הנה כתב ידי. נו???

[shlumiel]

שמתי לב ל

תופעה הבאה: יש והרגפולוג קורא נכון את העובדות אך המסקנות שלו לא נכונות. דוגמה אפשרית: פלוני נראה מרוחק ומנוכר לסביבתו. הגרפולוג מפרש: שחצן, מתנשא ומסתכל על כולם מגבוה. האמת:פלוני מסתכל על כולם מנמוך. דוגמה: פלוני נראה חד פסקני קשה חותך דברים וכו´. הגרפולוג:אין מה לדבר, פלוני אדם קשה. האמת: פלוני שופט. מחוץ לביהמ"ש פלוני רך כחמאה.

 

[מיכל בן טובים]

אני גם חושבת שזה דבר נפוץ ../images/Emo2.gif

יש נתונים בכתב ואותם הגרפולוג מפרש, ואיך שהוא מפרש אותם נורא תלוי בידע שלו בפסיכולוגיה ובהשקפת העולם שלו. להגיד על מישהו מרוחק שהוא מתנשא בעוד שהוא בעצם חסר בטחון, זה טעות מאוד מטומטמת כי היא ממש לוקה בחוסר הבנה לנפש האדם. קשה לי להאמין שגרפולוג מנוסה היה נופל בה (מה גם שהסימנים לשני הדברים שונים לגמרי). אבל אכן קורות טעויות מהסוג הזה וצריך להיזהר. ודבר נוסף שקורה הוא שהגרפולוג דווקא רואה את הדברים נכון, אלא שהאדם ששומע את הדברים על עצמו לא מקבל אותם. והיה לנו דיון על זה לא מזמן.

 

[אריק!]

שלומיאל בוקר טוב

ראשית כמובן בוקר טוב, הפכת בטעות במלה גרפולוג את ה ר´ וה ג´ ויצא לך הרג גפולוג - לבטח מקרי. אגב, כל מה שכתבת הוא נכון וגרפולוג שכותב כך כמובן טועה. ניתוח מדוייק אמור להגיע להערכה נכונה של האיש בתחומי התבטאות שונים בחייו, וכמובן שזה מסובך ודורש מיומנויות כגון: לזהות את זה שרודה במי שתחתיו אך כנוע ומתבטל ליד מי שמעליו, או גבור בעבודה אך מתחת לשולחן בנוכחות אשתו, שאילו בעצם תכונות והיפוכן. יאללה, להתראות.

 

[shlumiel]

שאלה שאלתית

אתם קושרים, למשל, בין מרחק בין מילים לקשרים החברתיים. מנין זה נובע? כל מילה מסמלת פרט בחברה? זה נראה מופרך. ואם כבר, למה לא לשייך זאת למרחק בין האותיות או בין השורות? מישהו דיבר גם על סמליות של לבבות פתוחים כמסמלת קשרים רומנטיים. נו באמת. ואולי זה פשוט ככה בלי רציונל???

 

[מיכל בן טובים]

תשובה תשובתית ../images/Emo8.gif

הסימנים הם מכל מיני סוגים, אולי שייקה יסכים פעם לכתוב לנו על כך משהו...

. בכל אופן, יש סימנים שנגזרים למשל ממצב פיזיולוגי: כשהשרירים מתוחים, כשהגוף מתוח, כשהמפרקים תקועים, הכתב יוצא זוויתי כשהכל רגוע הכתב עגול יותר. זה סימן שנשען על מצב פיזיולוגי. יש סימנים שנשענים על סימבוליות מוסכמת: למעלה רוחניות, למטה יצריות. אפשר להתווכח על זה. ויש סימנים שנשענים סטטיסטיקות: כך וכך אנשים שכותבים סימן מסוים הם בעלי תכונה מסוימת. סימנים שמזכירים צורות: למשל ס´ שמזכירה לב, אני אישית לא מחזיקה מהסימנים האלה, אבל דווקא התגובות פה לז´אן בדרך כלל טובות אז אולי הוא מצליח להוציא מהם משהו. וכמו תמיד חשוב להזכיר: לעולם לא מסתמכים על סימן בודד אלא על מגוון סימנים ועל הקונסטקסט שהם מופיעים בו.

 

[shlumiel]

מה העניין עם המרחק בין המילים../images/Emo35.gif

נראה פשוט מופרך. אתם בעצם לא יודעים איך כל העסק עובד, מה?

 

[מיכל בן טובים]

מרחק בין המילים יכול לנבוע מכמה

סיבות: א. האיש כתב מהר, כי הוא חושב מהר ועובד מהר ואז זה מעיד על חשיבה מהירה. יש סימנים איך יודעים שזאת הסיבה. ב. האיש עצר בין מילה למילה כי אבד לו הקשב, ואז זה מעיד על בעיות ריכוז. ג. האיש מתקשה להיחשף בפני אחרים. בפרשנות הזאת, כל מילה שהאיש כותב באותו רגע (או שאתה מסתכל עליה באותו רגע) מייצגת את ה"אני" וכל המילים סביב את האנשים האחרים. יש לזה עוד דימויים אבל זה הגרעין שלהם. כמו שאמר שרלוק הולמס (רום מעלתו) הלוגיקן הידוע

והבלש המהולל: כשמוציאים מהכלל את מה שבלתי אפשרי, מתקבל האפשרי, גם אם הוא לא מתקבל על הדעת...

 

[shlumiel]

קושיה קושיתית

מילא שכל מילה מייצגת את האני שכתב אותה, אבל המילה הקודמת שלפני רגע גם היתה האני הופכת פתאום לסביבה? לא נשמע מופרך? תגידו שאתם לא יודעים בדיוק מה המנגנון, מה יש לא בושה

 

[מתמחה]

כמו שנאמר עליך אינטלגנטי אבל מהזה מ

למרות שאיך שאני רואה אותך בסביבה אני חוטפת את הקריזה, אני חייבת להודות שהפעם צדקת. אין הגיון !! מאיפה בא הרעיון שאנחנו המילה וכל השאר החברה - לא שמעתי על זה אף פעם. האם יש לכך סימוכין בספרות? בבקשה מיכל, עדכני אותנו. תודה.

 

[מיכל בן טובים]

לא זוכרת מאיזה ספר זה למען האמת

אבל תחשוב על זה מנקודת המוצא שמי שניגש לדף לכתוב, הדף הופך באופן סימבולי העולם שהוא מתייחס אליו באותו רגע. לכן, כל המיצוב של המילים על הדף מתייחס לסביבה שנוצרת. המילה שאתה כותב באותו רגע היא אתה ואז אתה עובר הלאה. ובאמת תחילת השורה מייצגת דברים שהיו וסופה דברים שיהיו. יש תנועה בזמן בתוך השורות ויש גם תנועה מבפנים החוצה. נדמה לי שזה מהספר של פוקורני.