הנדיב,פרק 23
פרק מספר 23 "ובכן?" שאל מר קרמניצר את הפקד כגן. "מה אתה אומר?" "מה יש לומר?" אמר פקד כגן במרירות. "אם אתה מעוניין להעניש אותה ואת החבר שלה, אז יש לי דרך מצוינת לעשות זאת." הפקד כגן פתח זוג עיניים נדהמות ושתק בעת שמר קרמניצר סיפר לו על התוכנית הזדונית. באותה שעת ערב מאוחרת, נשמעה לפתע דפיקה בדלת דירתו של מוטי. מיקה ניגשה לפתוח את הדלת ובעת פתיחתה הדלת נפרצה בכוח והיא קיבלה מכה חזקה בידה ופרשה הצידה בכאבה. מיקה עוד היתה לבושה בבגדי השוטרת שלה אך דומה שזה בכלל לא הפריע לבני הכריש וחבורתו להתפרץ פנימה. הם סגרו את הדלת אחריהם והתגודדו מול מוטי הזועם. "שלום מוטי" "שלום" ענה מוטי בקול מהסס אך זועם. "מזמן לא התראינו" אמר בני הכריש. "מה אתה רוצה ממני הפעם? נפגשתי עם מר קרמניצר וסגרתי איתו הסדר, אתה יכול לשאול אותו". בני הכריש פתח את לועו ושאג מצחוק. בתנועות ידיו עודד את חבריו להצטרף לצחוקו והללו החלו לשאוג עימו. "ידידי מוטי" חיבק בני הכריש את מוטי בכתפו והתהלך עימו בדירה הקטנה, "אתה חושב שההסדרים של מר קרמניצר מעניינים אותי באמת?" "אם לא אז לשם מה באת?" "מוטי, אם אתה חושב שאני אידיוט אז פשוט תגיד לי ונפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד" חייך בני הכריש בחיוך "היהלום הנוצץ" שלו. "אינך אידיוט, מעולם לא חשבתי כך" מיהר מוטי לומר. "יפה, אז עכשיו תספר לי באמת את הסיבה למה קרמניצר חיפש אותך. האם זה לא העניין הזה עם צ´אנס? נדמה לי שקראתי על כך משהו בעיתון". "עיצרו משטרה!" צעקה מיקה. חברי הכנופיה שנכנסו קודם לכן לחדר שכחו בכלל מקיומה. עתה היו כולם מרוכזים בפנים החדר בעוד מיקה עומדת עם גבה לדלת הכניסה כשאקדחה שלוף והיא בעמדת מוצא לירי. אחד מחברי הכנופיה ניסה לזוז אך מיקה התרתה בו "אם אינך רוצה להישאר בלי ברכיים, אז כדאי לך לא לזוז!" "קשוחה וחמודה, זה מה שיש לנו כאן" פלט בני הכריש, בעודו מחבק באבהות תוקפנית את מוטי. "עכשיו עזוב את מוטי מיד" צעקה מיקה דרוכה ומסוכנת. בני הלם לפתע בלא התראה בפניו של מוטי ובעוד הלה קורס עם אף מדמם על השטיח, פנה בני הכריש לעבר השוטרת הצעירה והחל לפסוע. "עצור" צרחה מיקה. "יש לי כאן עדים, יקירתי. אם תירי בי יהיו לי שישה עדים שיעידו בשבועה כי ירית בי ללא סכנת חיים. הנה, אני בלי נשק, את רואה?" הוא פשט ידיו לצדדים וצחק. מיקה ירתה לפתע מאקדחה וחרטום נעלו של בני הכריש נעלם לפתע. הגרב השחורה של בצבצה לפתע משרידי חרטום נעלו של בני. למרבה הפלא, אצבעות רגליו של בני הכריש נותרו שלמות. לא לחינם נודע בני הכריש בכל איזור הדרום. השמועות על קור רוחו הגיעו אפילו עד למחוזות הפשע הצפוניים יותר. הוא פתח את לועו ופרץ בצחוק. "איזו בחורה מצאת לך מוטי, אני מקנא בך". מוטי עדיין המום, ניסה להזדקף מן הרצפה. "ומה עכשיו, יקירתי? היכן תירי בי עכשיו?" פנה בני הכריש בהתרסה למיקה. "הכדור הבא שלי ישחרר אותך מהצורך שלך לדאוג להריונות לא רצויים עם הזונות שלך" סיננה מיקה בארסיות בין שיניה. אז ורק אז, לאחר מספר שניות של דממה, נשמעה דפיקה נוספת בדלת. Thats all folks
פרק מספר 23 "ובכן?" שאל מר קרמניצר את הפקד כגן. "מה אתה אומר?" "מה יש לומר?" אמר פקד כגן במרירות. "אם אתה מעוניין להעניש אותה ואת החבר שלה, אז יש לי דרך מצוינת לעשות זאת." הפקד כגן פתח זוג עיניים נדהמות ושתק בעת שמר קרמניצר סיפר לו על התוכנית הזדונית. באותה שעת ערב מאוחרת, נשמעה לפתע דפיקה בדלת דירתו של מוטי. מיקה ניגשה לפתוח את הדלת ובעת פתיחתה הדלת נפרצה בכוח והיא קיבלה מכה חזקה בידה ופרשה הצידה בכאבה. מיקה עוד היתה לבושה בבגדי השוטרת שלה אך דומה שזה בכלל לא הפריע לבני הכריש וחבורתו להתפרץ פנימה. הם סגרו את הדלת אחריהם והתגודדו מול מוטי הזועם. "שלום מוטי" "שלום" ענה מוטי בקול מהסס אך זועם. "מזמן לא התראינו" אמר בני הכריש. "מה אתה רוצה ממני הפעם? נפגשתי עם מר קרמניצר וסגרתי איתו הסדר, אתה יכול לשאול אותו". בני הכריש פתח את לועו ושאג מצחוק. בתנועות ידיו עודד את חבריו להצטרף לצחוקו והללו החלו לשאוג עימו. "ידידי מוטי" חיבק בני הכריש את מוטי בכתפו והתהלך עימו בדירה הקטנה, "אתה חושב שההסדרים של מר קרמניצר מעניינים אותי באמת?" "אם לא אז לשם מה באת?" "מוטי, אם אתה חושב שאני אידיוט אז פשוט תגיד לי ונפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד" חייך בני הכריש בחיוך "היהלום הנוצץ" שלו. "אינך אידיוט, מעולם לא חשבתי כך" מיהר מוטי לומר. "יפה, אז עכשיו תספר לי באמת את הסיבה למה קרמניצר חיפש אותך. האם זה לא העניין הזה עם צ´אנס? נדמה לי שקראתי על כך משהו בעיתון". "עיצרו משטרה!" צעקה מיקה. חברי הכנופיה שנכנסו קודם לכן לחדר שכחו בכלל מקיומה. עתה היו כולם מרוכזים בפנים החדר בעוד מיקה עומדת עם גבה לדלת הכניסה כשאקדחה שלוף והיא בעמדת מוצא לירי. אחד מחברי הכנופיה ניסה לזוז אך מיקה התרתה בו "אם אינך רוצה להישאר בלי ברכיים, אז כדאי לך לא לזוז!" "קשוחה וחמודה, זה מה שיש לנו כאן" פלט בני הכריש, בעודו מחבק באבהות תוקפנית את מוטי. "עכשיו עזוב את מוטי מיד" צעקה מיקה דרוכה ומסוכנת. בני הלם לפתע בלא התראה בפניו של מוטי ובעוד הלה קורס עם אף מדמם על השטיח, פנה בני הכריש לעבר השוטרת הצעירה והחל לפסוע. "עצור" צרחה מיקה. "יש לי כאן עדים, יקירתי. אם תירי בי יהיו לי שישה עדים שיעידו בשבועה כי ירית בי ללא סכנת חיים. הנה, אני בלי נשק, את רואה?" הוא פשט ידיו לצדדים וצחק. מיקה ירתה לפתע מאקדחה וחרטום נעלו של בני הכריש נעלם לפתע. הגרב השחורה של בצבצה לפתע משרידי חרטום נעלו של בני. למרבה הפלא, אצבעות רגליו של בני הכריש נותרו שלמות. לא לחינם נודע בני הכריש בכל איזור הדרום. השמועות על קור רוחו הגיעו אפילו עד למחוזות הפשע הצפוניים יותר. הוא פתח את לועו ופרץ בצחוק. "איזו בחורה מצאת לך מוטי, אני מקנא בך". מוטי עדיין המום, ניסה להזדקף מן הרצפה. "ומה עכשיו, יקירתי? היכן תירי בי עכשיו?" פנה בני הכריש בהתרסה למיקה. "הכדור הבא שלי ישחרר אותך מהצורך שלך לדאוג להריונות לא רצויים עם הזונות שלך" סיננה מיקה בארסיות בין שיניה. אז ורק אז, לאחר מספר שניות של דממה, נשמעה דפיקה נוספת בדלת. Thats all folks