הנדיב, פרק 32
פרק מספר 32 "שלום, שמי נדב ואת סופו של הסיפור אספר לכם אני. אתם בטח חושבים ששמי נדב מלשון ´הנדיב´ אבל לא. כאן אתם אמורים לצחוק מהבדיחה הפרטית שלי אבל בואו ונמשיך. ראשית, אני רוצה לספר לכם כי אני מכיר את מוטי עוד מימי שירותנו בצבא. תמיד ידעתי שמוטי הוא גאון שאשרינו וזכינו לחיות איתו ובצילו. ענק שבענקים אבל למה נקדים את המאוחר למוקדם? השתחררתי מהצבא כחודשיים וחצי אחרי מוטי. הוא כבר החל ללמוד כשחזרתי מהטיול במזרח הרחוק. אני זוכר יום אחד כשישבנו בבית קפה מול הים, הוא סיפר לי בעיניים נוצצות על הרעיונות שיש לו ´לפוצץ´ את מפעלי ההימורים בארץ ובעולם. הוא סיפר לי שיש לו כבר תוכנית מחשב מוכנה ´ושעת האפס´ לביצוע רעיונותיו קרבה. אז גם הוא גילה לי כי נדר נדר שאם אלוהים יגרום לו להצליח הוא ייתן מחצית מכל מה שירוויח בארץ למפעלי צדקה שיקים. הוא הרגיש שליחות בקטע הזה, ואני אוהב אותו על כך. באותו שלב על אף שידעתי שהוא מוכשר כשד לא שיערתי לעצמי כיצד יתפתחו הדברים. פירגנתי לו אך האמת להיאמר כי לא נתתי לו סיכוי רב, אנשים רבים לפניו ניסו, אבל כולם נכשלו. לאחר כחודשיים חזר אלי מוטי ואמר לי שהוא מוציא את תוכניותיו לפועל בהצלחה ושהוא מעוניין לשמור על עילום שם מוחלט בכל הנסיבות שקרו ויקרו בעתיד וכי אני אהיה מעין שר חוץ בשבילו וראש ממשלה בקטע של לנהל את אימפריית הצדקה שלו. התחלנו בקטן, באמת בקטן, דאגנו לספק ארוחות חמות לעניי העיר. בתוך זמן קצר, עם הכנסת כספים נוספים ע"י מוטי, התחלנו לספק לקשישי העיר תנורים ושמיכות לחורף ומאווררים לקיץ. התחלנו להעסיק עשרות בנות לפני גיוס וכאלה שכבר השתחררו ´ופלשנו´ בפעילותנו גם לשאר איזורי גוש דן. שמרנו על קשר עם ´הלקוחות´ שלנו וטיפלנו באופן אינדיבידואלי בכל אחד מהם. במידה רבה נהפכנו למתחרים של ארגוני צדקה דתיים רבים רק שאנו היינו הגדולים והרציניים ביותר בסקטור החילוני. מובן שלא הגבלנו עצמנו לחילוניים או לדתיים, אני פשוט מציין זאת. עם הגידול בהזרמת הכספים שלנו, פנינו לטפל לא רק באוכלוסייה שבמרכז הארץ אלא גם לשאר ערי ישראל ולפריפריות השונות. בשלב הבא התחלנו לטפל בנוער, הנוער זו נקודה כאובה מאוד. התחלנו לטפל בשתי אוכלוסיות עיקריות: בני העולים, בעיקר מבני העדה האתיופית והרוסית, ובבני הנוער הישראליים משכבות מצוקה. כולם היו חסרים שעות העשרה. סיפקנו להם חדרי מחשב ומורים למחשבים ולימדנו אותם שפות מחשב ומשחקים. בזכותנו מאות בני נוער שיפרו דרסטית את לימודיהם והמשיכו בתיכון עד לבגרות מלאה. הגענו למצב שבו מורים פרטיים שסיפקנו במקצועות מתמטיקה, לשון, אנגלית ובמדעים, עמדו לרשות כל נער ונערה בכל עיר ואם בישראל. לא שאלנו שאלות מי יכול ומי לא. אנו נתנו את התקציבים, קבענו את התעריפים למורים ופנינו אליהם באופן אישי. כן, כן, לכל מורי ישראל. ואני מוכרח לציין כי המונים מהם התגייסו לעזור בחינם או בתעריפים נמוכים מאוד, לבני ובנות ישראל. מובן שבשלב הזה המוני בית ישראל כבר גילו את המפעלים שלנו והחלו לתרום בעין נדיבה לנוכח פעולותינו. קיבלנו יחסי ציבור מכל העיתונאים והפוליטיקאים בארץ, מכל קצווי הקשת אולם השתדלנו לבלום כמה שיותר את ´יחסי הציבור´ הבאים ביחד עם התרומות. במדיניות נוקשה פסלנו כל פעילות שנועדה להביא אדם כלשהו לכותרות. הסיסמא הינה "אם אתה רוצה לתרום, בבקשה, אם אתה רוצה קידום או יחסי ציבור, לך למקום אחר". כל אחד מהתורמים לנו באופן קבוע מקבל מידי חודש עלון המפרט את מבצעינו החדשים ואת התקדמות הפרוייקטים הקיימים. אנשים רבים נקשרו למפעל האדיר שלנו והצטרפו לשורותינו הן כמתנדבים והן כתורמים בסתר. אוכלוסיה נוספת שאימצנו היתה בני נוער מחוננים מבחינה ספורטיבית שלעתים הגיעו דווקא מהמעמדות החלשים בחברה הישראלית. החברה האלה שעזרנו להם כבר הביאו באליפות העולם האחרונה לאתלטיקה לנוער מספר מדליות וכבר עכשיו ובעתיד הקרוב נוכל כולנו להתגאות בהם. בשנה האחרונה שקלנו להקים קרן לסטודנטים המאפשרת לתת הלוואות לטווח ארוך אך העניין ירד משום שמדובר בתקציבי עתק. Thats all folks
פרק מספר 32 "שלום, שמי נדב ואת סופו של הסיפור אספר לכם אני. אתם בטח חושבים ששמי נדב מלשון ´הנדיב´ אבל לא. כאן אתם אמורים לצחוק מהבדיחה הפרטית שלי אבל בואו ונמשיך. ראשית, אני רוצה לספר לכם כי אני מכיר את מוטי עוד מימי שירותנו בצבא. תמיד ידעתי שמוטי הוא גאון שאשרינו וזכינו לחיות איתו ובצילו. ענק שבענקים אבל למה נקדים את המאוחר למוקדם? השתחררתי מהצבא כחודשיים וחצי אחרי מוטי. הוא כבר החל ללמוד כשחזרתי מהטיול במזרח הרחוק. אני זוכר יום אחד כשישבנו בבית קפה מול הים, הוא סיפר לי בעיניים נוצצות על הרעיונות שיש לו ´לפוצץ´ את מפעלי ההימורים בארץ ובעולם. הוא סיפר לי שיש לו כבר תוכנית מחשב מוכנה ´ושעת האפס´ לביצוע רעיונותיו קרבה. אז גם הוא גילה לי כי נדר נדר שאם אלוהים יגרום לו להצליח הוא ייתן מחצית מכל מה שירוויח בארץ למפעלי צדקה שיקים. הוא הרגיש שליחות בקטע הזה, ואני אוהב אותו על כך. באותו שלב על אף שידעתי שהוא מוכשר כשד לא שיערתי לעצמי כיצד יתפתחו הדברים. פירגנתי לו אך האמת להיאמר כי לא נתתי לו סיכוי רב, אנשים רבים לפניו ניסו, אבל כולם נכשלו. לאחר כחודשיים חזר אלי מוטי ואמר לי שהוא מוציא את תוכניותיו לפועל בהצלחה ושהוא מעוניין לשמור על עילום שם מוחלט בכל הנסיבות שקרו ויקרו בעתיד וכי אני אהיה מעין שר חוץ בשבילו וראש ממשלה בקטע של לנהל את אימפריית הצדקה שלו. התחלנו בקטן, באמת בקטן, דאגנו לספק ארוחות חמות לעניי העיר. בתוך זמן קצר, עם הכנסת כספים נוספים ע"י מוטי, התחלנו לספק לקשישי העיר תנורים ושמיכות לחורף ומאווררים לקיץ. התחלנו להעסיק עשרות בנות לפני גיוס וכאלה שכבר השתחררו ´ופלשנו´ בפעילותנו גם לשאר איזורי גוש דן. שמרנו על קשר עם ´הלקוחות´ שלנו וטיפלנו באופן אינדיבידואלי בכל אחד מהם. במידה רבה נהפכנו למתחרים של ארגוני צדקה דתיים רבים רק שאנו היינו הגדולים והרציניים ביותר בסקטור החילוני. מובן שלא הגבלנו עצמנו לחילוניים או לדתיים, אני פשוט מציין זאת. עם הגידול בהזרמת הכספים שלנו, פנינו לטפל לא רק באוכלוסייה שבמרכז הארץ אלא גם לשאר ערי ישראל ולפריפריות השונות. בשלב הבא התחלנו לטפל בנוער, הנוער זו נקודה כאובה מאוד. התחלנו לטפל בשתי אוכלוסיות עיקריות: בני העולים, בעיקר מבני העדה האתיופית והרוסית, ובבני הנוער הישראליים משכבות מצוקה. כולם היו חסרים שעות העשרה. סיפקנו להם חדרי מחשב ומורים למחשבים ולימדנו אותם שפות מחשב ומשחקים. בזכותנו מאות בני נוער שיפרו דרסטית את לימודיהם והמשיכו בתיכון עד לבגרות מלאה. הגענו למצב שבו מורים פרטיים שסיפקנו במקצועות מתמטיקה, לשון, אנגלית ובמדעים, עמדו לרשות כל נער ונערה בכל עיר ואם בישראל. לא שאלנו שאלות מי יכול ומי לא. אנו נתנו את התקציבים, קבענו את התעריפים למורים ופנינו אליהם באופן אישי. כן, כן, לכל מורי ישראל. ואני מוכרח לציין כי המונים מהם התגייסו לעזור בחינם או בתעריפים נמוכים מאוד, לבני ובנות ישראל. מובן שבשלב הזה המוני בית ישראל כבר גילו את המפעלים שלנו והחלו לתרום בעין נדיבה לנוכח פעולותינו. קיבלנו יחסי ציבור מכל העיתונאים והפוליטיקאים בארץ, מכל קצווי הקשת אולם השתדלנו לבלום כמה שיותר את ´יחסי הציבור´ הבאים ביחד עם התרומות. במדיניות נוקשה פסלנו כל פעילות שנועדה להביא אדם כלשהו לכותרות. הסיסמא הינה "אם אתה רוצה לתרום, בבקשה, אם אתה רוצה קידום או יחסי ציבור, לך למקום אחר". כל אחד מהתורמים לנו באופן קבוע מקבל מידי חודש עלון המפרט את מבצעינו החדשים ואת התקדמות הפרוייקטים הקיימים. אנשים רבים נקשרו למפעל האדיר שלנו והצטרפו לשורותינו הן כמתנדבים והן כתורמים בסתר. אוכלוסיה נוספת שאימצנו היתה בני נוער מחוננים מבחינה ספורטיבית שלעתים הגיעו דווקא מהמעמדות החלשים בחברה הישראלית. החברה האלה שעזרנו להם כבר הביאו באליפות העולם האחרונה לאתלטיקה לנוער מספר מדליות וכבר עכשיו ובעתיד הקרוב נוכל כולנו להתגאות בהם. בשנה האחרונה שקלנו להקים קרן לסטודנטים המאפשרת לתת הלוואות לטווח ארוך אך העניין ירד משום שמדובר בתקציבי עתק. Thats all folks