"הן ישגעו אותי !!!!!!"

[לבנת ספיר]

ברפת

כשמגיעה שעת החליבה (לפני שהיה המיכון האוטומטי) קוראים לפרות "באנה, באנה, באנה , באנה!" והן באות ונכנסות לרפת. זה באמת.

 

[גנגי]

../images/Emo6.gif

זה מחזק את טענתי, תודה.

 

[Nissan Altschuler]

זאת בעיה חדשה

של שפות שיש בהן מגדרים, ואין צורה לדיבור ללא מגדר. מה שמקומם באמת הוא שישנם חוקים בישראל המנוסחים בלשון זכר וחוקים אחרים המנוסחים בלשון נקבה, תופעה לא מקובלת בעליל. ישנן רק שתי אפשרויות לנסח חוק, או כל החוקים במין אחד בלבד ללא יוצא מין הכלל. לדוגמא: אם אזרח יו"ד עושה X נגד אזרח קו"ף אז Y. או כל חוק ב-4 גרסאות. לדוגמא: אם הוא עושה X נגדה אז Y, אם היא עושה X נגדה אז Y, אם הוא עושה X נגדו אז Y, אם היא עושה X נגדו אז Y. ודרך אגב, לא הייתה מעולם החלטה לפנות לקהל לפי הרוב.

 

[uriozmor]

מה שמקומם באמת

הוא שאנחנו חושבים ומדברים כמו שהרגילו אותנו. למה אני צריך להסתבך בניסוח מרובע במקום להשתמש בדיבור קל ובהיר? בזירות פוליטיות השפה היא נשק, והתקניות היא רק אחד השיקולים. יש חיים גם אחרי החוקים.

 

[גנגי]

../images/Emo45.gif

 

[RonenYi]

לא, זו שמועה שהופרכה על-ידי האקדמיה

ע"פ האקדמיה ללשון העברית אם קיים גבר אחד בקבוצה של נשים, לא משנה גודלה, אז עדיין יזכו לכינוי זכר.

 

[or99]

ודאי!

הנה - מלשון המקרא. בלשון חז"ל הצורות תלכנה וכד' לא קיימות כלל! מופיעה רק הצורה "הזכרית". מעצבן מעצבן (לא אותי...) - אבל תקני לחלוטין.

 

[motir]

WOW...

מוזר ומפתיע. אם כן, מתי נכנסה לשימוש צורת הנקבה? בכל זאת, העברית התיקנית המודרנית משתמשת בצורה זו. כך לפחות למדנו בבית-הספר...

 

[or99]

להפך. ההבדלה בין...

זכר לנקבה היא העתיקה כנראה. וכבר העירו בשרשור שחושבים שגם הצורה של רבות בעבר הייתה נבדלת מן הרבים: רבים: צָעֲדוּ רבות: צָעֲדָה, כמו "בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר" (כאן). לאט לאט התלכדו הצורות. התהליך החל בלשון המקרא (אם כי שם לרוב יש הבדלה) והסתיים בלשון חז"ל. בעברית החדשה משולבות שתי הלשונות, וכל אחד יבחר לו. אבל באמת מעניין, מבחינה היסטורית, אם אכן בעבר הייתה יותר הקפדה להשתמש דווקא בצורות המובדלות (שהרי אתה טוען שכך למדתם בבית הספר). אני לא חושב שהייתה על כך פעם החלטת אקדמיה. אולי סתם ככה היה נהוג.

 

[motir]

../images/Emo51.gif על האינפורמציה!

אני משוכנע כי ספרי הלימוד בהן השתמשנו בבית-הספר (לפני כ-20 שנים) הראו הבדלה ברורה בין רבים ורבות בזמן עתיד (ואף בציווי). יתרה מזאת: גם המורים עצמם דאגו לדבר בצורה זו כדי לחנך אותנו ל"עיברית תקנית". דווקא הרושם שלי הוא שהאיחוד והוויתור על רבות-עתיד התרחש רק בשנים האחרונות. אמנם בשפה המדוברת זה היה נהוג לפני שנים (בדיוק כשם שנהוג לומר "אני ילך" ולא "אני אלך") אך בכתב תמיד הקפידו לשמר את ההבדל. נו שוין... תודה שוב.

 

[motir]

בהן=בהם