הנדיב פרק מס. 6
"שלום, אני מברך אתכם על שבחרתם ללמוד אצלנו קורס בניתוח טכני של מניות". כחמישה עשר אנשים הנהנו בראשם לשלום. ביניהם היו רק שתי בחורות. ארבעה מהם היו בגיל מבוגר ורובם צעירים שחצנים שחלב אימם עדיין על שפתיהם. "האם מישהו כאן טרם ביצע פעולות בבורסה ואינו מכיר את הנושא כלל?" שאל המרצה מתוך סקרנות. כמו תמיד גם אלה שלא ממש יודעים, מתביישים להיחשף כבר בשלב שאלה זהה זו. יד אחת הונפה לפתע מבין האנשים. האנשים הסתובבו לעבר הבחור הצעיר והביטו בו ברחמים. חלקם עשו את מעט כספם בדרכים לא דרכים, חלקם פרשו מעבודה ועתה באו ללמוד את "הדבר האמיתי", להיות טריידר. רק עשרה אחוזים מכלל הטריידרים שורדים בשוק האכזרי הזה והאחרים מפסידים את כספם, אך לאלה השורדים צפויה עליה דרמטית עד למאוד ברמת החיים שלהם. כולם אגב עוזבים את עבודתם הקודמת, לא מחזיקים יותר בשום עבודה מלבד העבודה במניות ואף לא מוכנים לשמוע על שום עבודה אחרת שהיא, זה פשוט מצחיק אותם. בתשע בערב לערך הסתיים הקורס לאותו יום. מוטי הפיל את המחברת שבה רשם את הערותיו לתיק הצד שליווה אותו תמיד ואחז בידו בקסדת האופנוען שלו. על אופנועו דהר לדירתה הקטנה של חברתו החדשה מיקה. היא כבר חיכתה לו עם חיוך וחיבוק חמים והוא שקע לתוך חיבוק מטורף ואפוף נשיקות. "מאיפה אתה בא, מוטי?" שאלה כשחזרה אליה נשימתה. "הייתי בקורס לניתוח טכני של ניירות ערך, מה שכולם קוראים מניות". "טיפשון, אני יודעת מה זה ניירות ערך". "כן? באמת? מאיפה את יודעת?" "תנחש" "מאיפה שאנחש". "כיוון שפעם אבא שלי שיחק עם זה ובמשבר המניות הגדול בתחילת שנות השמונים הוא ´אכל´ אותה בגדול. מאז אסור לדבר על מניות במשפחה שלנו". "מניות זה עסק למקצוענים, אחרת אתה נשחט" אמר מוטי. "הכנתי לנו ארוחת ערב מדהימה, אבל קודם כל, אני רוצה אותך" נישקה אותו מיקה בפראות. היא לא ידעה למה אבל הוא עורר בה רגשות אהבה, חיבה ותאווה ומזמן, ממש מזמן לא חוותה כאלה. בעבודתה במשטרה היו לה הזדמנויות אין ספור לפלירטוטים עם חבריה השוטרים. נשואים או לא, הם תמיד הטרידו אותה בהערותיהם העוקצניות והיא כמו תמיד דחתה אותם בציניות מקפיאת דם. הרומן עם מוטי התגלגל מהר, מהר מידי. אחרי הכל, היא אמורה לעבוד על הפרשה כחוקרת וזו אינה חקירה מי יודע מה קשה. מה תגיד מחרתיים בבית מפעל הפיס למול המנכ"לים המודאגים? שהיא יודעת מי האיש, זה שהיא תיכנס איתו תיכף למיטה? שאין כאן שום הונאה? שמי שיוצא פראייר מהעניין זה הם אלה ששומרים על הקופה במקום שיהיו שמחים לחלקה לציבור? צחוק פראי התגלגל לפתע מפיה ומוטי הציץ בעיניה ושאל אותה למה היא צוחקת לפתע סתם כך ללא סיבה? "הרי לא דגדגתי אותך?" היום לאחר ארוחת הערב תדבר איתו גלויות. קרוב לודאי שהיא תדפוק לעצמה את פרשיית האהבים הזו אך אחרת, כיצד תוכל להמשיך ולהסתכל בעיניו? כיצד תמשיך להסתכל בראי בעיניה עצמה?
"שלום, אני מברך אתכם על שבחרתם ללמוד אצלנו קורס בניתוח טכני של מניות". כחמישה עשר אנשים הנהנו בראשם לשלום. ביניהם היו רק שתי בחורות. ארבעה מהם היו בגיל מבוגר ורובם צעירים שחצנים שחלב אימם עדיין על שפתיהם. "האם מישהו כאן טרם ביצע פעולות בבורסה ואינו מכיר את הנושא כלל?" שאל המרצה מתוך סקרנות. כמו תמיד גם אלה שלא ממש יודעים, מתביישים להיחשף כבר בשלב שאלה זהה זו. יד אחת הונפה לפתע מבין האנשים. האנשים הסתובבו לעבר הבחור הצעיר והביטו בו ברחמים. חלקם עשו את מעט כספם בדרכים לא דרכים, חלקם פרשו מעבודה ועתה באו ללמוד את "הדבר האמיתי", להיות טריידר. רק עשרה אחוזים מכלל הטריידרים שורדים בשוק האכזרי הזה והאחרים מפסידים את כספם, אך לאלה השורדים צפויה עליה דרמטית עד למאוד ברמת החיים שלהם. כולם אגב עוזבים את עבודתם הקודמת, לא מחזיקים יותר בשום עבודה מלבד העבודה במניות ואף לא מוכנים לשמוע על שום עבודה אחרת שהיא, זה פשוט מצחיק אותם. בתשע בערב לערך הסתיים הקורס לאותו יום. מוטי הפיל את המחברת שבה רשם את הערותיו לתיק הצד שליווה אותו תמיד ואחז בידו בקסדת האופנוען שלו. על אופנועו דהר לדירתה הקטנה של חברתו החדשה מיקה. היא כבר חיכתה לו עם חיוך וחיבוק חמים והוא שקע לתוך חיבוק מטורף ואפוף נשיקות. "מאיפה אתה בא, מוטי?" שאלה כשחזרה אליה נשימתה. "הייתי בקורס לניתוח טכני של ניירות ערך, מה שכולם קוראים מניות". "טיפשון, אני יודעת מה זה ניירות ערך". "כן? באמת? מאיפה את יודעת?" "תנחש" "מאיפה שאנחש". "כיוון שפעם אבא שלי שיחק עם זה ובמשבר המניות הגדול בתחילת שנות השמונים הוא ´אכל´ אותה בגדול. מאז אסור לדבר על מניות במשפחה שלנו". "מניות זה עסק למקצוענים, אחרת אתה נשחט" אמר מוטי. "הכנתי לנו ארוחת ערב מדהימה, אבל קודם כל, אני רוצה אותך" נישקה אותו מיקה בפראות. היא לא ידעה למה אבל הוא עורר בה רגשות אהבה, חיבה ותאווה ומזמן, ממש מזמן לא חוותה כאלה. בעבודתה במשטרה היו לה הזדמנויות אין ספור לפלירטוטים עם חבריה השוטרים. נשואים או לא, הם תמיד הטרידו אותה בהערותיהם העוקצניות והיא כמו תמיד דחתה אותם בציניות מקפיאת דם. הרומן עם מוטי התגלגל מהר, מהר מידי. אחרי הכל, היא אמורה לעבוד על הפרשה כחוקרת וזו אינה חקירה מי יודע מה קשה. מה תגיד מחרתיים בבית מפעל הפיס למול המנכ"לים המודאגים? שהיא יודעת מי האיש, זה שהיא תיכנס איתו תיכף למיטה? שאין כאן שום הונאה? שמי שיוצא פראייר מהעניין זה הם אלה ששומרים על הקופה במקום שיהיו שמחים לחלקה לציבור? צחוק פראי התגלגל לפתע מפיה ומוטי הציץ בעיניה ושאל אותה למה היא צוחקת לפתע סתם כך ללא סיבה? "הרי לא דגדגתי אותך?" היום לאחר ארוחת הערב תדבר איתו גלויות. קרוב לודאי שהיא תדפוק לעצמה את פרשיית האהבים הזו אך אחרת, כיצד תוכל להמשיך ולהסתכל בעיניו? כיצד תמשיך להסתכל בראי בעיניה עצמה?