הנדיב פרק מס. 7
"מוטי?" "מה חמודה?" מוטי שלח ידיים וחיבק כל הזמן את מיקה. "אתה יודע במה אני עוסקת? כבר אמרתי לך?" "כן, את עוזרת לקרובת המשפחה שלך בדוכן הפיס ובשאר הזמן את סטודנטית לפסיכולוגיה" נישק מוטי את אוזנה. מיקה הרחיקה את מוטי ממנה והושיבה אותו מולה. "מוטי, תסתכל אלי, אני חוקרת משטרה." "ומה זה צריך להביע, מיקה?" "מוטי, הגעתי אליך לצורך חקירה. בעקבות תלונה של מפעל הפיס". "יופי, ממש יופי" התנער לפתע מוטי והרצין. "יפה, אני שמחה שאתה סוף סוף מקשיב לי". "הוזמנו לבצע חקירה לגבי אפשרות להונאה של מפעל הפיס, המסקנה שלי היא שאין כאן הונאה אלא שיטה ´המפצחת´ את צ´אנס וכי אתה הוא זה האחראי לכך. האם זה נכון?". מוטי הביט לאט וביסודיות בעיני מיקה שהחלו לדמוע לפתע. "כן, יש לי שיטה ואני אנצל אותה עד שהם יירקו דם". מיקה רק נענעה בראשה ועצמה את עיניה כשדמעות זלגו לפתע משני צידי העיניים הסגורות. "ואת רוצה שאני אסגיר את עצמי ואת השיטה?" הקשה עליה מוטי. "לא, מוטי. אינני רוצה כלום, אני רק רוצה לנקות את השטח בינינו. הגעתי אליך ואתה אלי מסיבות לא נעימות וכדי להמשיך אני צריכה לנקות את האווירה בינינו. אינני רוצה להסתיר ממך שום סודות". "אני מעריך את כנותך ובאותה הזדמנות גם את חוסר המקצועיות שלך בהסגרת הסודות שלך כשוטרת". "כן, התלבטתי עם זה אבל אני שלמה עם זה. אני מכירה אותך ואתה לא תגרום לי שום נזק, הרי לא תלך לספר במשטרה שהסגרתי את הסודות שלהם?". "כן, כנראה שאת מכירה אותי כבר, אל תדאגי" אמר מוטי במרירות. "אל תרגיש נעלב מוטי, הכרתי אותך במסגרת עבודתי, אין מה לעשות. מלאתי את חובתי, כתבתי את הדו"ח לבוס שלי היום וזהו. מחר נהיה במפעל הפיס, נעביר להם את המימצאים והנושא ייגמר". "ומה זה אומר?" שאל מוטי "הם יקבלו את קביעתנו כי לא מדובר בהונאה". "ואת חושבת שהם יסתפקו בזה?" "לא, ייתכן והם יעמדו על קבלת מימצאי החקירה וחשיפת שמך". "והמשטרה אכן תספק את זה?" "אני לא יודעת. עקרונית, אסור למשטרה לגלות שום פרט מזהה משום שלא נעשתה כאן כל עבירה פלילית שהיא." "אז אני מודיע לך עכשיו שאני חותם שהבוס שלך ידליף את שמי באוזניהם. ומה יקרה הלאה? את תהיי אחראית לתוצאות ותישאי את זה על מצפונך?". "אל תקשה עלי מוטי, יותר ממה שכבר קשה לי". "תודה מיקה, ולהתראות" פנה לפתע מוטי לעבר היציאה. "מוטי, הישאר עימי" "לא מיקה. תודה על הכל". מוטי קם, לקח את קסדת האופנוע שלו ויצא תוך טריקת דלת. מיקה נשארה עוד זמן רב, ישובה עם רגליה על הספה וראשה רכון על ברכיה. כיצד היא הצליחה להרוס את מערכת היחסים הזו עוד בתחילתה? איזו אבדה.
"מוטי?" "מה חמודה?" מוטי שלח ידיים וחיבק כל הזמן את מיקה. "אתה יודע במה אני עוסקת? כבר אמרתי לך?" "כן, את עוזרת לקרובת המשפחה שלך בדוכן הפיס ובשאר הזמן את סטודנטית לפסיכולוגיה" נישק מוטי את אוזנה. מיקה הרחיקה את מוטי ממנה והושיבה אותו מולה. "מוטי, תסתכל אלי, אני חוקרת משטרה." "ומה זה צריך להביע, מיקה?" "מוטי, הגעתי אליך לצורך חקירה. בעקבות תלונה של מפעל הפיס". "יופי, ממש יופי" התנער לפתע מוטי והרצין. "יפה, אני שמחה שאתה סוף סוף מקשיב לי". "הוזמנו לבצע חקירה לגבי אפשרות להונאה של מפעל הפיס, המסקנה שלי היא שאין כאן הונאה אלא שיטה ´המפצחת´ את צ´אנס וכי אתה הוא זה האחראי לכך. האם זה נכון?". מוטי הביט לאט וביסודיות בעיני מיקה שהחלו לדמוע לפתע. "כן, יש לי שיטה ואני אנצל אותה עד שהם יירקו דם". מיקה רק נענעה בראשה ועצמה את עיניה כשדמעות זלגו לפתע משני צידי העיניים הסגורות. "ואת רוצה שאני אסגיר את עצמי ואת השיטה?" הקשה עליה מוטי. "לא, מוטי. אינני רוצה כלום, אני רק רוצה לנקות את השטח בינינו. הגעתי אליך ואתה אלי מסיבות לא נעימות וכדי להמשיך אני צריכה לנקות את האווירה בינינו. אינני רוצה להסתיר ממך שום סודות". "אני מעריך את כנותך ובאותה הזדמנות גם את חוסר המקצועיות שלך בהסגרת הסודות שלך כשוטרת". "כן, התלבטתי עם זה אבל אני שלמה עם זה. אני מכירה אותך ואתה לא תגרום לי שום נזק, הרי לא תלך לספר במשטרה שהסגרתי את הסודות שלהם?". "כן, כנראה שאת מכירה אותי כבר, אל תדאגי" אמר מוטי במרירות. "אל תרגיש נעלב מוטי, הכרתי אותך במסגרת עבודתי, אין מה לעשות. מלאתי את חובתי, כתבתי את הדו"ח לבוס שלי היום וזהו. מחר נהיה במפעל הפיס, נעביר להם את המימצאים והנושא ייגמר". "ומה זה אומר?" שאל מוטי "הם יקבלו את קביעתנו כי לא מדובר בהונאה". "ואת חושבת שהם יסתפקו בזה?" "לא, ייתכן והם יעמדו על קבלת מימצאי החקירה וחשיפת שמך". "והמשטרה אכן תספק את זה?" "אני לא יודעת. עקרונית, אסור למשטרה לגלות שום פרט מזהה משום שלא נעשתה כאן כל עבירה פלילית שהיא." "אז אני מודיע לך עכשיו שאני חותם שהבוס שלך ידליף את שמי באוזניהם. ומה יקרה הלאה? את תהיי אחראית לתוצאות ותישאי את זה על מצפונך?". "אל תקשה עלי מוטי, יותר ממה שכבר קשה לי". "תודה מיקה, ולהתראות" פנה לפתע מוטי לעבר היציאה. "מוטי, הישאר עימי" "לא מיקה. תודה על הכל". מוטי קם, לקח את קסדת האופנוע שלו ויצא תוך טריקת דלת. מיקה נשארה עוד זמן רב, ישובה עם רגליה על הספה וראשה רכון על ברכיה. כיצד היא הצליחה להרוס את מערכת היחסים הזו עוד בתחילתה? איזו אבדה.