איך אני יודעת? ../images/Emo178.gif
שאלה טובה, אני אתחיל בחפירה ונראה לאן נגיע... ממש כמו בני האדם, כשאת מדברת עם מישהו, כשהנושא מתאים לו, את תרגישי שהשיחה קולחת, בלי ממש מאמץ, כל צד תורם את דעתו, וכל צד נשאר מעוניין בהמשך השיחה... לעומת זאת, כשהשיחה נוגעת בנקודות שצד אחד מעוניין לדבר עליהם והצד השני לא ממש- זה מייד מורגש במליון סוגים של נסיונות להחלפת נושא, התנגדויות ואם לא ממש מקשיבים לכך, גם התפרצויות זעם... למשל, כשאני מבקשת מהסוס קנטר מוארך, נמוך, ורך, לא תמיד הסוס יהיה במצב שהוא ירצה לעשות זאת, עקב מליון סיבות- או שהוא מלא מרץ וממש לא בא לו להרגע, או שתפוס לו משהו, כואב, או סתם לא בא לו להתרכז...את יכולה מייד לזהות אם הסוס נכנס למצב של שיתוף פעולה, ואפילו ממשיך לשאת את עצמו בלי הרבה עזרה ממך, או שאת צריכה ממש לבקש שוב ושוב...ואם את אדם נחמד, את לא תתעקשי סתם, אלא תנסי להבין מה הסוס מנסה להגיד לך בתגובה שלו. כן, זה חשוב לי מאוד להגיע לעבודה עם הסוס מתוך שיתוף פעולה, רק שמאוד חשוב לי גם להגיע למטרה שלשמה קניתי את הסוס. במקרה שלי זה תחרויות קפיצות, ולכן, גם אם הסוס לא בשיתוף פעולה, לשם כך הוא אצלי, ולכן על זה לא אוותר. מה שכן, את הדרך אפשר לשנות מליון פעמים עד שמגיעים לנוסחה הנכונה לאותו סוס לרצות ולהוציא מעצמו את המקסימום...שוב...ממש כמו בני אדם. ומהשטח- הסוסה הנוספת שסיפרתי עליה,דהליידה, היא סוסה סופר רגישה, ואיתה למשל, הריכוז שלי בעבודה הוא על הרפייה, עבודה ארוכה, והכל באמצעים דלים (בלי שוט, דורבנות, מתג רגיל לחלוטין וכו'). מכיוון שהיא סוסה שמאוד רוצה לתת, זה מאוד פשוט איתה, בקשה, קבלה של תגובה נכונה, הרפייה, וחוזר חלילה. עם איגרן, לפעמים יש לי שיחות ארוכות יותר, כי הפונית המגודלת באמת שלפעמים פשוט רוצה לא לעשות כלום. אז קורה שאני מחליטה, כמו כל הורה טוב, לשים גבול. מה לעשות, לא תמיד אפשר לבוא רק לקראת, ובסוף לא להגיע לכלום...אז כן, היתה רכיבה ארוכה, היתה דרישה, עמדתי על שלי, לא באלימות אבל כן בניגוד לרצון שלה...וזה עצוב לי שזה קורה, אבל איתה זה חלק מהעניין. ועובדה, יום אחרי, חיקתה לי סוסה מרגרינה, כל בקשה נענתה בחיוב ובכיף, וכמובן ששמתי לב מיד לתגמל אותה ברכיבה קצרה מהרגיל... עם צ'אפמן, סוס גרמני בן 16 שאימצתי כאן, אני ממש לא מצפה להרבה, הוא זקן, כבר די קרש מחוסר עבודה...והוא גם לא ממש בכיוון של להשתולל משימחה...(כן, דורבנות, שוט, ומה לא...). איתו המטרות שלי הן מאוד פשוטות, ומאוד חשוב שהמטרה תהיה משהו שאפשר להשיג, אחרת כולם מתוסכלים בסוף...פשוט ניסיתי להגמיש אותו טיפה, בהגינות מוחלטת, בהקשבה מלאה לכמה הוא יכול לתת. וזה עובד, דווקא מהמקום של ההקשבה, בלי יותר מדי לחץ, עם פוקוס לכיוון טובת הסוס, הוא משתף פעולה ומתרכך. וזה די מדהים כי בהתחלה, כשהתחלתי לעבוד איתו, הוא היה מספק תחושה כאילו המושכות קשורות לקיר, ולא לפה של סוס. ועם הזמן, הוא ממש נותן מעצמו יותר ויותר בפחות ופחות כוח. ...ואני יכולה להמשיך ולהמשיך, אבל זה מתחיל להיות ממש ארוך אז אם תרצי עוד דוגמאות תגידי...
