עפרונית,צר לי שאת גוררת שוב ושוב
את הדיון לפסים אישיים. הרי התנצלתי על שהעברתי "ויכוח משפחתי" לאור הפורום. אני לא רוצה לדון במקרה הפרטי של גולש זה או אחר, אלא בתופעה, כל קושי בחיים ,מאפשר לנו לבחור דרכי התמודדות,אני מסכימה עם מסקנת החוקר,שהעלתה טופז2 בסיכומו של דבר הבחירות בידינו. יש מי שבוחר להכנס ליאוש,לאפטיות,לחוסר מעש ולבקורתיות פסימית ויש מי שבוחר לקחת את גורלו בידיו,לחפש פתרונות וליישם אותם. על סמך מחקרים מסתבר,שחסרי המעש משליכים את יאושם על הסביבה ואילו הפעילים-מעודדים ועוזרים פיזית ונפשית לעצמם ולסביבה. כאשר מצב החרום הוא ציבורי-כללי,(כמו במלחמה הנוכחית) ההשלכות של תגובת הפרט על הכלל הן גדולות. לכן הגבתי על הדברים. אני לא מתייחסת בשום אופן לנפגעי חרדה מובהקים. אלה מזוהים מיד עי כוחות ההצלה ונלקחים לטיפול מסודר בבתי חולים.