שמחה תמיד 1
New member
הנה היא באה...
...שבת המלכה!!! |הדגש"|אמר:שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם, כי האדם כשעושה לעצמו מלבוש, אזי בתחילה כשהוא חדש חשוב אצלו ביותר, ואחר כך כל מה שמזקין אצלו המלבוש נתקלקל בכל פעם יותר ונתמעט חשיבותו בכל פעם כשמזקין, אבל הקב"ה ברא את העולם, ובתחילה היה העולם מקולקל, ואחר כך בכל פעם נתתקן העולם ונחשב העולם אצלו יותר, כי אחר כך בא אברהם יצחק ויעקב ואחר כך בא משה רבנו עליו השלום וכו'. וכן בכל פעם באים צדיקים ומתקנים בכל פעם את העולם יותר ויותר ונחשב בכל פעם מאצלו יתברך העולם ביותר, ואחר כך יבוא משיח במהרה בימינו, ואז יהיה גמר תיקון העולם:"(שיחות הר"ן רלט) * הווי אומר שבקרוב ממש נזכה לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים, בקרוב ממש ממש א מ ן!!
...שבת המלכה!!! |הדגש"|אמר:שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם, כי האדם כשעושה לעצמו מלבוש, אזי בתחילה כשהוא חדש חשוב אצלו ביותר, ואחר כך כל מה שמזקין אצלו המלבוש נתקלקל בכל פעם יותר ונתמעט חשיבותו בכל פעם כשמזקין, אבל הקב"ה ברא את העולם, ובתחילה היה העולם מקולקל, ואחר כך בכל פעם נתתקן העולם ונחשב העולם אצלו יותר, כי אחר כך בא אברהם יצחק ויעקב ואחר כך בא משה רבנו עליו השלום וכו'. וכן בכל פעם באים צדיקים ומתקנים בכל פעם את העולם יותר ויותר ונחשב בכל פעם מאצלו יתברך העולם ביותר, ואחר כך יבוא משיח במהרה בימינו, ואז יהיה גמר תיקון העולם:"(שיחות הר"ן רלט) * הווי אומר שבקרוב ממש נזכה לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים, בקרוב ממש ממש א מ ן!!
, כי על-ידי שעבוד וגלות הדעת מבלבל. אבל בשבת הוא חרות, וכשיש חרות ואין שעבוד וגלות, אזי הדעת שלם כנ"ל. ועקר החרות - על-ידי התענוג והשמחה של שבת, בחינת (ישעיה נ"ח) : "אז תתענג על ה'", הנאמר בשבת. ועל-ידי-זה נעשה חרות, בבחינת (שם נ"ה) : "כי בשמחה תצאו", שעל-ידי שמחה יוצאין לחרות. וכשיש חרות, הדעת בשלמות כנ"ל ואזי היראה כראוי, בבחינת ירא שבת (תקוני-זהר תקון ט) , כי אז היראה בלי כסילות שיש בימי החל, כי עקר הכסילות מחמת השעבוד כנ"ל. ובזה מעלין היראות הנפולות, דהינו מה שיראים לפעמים משר וכדומה, כי על-ידי הדעת מרימין אותן. ועקר הדעת הוא בשבת על-ידי השמחה, שעל-ידי-זה יש חרות ואזי הדעת בשלמות כנ"ל: והכלל, שצריך לנהג שמחה גדולה בשבת-קדש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל. רק להתענג על ה' ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן אכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיכול. כי אכילת שבת היא כלה רוחניות, כלו קדש, ועולה למקום אחר לגמרי מן אכילת חל, כמבאר במקום אחר (לעיל בסימן נו, ובסימן רעז, ועין זהר ויקהל דף ריח ובמק"מ שם) : דרך השם יתברך להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם-כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה. כמו שכתוב (במדבר כ"ג) : "לא הביט און ביעקב". (א) (א) ע' ילקוט ובתד"א רבה פ"א. מכל-שכן שהאדם אסור לו להביט על חברו לרעה, למצא בו דוקא מה שאינו טוב ולחפש למצא פגמים בעבודת חברו, רק אדרבא, מחיב להביט רק על הטוב. ולזה טובה גדולה שיש טבע והשגחה. כי כשהאדם עושה טוב, אזי מנהיג אותו בהשגחה. וכשהוא אינו טוב, ואם היה מנהיג אותו בהשגחה לא היה יכול להגיע לו שום טובה, אזי מניח אותו על הטבע, ויכול להיות שיהיה לו טובות על-פי הטבע. ואם לא היה רק השגחה, היה אפשר שתתבטל ההשגחה לגמרי. כי כשהיה רואה יתברך, שאין האדם מתנהג כראוי, היה כועס, והיה מסיר ההשגחה לגמרי. אבל עכשו מניחו על-פי הטבע, וכשהוא חוזר למוטב, משגיח עליו כנ"ל. ובאמת אין אנו יכולין להבין מהו טבע והשגחה. כי באמת גם הטבע היא השגחתו יתברך, וזה אי אפשר לאדם להבין שני דברים כאחד, דהינו הטבע שבאמת היא השגחתו יתברך: