Away from the sun
New member
הנהגה.
בעקבות החג תנועה, אני וחן החלטנו שאנחנו הולכות להרים סמינר. הסמינר יעסוק בעיקר בשאלה של- מה זה אזור, ואיך אזור צריך לתפקד. עולה השאלה- על מי מוטלת פה על האחריות? על החניכים שיקחו יוזמה, על הקומונרים שאמורים לתפעל את האזור? אף אחד לא יודע באמת מה זה האזור המושלם, איך אזור אמור בכלל להראות- מבחינת גיבוש, מבחינת הובלה- מי אמור להוביל את האזור, מבחינה כמותית, ונמאס. אני שומעת המון חברות קבוצה שלי שבוכות ש"שמו"צ זה גרוע, טעות חיי שנכנסתי לשמו"צ", וזה מבנות שמדריכות. בכיתות הקטנות רוב החניכים מגיעים לפעולות מחוסר ברירה- "אני אשב בבית ולא אעשה כלום או שאני יכול לשחק משחקים מגניבים עם חברים שלי?" אבל כשגדלים המון מגיעים לצומת של "מה אני עושה פה? למה אני בכלל לוקח חלק בתנועה?". לפי דעתי, בתנועה יש את המקום לביטוי עצמי, להגשמה עצמית. אבל כמות האנשים שבאמת יכולים לקחת על עצמם את היכולת להכנס למצב של חיים משותפים, של הובלה אמיתית של קן שלם הולכת ומדללת עם השנים, ומעלה את התהיה- לאן התנועה תגיע? אם היא תקרוס בעוד מספר שנים, שהערכים שעליה היא הוקמה ישחקו וילדים יחונכו למרדף אחרי יותר כסף, יותר להראות כמה יש להם, כמה הם עשירים, ולזרוק הצידה את הצד החשוב יותר- הצד של מה אני באמת רוצה, אני באמת רוצה לבזבז את החיים שלי, או לפחות את תקופת ההתבגרות שלי בעם מי נינט יוצאת כרגע או מה ג'וני דפ לבש, או לא לבש. הגיע הזמן שנשנה. נפסיק להגיד "זה דור שלם של אנשים שלא אכפת להם כמעט מכלום", נפסיק לבכות על ההנהגה הנוראית שיושבת שם במרומי הכנסת, נפסיק לבכות- ונתחיל לשנות. התנועה הזאת יכולה להכניס לנוער של היום, נוער שאני מאמינה שרובכם יסכימו איתי- נוער שכבר לא אכפת לו באיזה מצב נוראי אנשים חיים בשדרות, נוער שלא מזיז לו את הקצה של הציפורן באיזה תנאים-לא תנאים אנשים במדינה שלנו חיים, נוער שלא מעניין אותו אפילו ההיסטוריה של העם, מה שהיה פה לפני 40-50 שנה, ערכים שונים ממה שקיים אצלו במערכת, לשנות לו את סדר היום, לשנות לו את תפיסת העולם. כי לפי דעתי כרגע- המצב של התנועה בקאנטים. מתוך ארבע שכבות שיכלו לצאת לועידה, המקום שיש הכי הרבה השפעה לקול של החניכים, בחרו לצאת לא יותר מ500 שומר ושומרת. זה מראה לפי דעתי על חוסר אכפתיות, זלזול, זריקת זין(סלחו לי על הביטוי). אנשים כבר לא מוכנים לקחת אחריות על המצב שלהם, לקחת שליטה ולהגיד, "הגיע הזמן לשנות". אנשים מעדיפים לזרוק אחריות על אחרים, לוותר, לא לנסות בכלל. והגיע הזמן לשנות. אחרי כל זה, אני מבקשת גם לשמוע את דעתכם, וגם לשאול- איך נביא את השינוי? פעולות התנועה יתחילו מכיתות נמוכות מכיתות ד'? יותר גיוסי חניכים לתנועה? איך?
בעקבות החג תנועה, אני וחן החלטנו שאנחנו הולכות להרים סמינר. הסמינר יעסוק בעיקר בשאלה של- מה זה אזור, ואיך אזור צריך לתפקד. עולה השאלה- על מי מוטלת פה על האחריות? על החניכים שיקחו יוזמה, על הקומונרים שאמורים לתפעל את האזור? אף אחד לא יודע באמת מה זה האזור המושלם, איך אזור אמור בכלל להראות- מבחינת גיבוש, מבחינת הובלה- מי אמור להוביל את האזור, מבחינה כמותית, ונמאס. אני שומעת המון חברות קבוצה שלי שבוכות ש"שמו"צ זה גרוע, טעות חיי שנכנסתי לשמו"צ", וזה מבנות שמדריכות. בכיתות הקטנות רוב החניכים מגיעים לפעולות מחוסר ברירה- "אני אשב בבית ולא אעשה כלום או שאני יכול לשחק משחקים מגניבים עם חברים שלי?" אבל כשגדלים המון מגיעים לצומת של "מה אני עושה פה? למה אני בכלל לוקח חלק בתנועה?". לפי דעתי, בתנועה יש את המקום לביטוי עצמי, להגשמה עצמית. אבל כמות האנשים שבאמת יכולים לקחת על עצמם את היכולת להכנס למצב של חיים משותפים, של הובלה אמיתית של קן שלם הולכת ומדללת עם השנים, ומעלה את התהיה- לאן התנועה תגיע? אם היא תקרוס בעוד מספר שנים, שהערכים שעליה היא הוקמה ישחקו וילדים יחונכו למרדף אחרי יותר כסף, יותר להראות כמה יש להם, כמה הם עשירים, ולזרוק הצידה את הצד החשוב יותר- הצד של מה אני באמת רוצה, אני באמת רוצה לבזבז את החיים שלי, או לפחות את תקופת ההתבגרות שלי בעם מי נינט יוצאת כרגע או מה ג'וני דפ לבש, או לא לבש. הגיע הזמן שנשנה. נפסיק להגיד "זה דור שלם של אנשים שלא אכפת להם כמעט מכלום", נפסיק לבכות על ההנהגה הנוראית שיושבת שם במרומי הכנסת, נפסיק לבכות- ונתחיל לשנות. התנועה הזאת יכולה להכניס לנוער של היום, נוער שאני מאמינה שרובכם יסכימו איתי- נוער שכבר לא אכפת לו באיזה מצב נוראי אנשים חיים בשדרות, נוער שלא מזיז לו את הקצה של הציפורן באיזה תנאים-לא תנאים אנשים במדינה שלנו חיים, נוער שלא מעניין אותו אפילו ההיסטוריה של העם, מה שהיה פה לפני 40-50 שנה, ערכים שונים ממה שקיים אצלו במערכת, לשנות לו את סדר היום, לשנות לו את תפיסת העולם. כי לפי דעתי כרגע- המצב של התנועה בקאנטים. מתוך ארבע שכבות שיכלו לצאת לועידה, המקום שיש הכי הרבה השפעה לקול של החניכים, בחרו לצאת לא יותר מ500 שומר ושומרת. זה מראה לפי דעתי על חוסר אכפתיות, זלזול, זריקת זין(סלחו לי על הביטוי). אנשים כבר לא מוכנים לקחת אחריות על המצב שלהם, לקחת שליטה ולהגיד, "הגיע הזמן לשנות". אנשים מעדיפים לזרוק אחריות על אחרים, לוותר, לא לנסות בכלל. והגיע הזמן לשנות. אחרי כל זה, אני מבקשת גם לשמוע את דעתכם, וגם לשאול- איך נביא את השינוי? פעולות התנועה יתחילו מכיתות נמוכות מכיתות ד'? יותר גיוסי חניכים לתנועה? איך?