הנדיב, פרק 29
פרק מספר 29 מיקה נכנסה לחדר הגדול. הקירות היו צבועים פעם בלבן בוהק שהפך עם הזמן לאפור דוחה. התקרה הגבוהה והחלון הגבוה הצמוד לתקרה יצרו את הרושם שהחדר מתאים להיות חדר של אסירים יותר מאשר חדר של הועדה לחקירת שוטרים. המיזוג היה מקולקל והאוויר המעופש עמד בחדר ללא תנועה. מיקה הבחינה קרוב לתקרה במשהו שנראה כמו קורי עכביש. היא הביטה לעבר חוקריה. האחד זקן, רזה ומצומק. נדמה היה לה שראתה בעיניו ניצוץ של הומור. השני שמן ומפוטם, בעל שפם, אפוף ארשת חשיבות עצמית. השלישית היתה שוטרת כבת חמישים לערך בעלת שפתיים צרות עם פרצוף של אינקוויזיטור. "מיקה איילון?" שאל השמן. "כן" "כמה זמן את כבר שוטרת?" "כשנה לערך, בשטח אני עובדת כבר למעלה מחצי שנה". "ספרי לנו הכל מתחילת התגלגלות סיפור החקירה במפעל הפיס". למרות שמיקה כבר כתבה תצהיר יומיים קודם לכן והיא היתה בטוחה שהם קראו אותו הבינה כי אלה הם כללי המשחק. מיקה נשמה נשימה עמוקה והתחילה. "ניהלנו אני ופקד כגן חקירה במהלכה איתרנו את החשוד. תפקידי במהלך החקירה היה להתקרב לחשוד ולדובב אותו כדי לבדוק אם מדובר בהונאה. התברר לי מעל כל ספק כי הבחור פיתח שיטה לפיצוח התוכנית צ´אנס של מפעל הפיס. דבר שהוא כמובן לגיטימי לחלוטין. לאחר מכן הודענו להנהלת מפעל הפיס על תוצאות החקירה כי אין מדובר בהונאה. בזה תם תפקידנו כשוטרים. מאותו רגע התפתח הקשר שלנו, שלי ושל מוטי כהן". "ומתי נודע למוטי על היותך שוטרת?" שאלה האינקוויזיטורית. "כשבוע וחצי או שבועיים לאחר מכן, כשמערכת היחסים שלנו החלה להיות רצינית יותר. לא רציתי להמשיך בשקר כדי שלא לפוצץ את העניין מאוחר יותר. האמת היא שיחסינו כמעט והופסקו בשלב זה." "ולמה המשכת את מערכת היחסים? הרי את יודעת שהדבר אסור?" קו שפתיה של החוקרת התהדק לפס צר עוד יותר והיא נראתה כמפלצת בתיאטרון יפני עם התאורה שמסביב. "מרגע שהסתיימה הפרשה לא ראיתי שום בעיה אתית להמשיך את הקשר עם האיש שהוא היום החבר שלי. הדבר אינו אסור על פי הקוד האתי שלי" הדגישה מיקה בנחישות והביטה היישר בעיניה של השוטרת. דממה קצרה השתררה ואז המשיכה מיקה. "אני מצטערת שפקד כגן בחר מאוחר יותר להמשיך ולשרת את מנכ"ל מפעל הפיס מר קרמניצר, ולהטריד את מוטי. אז כבר הכניס אותי כגן בדלת האחורית למילכוד, בלי שהיה בידי להתנגד לו או לעצור אותו. הכל קרה כל כך מהר ובהפתעה. בימים האחרונים ראיתי שפקד כגן מעורב עמוקות בנושא החקירה סביב מוטי עבור מפעל הפיס ורציתי לעזוב אותו לצוות אחר, מאוחר יותר הבנתי שעדיף לי פשוט לפרוש מהמשטרה. הגשתי את התפטרותי ולכן אני גם סבורה שהחקירה היום מיותרת לגמרי." "מי את שתחליטי?" קרא השמן המשופם. "מה מערכת היחסים שלך עם מוטי היום?" שאל המציצן הזקן. "מה זה רלוונטי לעניין?" שאלה מיקה בזעם הולך וגובר. "השאלה היא מדוע אחרי שהסתיימה החקירה גילה כגן להנהלת מפעל הפיס את שמו ופרטיו של מוטי תוך עבירה על חוק החסיון ודאג גם לכפות עליו פגישה עם מנהל מפעל הפיס? דבר שסיבך את מוטי ואותי מאוחר יותר?" המשיכה. "פקד כגן אמר לנו שאת בחורה מוכשרת ביותר אבל בעניין של מוטי נסחפת". אמר הזקן המיובש. "אז הוא אמר" ענתה מיקה במרירות. "את יודעת שפקד כגן יקר לנו עד מאוד?" שאלה המכשפה. "לא נרצה שהוא יפגע בשום צורה". לאחר דממה קצרה שאל החוקר הנפוח "האם התפטרותך סופית?" מיקה הרימה את עיניה הביטה בעיניו ואמרה, "כן היום אני יודעת שאיני רוצה יותר לשרת במשטרה". היא הסתכלה בטיפות הזיעה על מצחו של השמן וראתה את זעמו גואה. הוא חש כיצד הטרף חומק מבין אצבעותיו. הוא ציפה לראותה כנועה ומושפלת, מתחננת על הקריירה המשטרתית שלה והנה היא כאן, שולחת את כולם לעזאזל. "הוועדה מודה לך" פלטה האינקוויזיטורית, "את משוחררת" כשקמה מיקה נשף החוקר השמן "את יודעת שאם לא היית מתפטרת קודם, היינו מעלים אותך על טיל?" מיקה הציצה בו בעין אחת והתעלמה, יצאה מהחדר ורק אז, אחרי הרבה זמן, הרשתה לעצמה סוף סוף לנשום אוויר צח. Thats all folks
פרק מספר 29 מיקה נכנסה לחדר הגדול. הקירות היו צבועים פעם בלבן בוהק שהפך עם הזמן לאפור דוחה. התקרה הגבוהה והחלון הגבוה הצמוד לתקרה יצרו את הרושם שהחדר מתאים להיות חדר של אסירים יותר מאשר חדר של הועדה לחקירת שוטרים. המיזוג היה מקולקל והאוויר המעופש עמד בחדר ללא תנועה. מיקה הבחינה קרוב לתקרה במשהו שנראה כמו קורי עכביש. היא הביטה לעבר חוקריה. האחד זקן, רזה ומצומק. נדמה היה לה שראתה בעיניו ניצוץ של הומור. השני שמן ומפוטם, בעל שפם, אפוף ארשת חשיבות עצמית. השלישית היתה שוטרת כבת חמישים לערך בעלת שפתיים צרות עם פרצוף של אינקוויזיטור. "מיקה איילון?" שאל השמן. "כן" "כמה זמן את כבר שוטרת?" "כשנה לערך, בשטח אני עובדת כבר למעלה מחצי שנה". "ספרי לנו הכל מתחילת התגלגלות סיפור החקירה במפעל הפיס". למרות שמיקה כבר כתבה תצהיר יומיים קודם לכן והיא היתה בטוחה שהם קראו אותו הבינה כי אלה הם כללי המשחק. מיקה נשמה נשימה עמוקה והתחילה. "ניהלנו אני ופקד כגן חקירה במהלכה איתרנו את החשוד. תפקידי במהלך החקירה היה להתקרב לחשוד ולדובב אותו כדי לבדוק אם מדובר בהונאה. התברר לי מעל כל ספק כי הבחור פיתח שיטה לפיצוח התוכנית צ´אנס של מפעל הפיס. דבר שהוא כמובן לגיטימי לחלוטין. לאחר מכן הודענו להנהלת מפעל הפיס על תוצאות החקירה כי אין מדובר בהונאה. בזה תם תפקידנו כשוטרים. מאותו רגע התפתח הקשר שלנו, שלי ושל מוטי כהן". "ומתי נודע למוטי על היותך שוטרת?" שאלה האינקוויזיטורית. "כשבוע וחצי או שבועיים לאחר מכן, כשמערכת היחסים שלנו החלה להיות רצינית יותר. לא רציתי להמשיך בשקר כדי שלא לפוצץ את העניין מאוחר יותר. האמת היא שיחסינו כמעט והופסקו בשלב זה." "ולמה המשכת את מערכת היחסים? הרי את יודעת שהדבר אסור?" קו שפתיה של החוקרת התהדק לפס צר עוד יותר והיא נראתה כמפלצת בתיאטרון יפני עם התאורה שמסביב. "מרגע שהסתיימה הפרשה לא ראיתי שום בעיה אתית להמשיך את הקשר עם האיש שהוא היום החבר שלי. הדבר אינו אסור על פי הקוד האתי שלי" הדגישה מיקה בנחישות והביטה היישר בעיניה של השוטרת. דממה קצרה השתררה ואז המשיכה מיקה. "אני מצטערת שפקד כגן בחר מאוחר יותר להמשיך ולשרת את מנכ"ל מפעל הפיס מר קרמניצר, ולהטריד את מוטי. אז כבר הכניס אותי כגן בדלת האחורית למילכוד, בלי שהיה בידי להתנגד לו או לעצור אותו. הכל קרה כל כך מהר ובהפתעה. בימים האחרונים ראיתי שפקד כגן מעורב עמוקות בנושא החקירה סביב מוטי עבור מפעל הפיס ורציתי לעזוב אותו לצוות אחר, מאוחר יותר הבנתי שעדיף לי פשוט לפרוש מהמשטרה. הגשתי את התפטרותי ולכן אני גם סבורה שהחקירה היום מיותרת לגמרי." "מי את שתחליטי?" קרא השמן המשופם. "מה מערכת היחסים שלך עם מוטי היום?" שאל המציצן הזקן. "מה זה רלוונטי לעניין?" שאלה מיקה בזעם הולך וגובר. "השאלה היא מדוע אחרי שהסתיימה החקירה גילה כגן להנהלת מפעל הפיס את שמו ופרטיו של מוטי תוך עבירה על חוק החסיון ודאג גם לכפות עליו פגישה עם מנהל מפעל הפיס? דבר שסיבך את מוטי ואותי מאוחר יותר?" המשיכה. "פקד כגן אמר לנו שאת בחורה מוכשרת ביותר אבל בעניין של מוטי נסחפת". אמר הזקן המיובש. "אז הוא אמר" ענתה מיקה במרירות. "את יודעת שפקד כגן יקר לנו עד מאוד?" שאלה המכשפה. "לא נרצה שהוא יפגע בשום צורה". לאחר דממה קצרה שאל החוקר הנפוח "האם התפטרותך סופית?" מיקה הרימה את עיניה הביטה בעיניו ואמרה, "כן היום אני יודעת שאיני רוצה יותר לשרת במשטרה". היא הסתכלה בטיפות הזיעה על מצחו של השמן וראתה את זעמו גואה. הוא חש כיצד הטרף חומק מבין אצבעותיו. הוא ציפה לראותה כנועה ומושפלת, מתחננת על הקריירה המשטרתית שלה והנה היא כאן, שולחת את כולם לעזאזל. "הוועדה מודה לך" פלטה האינקוויזיטורית, "את משוחררת" כשקמה מיקה נשף החוקר השמן "את יודעת שאם לא היית מתפטרת קודם, היינו מעלים אותך על טיל?" מיקה הציצה בו בעין אחת והתעלמה, יצאה מהחדר ורק אז, אחרי הרבה זמן, הרשתה לעצמה סוף סוף לנשום אוויר צח. Thats all folks