מבחינה סוציולוגית או תרבותית חשוב הממצא בשטח (הסותר את התנ"ך) או הבדיה הכתובה. לא ארחיב על עמדתי בנושא כי משתתפי הפורום מכירים אותה כבר, אבל לדעתי הגרעין ההסטורי בתוך המקרא גדול בהרבה ממה שמודים מחברי המאמר. אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן אעיר על פיסקה מגמתית במאמר. מובאת במאמר פיסקה על מחקרו המקיף של ציוני זביט (.. שאין לי מושג מיהו האיש ומהו מחקרו), ומוסבר שהוא מצא בכל רחבי א"י הקדומה 17 בתי מקדש ששימשו את העברים הקדמונים לפולחן. מעניינת בחירת המינוח... "בתי מקדש". לא חס וחלילה "במות" או "אתרי פולחן" או "מזבחות". הקורא התמים אמור להזין לתת-המודע שלו את ה"עובדה" שבית-המקדש בירושלים הוא לא יותר מאשר אחד מרבים, וההילה סביבו היא בלוף. ולא נשכח את ההנחה המובלעת שגילוי ה"סוד" הנורא הזה נעשה רק במחקר של חוקר נחוש ונטול דעות קדומות. אז רציתי לחדש לציוני זביט ולכותב המאמר בעתון... התנ"ך מספר לנו בפרוטרוט על עוד אתרי פולחן עברי פרט לירושלים. למשל המשכן בשילה בימי עלי (שבו התחנך שמואל),ואתרי הפולחן שהקים ירובעם בבית-אל ובדן. שלא לדבר על הבמות לפולחנים זרים שהיו מפוזרים בכל הארץ והתנ"ך מתלונן עליהן כל הזמן. אביא כדוגמא רק פסוק מדברי הימים על תקופת המלך אחז (אביו של חזקיהו): "ובכל עיר ועיר ליהודה עשה במות, לקטר לאלוהים אחרים" (דבה"י ב', כ"ח, כ"ה). וגם לא דיברתי על כהנים שישבו בערים ועסקו הן בקורבנות והן בקבלת מעשרות. וכי כל אדם שחטא ורצה להקריב שה נסע במיוחד לירושלים? אז מה הפלא שברחבי א"י התגלו אתרי פולחן רבים ששימשו את העברים? אבל תמיד טוב לקרוא לכל מבנה עם מזבח ועצמות בע"ח בשם "בית מקדש", וכך להילחם במסורת הלאומית והדתית שלנו.
