הנדיב פרק מס. 12
כשהתיישבו מוטי ופקד כגן יחד עם בת לוויתו מיקה, בפינה רחוקה של בית קפה קטן בקצה העיר, הופיע לפתע מר קרמניצר במלוא הדרו. "אל תדאג מוטי, זוהי שיחה ידידותית" לחש לו פקד כגן רגע לפני שמר קרמניצר התיישב בכבדות בכסא שלידם. מר קרמניצר הורה בתנועת יד קלה למלצר לקבל מכולם את הזמנותיהם. מיקה ישבה כל העת קפואה, כמעט משותקת. ניכר היה עליה כי איש אינו יודע מה היא חשה בליבה. איש אינו יודע כי מוטי הוא חברה החדש לחיים ופקד כגן פשוט גרר את שותפתו לעבודה המשטרתית עימו, היישר לתוך המערבולת. מוטי ידע כי מיקה הולכת ומסתבכת בצורה קשה, "כרוניקה של ´הדחה בהשפלה מן המשטרה´ ידועה מראש" אולם הוא לא יכול היה להושיע, גם הוא נישא על גלי המאורעות בלא שליטה. כולם חיכו מספר דקות עד שהמלצר סיים להביא את המשקאות לשולחן. אז ורק אז פנה אליו מר קרמניצר: "ידידי הצעיר, אני מבין שאתה הוא זה שגורם לנו לכל הצרות?" הוא הרים עיניו ונעץ אותם בעיניו של מר קרמניצר. "מי אדוני בבקשה ועל אילו צרות אתה מדבר?" היתמם מוטי. מוטי ידע מיהו קרמניצר אולם העדיף לשחק את התמים. המנכ"ל הכריזמטי החדש יחסית של מפעל הפיס שדחף את פרצופו לכל מודעת עיתונים, אוטובוסים ושלטי חוצות בארץ והפך לדוגמן הבית, האיש שהצביע בעשרות אלפי פרסומות לעבר רקתו ואמר "אל תיתנו למזל להתחמק ממכם". דומה שהאיש בנה לעצמו התחלה מבטיחה של קריירת פרסום, במידה וייזרק יום אחד ממדרגות מפעל הפיס. מר קרמניצר עשה עצמו נפגע. "אינך יודע מי אני? אני מנכ"ל מפעל הפיס, ואתה עד כמה שידוע לי האיש שהחליט לפתוח עימנו במלחמה". "אין לי שום מלחמה נגד אף אחד, מר קרמניצר. אני אדם פשוט, עובד בחצי משרה בחברת היי טק ובלילה הולך ללמוד" אמר מוטי והמשיך בהתרסה "מאיפה אתה בכלל יודע מי אני ומה אני עושה?" "שמך עלה באי אילו חוגים מסויימים" חייך לעברו מר קרמניצר בחיוך של תנין. "האם אני יכול להיות איתך גלוי, מוטי?" "כן, מר קרמרמן, תמיד" חייך אליו מוטי בחזרה. "לא קרמרמן, קרמניצר". "סליחה" "אתה מקשה עלינו מאוד לאחרונה, במיוחד בתוכנית צ´אנס שלנו, ואנו רוצים לבקש ממך שתפסיק. במידה ותגלה רצון טוב, נגלה נדיבות לגבי הסדר הולם ובמידה ולא? נטפל בך באמצעות המשטרה ובתי המשפט של ישראל, נרדוף אותך עד שתשב מאחורי מנעול ובריח, אתה יודע שיש לנו את הכסף ואת האמצעים לכך". מוטי הנהן בראשו "בהנחה שאכן אני האיש, ואיני מאשר זאת כלל, איזה סוג של הסדר אתה יכול להציע לי?" "שתיקח את המוח המבריק שלך למחוזות אחרים ורחוקים, שם איש לא יפריע לך. אנו נתחייב כמובן לא להדליף את שמך ופרטיך לאף מנהל ממפעלי ההימורים בעולם, גם לבתי ההימורים, כך שיישאר לך מספיק מקום כדי להתפתח. כמו כן, נדאג שתקבל מאתנו סכום מתאים כדי להגיע לשם ושבדרך ´תבלע את המפתח´ לידע שלך בכל האמור לתכנית צ´אנס. אנו מצידנו נעשה הכל כדי שתצא מאושר מן ההסדר. ייחתם גם חוזה סודיות בינינו, חברי הנהלת מפעל הפיס הבכירים ובינך, לעולם ולעלמי עלמיא". מוטי גחן קדימה ושתה את שארית הקפה מכוסו. הקפה כבר התקרר והוא גילה כי פיו יבש.
כשהתיישבו מוטי ופקד כגן יחד עם בת לוויתו מיקה, בפינה רחוקה של בית קפה קטן בקצה העיר, הופיע לפתע מר קרמניצר במלוא הדרו. "אל תדאג מוטי, זוהי שיחה ידידותית" לחש לו פקד כגן רגע לפני שמר קרמניצר התיישב בכבדות בכסא שלידם. מר קרמניצר הורה בתנועת יד קלה למלצר לקבל מכולם את הזמנותיהם. מיקה ישבה כל העת קפואה, כמעט משותקת. ניכר היה עליה כי איש אינו יודע מה היא חשה בליבה. איש אינו יודע כי מוטי הוא חברה החדש לחיים ופקד כגן פשוט גרר את שותפתו לעבודה המשטרתית עימו, היישר לתוך המערבולת. מוטי ידע כי מיקה הולכת ומסתבכת בצורה קשה, "כרוניקה של ´הדחה בהשפלה מן המשטרה´ ידועה מראש" אולם הוא לא יכול היה להושיע, גם הוא נישא על גלי המאורעות בלא שליטה. כולם חיכו מספר דקות עד שהמלצר סיים להביא את המשקאות לשולחן. אז ורק אז פנה אליו מר קרמניצר: "ידידי הצעיר, אני מבין שאתה הוא זה שגורם לנו לכל הצרות?" הוא הרים עיניו ונעץ אותם בעיניו של מר קרמניצר. "מי אדוני בבקשה ועל אילו צרות אתה מדבר?" היתמם מוטי. מוטי ידע מיהו קרמניצר אולם העדיף לשחק את התמים. המנכ"ל הכריזמטי החדש יחסית של מפעל הפיס שדחף את פרצופו לכל מודעת עיתונים, אוטובוסים ושלטי חוצות בארץ והפך לדוגמן הבית, האיש שהצביע בעשרות אלפי פרסומות לעבר רקתו ואמר "אל תיתנו למזל להתחמק ממכם". דומה שהאיש בנה לעצמו התחלה מבטיחה של קריירת פרסום, במידה וייזרק יום אחד ממדרגות מפעל הפיס. מר קרמניצר עשה עצמו נפגע. "אינך יודע מי אני? אני מנכ"ל מפעל הפיס, ואתה עד כמה שידוע לי האיש שהחליט לפתוח עימנו במלחמה". "אין לי שום מלחמה נגד אף אחד, מר קרמניצר. אני אדם פשוט, עובד בחצי משרה בחברת היי טק ובלילה הולך ללמוד" אמר מוטי והמשיך בהתרסה "מאיפה אתה בכלל יודע מי אני ומה אני עושה?" "שמך עלה באי אילו חוגים מסויימים" חייך לעברו מר קרמניצר בחיוך של תנין. "האם אני יכול להיות איתך גלוי, מוטי?" "כן, מר קרמרמן, תמיד" חייך אליו מוטי בחזרה. "לא קרמרמן, קרמניצר". "סליחה" "אתה מקשה עלינו מאוד לאחרונה, במיוחד בתוכנית צ´אנס שלנו, ואנו רוצים לבקש ממך שתפסיק. במידה ותגלה רצון טוב, נגלה נדיבות לגבי הסדר הולם ובמידה ולא? נטפל בך באמצעות המשטרה ובתי המשפט של ישראל, נרדוף אותך עד שתשב מאחורי מנעול ובריח, אתה יודע שיש לנו את הכסף ואת האמצעים לכך". מוטי הנהן בראשו "בהנחה שאכן אני האיש, ואיני מאשר זאת כלל, איזה סוג של הסדר אתה יכול להציע לי?" "שתיקח את המוח המבריק שלך למחוזות אחרים ורחוקים, שם איש לא יפריע לך. אנו נתחייב כמובן לא להדליף את שמך ופרטיך לאף מנהל ממפעלי ההימורים בעולם, גם לבתי ההימורים, כך שיישאר לך מספיק מקום כדי להתפתח. כמו כן, נדאג שתקבל מאתנו סכום מתאים כדי להגיע לשם ושבדרך ´תבלע את המפתח´ לידע שלך בכל האמור לתכנית צ´אנס. אנו מצידנו נעשה הכל כדי שתצא מאושר מן ההסדר. ייחתם גם חוזה סודיות בינינו, חברי הנהלת מפעל הפיס הבכירים ובינך, לעולם ולעלמי עלמיא". מוטי גחן קדימה ושתה את שארית הקפה מכוסו. הקפה כבר התקרר והוא גילה כי פיו יבש.