הנאום של שריד
אני אוהב לשמוע את נאומיו של יוסי שריד. בניגוד לכמה נציגי מרץ אחרים כמו זהבה גלאון , הוא אחראי,שנון ולא מתלהם. הבעייה רק שטון דיבור נעים אינו ערובה להגיון וצדקת הדרך. בנאום התגובה שלו לשרון, הוא דיבר בעיקר על שני נושאים: אי התועלת של "חומת מגן", וההצעה שלו לפתרון: הצבת כוח בינלאומי שיחצוץ בינינו לפלסטינים. לגבי המבצע, יש הגיון מסויים בדבריו. ברור שתפסנו רק חלק קטן מכלי הנשק של המחבלים, ונראה שמעבדות נפץ זה לא דבר מסובך במיוחד להקמה כאשר הידע קיים ( והוא קיים. ) ולכן, יש יסוד סביר לחשוב שהפגיעה בתשתיות הטרור היא מאוד זמנית. לגבי הכוח הבינלאומי, לדעתי התוכנית מסוכנת. הנימוק הראשון הוא כמובן ההתנהגות הנלוזה של יוניפיל בלבנון, שאיפשר את חטיפת החיילים. שריד אומר שהוא מדבר על כוח אמריקאי ולא סתם בינלאומי. זה כמובן לא רציני. ברגע שנסכים למשקיפים, מהר מאוד לא נוכל לקבוע את לאומיותם. ברור לחלוטין שהקהילה הבינלאומית תאמץ את הכזבים הפלסטינים , כאילו הם הצד הזקוק להגנה. המשקיפים יטיילו להם בערים הפלסטיניות. הם לא ימנעו את הפיגועים, אבל יפריעו מאוד לתגובת נגד של צה"ל. ואני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם צה"ל יפגע בטעות במשקיף אמריקאי- זה יפגע קשות ביחסינו עם ידידתנו היחידה. ברור לגמרי שמשקיפים לא יטריחו עצמם לקסבות של ג´נין או שכם - מעוזי הטרור. אפילו אם יוצבו בקו התפר - הם יהיו בלתי יעילים לחלוטין. הרי הנורבגי הממוצע מתקשה להבחין בין ישראלי לערבי, לא כל שכן בין ערבי ישראלי לפלסטיני. ברור שהם לא יעיזו להתעמת עם מחבלים, ממש כשם שיוניפיל לא מעז להתעסק עם החיזבאללה ( שאיים לפגוע בחייליו אם יעיזו להתערב ). נכון ששמעתי שגורמים במערכת הביטחון ממליצים לשקול בחיוב את הרעיון, אבל ממש לא ברור לי מיהם ועל מה הם מסתמכים. האמת, שיש תסריט אחד שבו כדאי לקבל משקיפים בינלאומים. יש להציב אותם בצד המותקף , כלומר אצלנו. ישבו נא בבתי הקפה שלנו, יטיילו במדרחוב בן-יהודה בירושלים,ייסעו באוטובוסים מעפולה לחדרה פעמיים ביום, ויוזמנו לאולמי שמחות , ייתכן שתהיה בהם תועלת. אבל איכשהוא אני מתקשה לראות זרם של אלפי בלגים, נורבגים או הודים שמתנדבים לשתות אספרסו ב"מומנט"...
אני אוהב לשמוע את נאומיו של יוסי שריד. בניגוד לכמה נציגי מרץ אחרים כמו זהבה גלאון , הוא אחראי,שנון ולא מתלהם. הבעייה רק שטון דיבור נעים אינו ערובה להגיון וצדקת הדרך. בנאום התגובה שלו לשרון, הוא דיבר בעיקר על שני נושאים: אי התועלת של "חומת מגן", וההצעה שלו לפתרון: הצבת כוח בינלאומי שיחצוץ בינינו לפלסטינים. לגבי המבצע, יש הגיון מסויים בדבריו. ברור שתפסנו רק חלק קטן מכלי הנשק של המחבלים, ונראה שמעבדות נפץ זה לא דבר מסובך במיוחד להקמה כאשר הידע קיים ( והוא קיים. ) ולכן, יש יסוד סביר לחשוב שהפגיעה בתשתיות הטרור היא מאוד זמנית. לגבי הכוח הבינלאומי, לדעתי התוכנית מסוכנת. הנימוק הראשון הוא כמובן ההתנהגות הנלוזה של יוניפיל בלבנון, שאיפשר את חטיפת החיילים. שריד אומר שהוא מדבר על כוח אמריקאי ולא סתם בינלאומי. זה כמובן לא רציני. ברגע שנסכים למשקיפים, מהר מאוד לא נוכל לקבוע את לאומיותם. ברור לחלוטין שהקהילה הבינלאומית תאמץ את הכזבים הפלסטינים , כאילו הם הצד הזקוק להגנה. המשקיפים יטיילו להם בערים הפלסטיניות. הם לא ימנעו את הפיגועים, אבל יפריעו מאוד לתגובת נגד של צה"ל. ואני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם צה"ל יפגע בטעות במשקיף אמריקאי- זה יפגע קשות ביחסינו עם ידידתנו היחידה. ברור לגמרי שמשקיפים לא יטריחו עצמם לקסבות של ג´נין או שכם - מעוזי הטרור. אפילו אם יוצבו בקו התפר - הם יהיו בלתי יעילים לחלוטין. הרי הנורבגי הממוצע מתקשה להבחין בין ישראלי לערבי, לא כל שכן בין ערבי ישראלי לפלסטיני. ברור שהם לא יעיזו להתעמת עם מחבלים, ממש כשם שיוניפיל לא מעז להתעסק עם החיזבאללה ( שאיים לפגוע בחייליו אם יעיזו להתערב ). נכון ששמעתי שגורמים במערכת הביטחון ממליצים לשקול בחיוב את הרעיון, אבל ממש לא ברור לי מיהם ועל מה הם מסתמכים. האמת, שיש תסריט אחד שבו כדאי לקבל משקיפים בינלאומים. יש להציב אותם בצד המותקף , כלומר אצלנו. ישבו נא בבתי הקפה שלנו, יטיילו במדרחוב בן-יהודה בירושלים,ייסעו באוטובוסים מעפולה לחדרה פעמיים ביום, ויוזמנו לאולמי שמחות , ייתכן שתהיה בהם תועלת. אבל איכשהוא אני מתקשה לראות זרם של אלפי בלגים, נורבגים או הודים שמתנדבים לשתות אספרסו ב"מומנט"...