המתוק כל כך מושך

[lightflake]

המתוק כל כך מושך

עד לכדי עיוורון מוחלט
הן לא שמו לב אפילו
לכך שמי הסוכר מתגבשים סביבן
כולאים את גופן
ובבוקר כשבאתי לנקות ראיתי את עשרות הגופות הצפודות שלהן
תקועות בתוך גוש מוצק של סוכר שקוף
מתוק
ותמים למראה


הרבה זמן הבטתי בתופעה
ושאלתי את עצמי, הייתכן שגם אני ככה
נמשך בעוורון מוחלט אחר מתוק כלשהו
כשבינתיים העולם שסביבי הולך ומשתנה
ואני נידון למוות באשמת הבורות
שבאשמת התשוקה...

(חבל שלא צילמתי את המחזה הזה, הנמלים התקועות בתוך הגוש השקוף)

 

[ינוקא1]

לפחות היה להן מוות מתוק.

זה גם דבר חשוב. יפה שהתבוננת ! זו ה-מ-ד-י-ט-צ-י-ה.לא לקבל שום דבר כמובן מאליו.

 

[lightflake]

לא מאחל לאף אחד כזה מוות מתוק

העובדה שיצור עם אינסטינקטים כל כך מפותחים כמו נמלה לא יזהה שהנוזל מתגבש סביבו והוא נלכד בתוכו הפתיעה אותי
זה מזכיר את מה שאומרים על צפרדע, שאם היא נוגעת במים רותחים היא מיד תקפוץ ותברח אבל אם מחממים את המים שהיא בתוכם לאט לאט אז היא לא שמה לב ומתה (סורי על הניסוי המזעזע - נא לא לנסות בבית)
&nbsp
כמובן, יכול להיות שמשהו אחר הרג אותן בכלל עוד לפני שהנוזל התגבש ... אולי הם סתם טבעו...
&nbsp
(מזכיר לי את המערכון של החמישייה על הכרישים )
&nbsp
&nbsp

 

[ינוקא1]

לא היית רוצה

למות באמצע אורגזמה או משהו בסגנון ?

נראה לי שזה מה שקרה להן.

וברצינות -
אני ממש אהבתי את התיאור איך התבוננת בזה.
המסקנה הרבה פחות משנה לי.
היית יכול להגיע גם למסקנות הפוכות.
אך ההתבוננות שלך בתופעה "יומיומית" (לכאורה) שאף אחד לא שם לב אליה , היא השוס האמיתי.

זו המהות של מדיטציה בעיני.

(לאחרונה אני מתרגל פה ושם למשל "הסתכלות עננים" - צופה על העננים.
המסקנות הרבה פחות משנות מעצם הצפיה).

 

[lightflake]

מממ... לא מסכים אבל ניחא

 

[מגדלאור1]

מעדיפה למות באש התשוקה -

עטופה במושא תשוקתי, מזוגגת בשקיפות אטומה. מאשר לצפות בחיים מהצד, לחשוב אלף פעם לפני כול צעד.

 

[lightflake]

... מממ... זה נשמע טוב בתור פואמה

ובכל זאת ...

 

[מגדלאור1]

ובכול זאת,מה? It's my life

התשוקות שלי לא מונעות מתחושת חוסר כלשהוא, התשקות שלי הן תולדה של העושר שקיים בי. אנשים מקריבים את הנשמה שלהם בעבור גופם, אני מוכנה להקריב את גופי בעבור הנשמה שלי. ובקשר למה שכתבת: "הרבה זמן הבטתי בתופעה ושאלתי את עצמי, הייתכן שגם אני ככה נמשך בעוורון מוחלט אחר מתוק כלשהו כשבינתיים העולם שסביבי הולך ומשתנה ואני נידון למוות באשמת הבורות שבאשמת התשוקה..." אז בעיניי לא בתשוקה האשם, אלא בעיוורון - בחוסר המודעות. זה לא שמי הסוכר נצמדו לנמלים, אלה הנמלים שנצמדו למי הסוכר. נאחזו באובססיה במי הסוכר, גם שהם כבר לא היו מי סוכר... מסרבות להכיר בשינוי שסובב אותן, רק מפני שזה משהו שאין להן הסבר בשבילו! זאת לא תשוקה - זאת אובססיה.

 

[lightflake]

זאת השאלה מהמקרה של הנמלים

האם את באמת לא מתעוורת מתשוקותייך ? האם הן באמת שונות מ"אובססייה" ?
ואיך את יודעת את זה בודאות אם אולי הודאות הזאת היא חלק מאותו העוורון ?

 

[מגדלאור1]

חוסר המודעות הוא העיוורון!

הוא זה שמתמיר תשוקה לאובססיה. כשאתה מודע לתשוקה שלך - מכיר ומבין את שורש תשוקתך - אתה שולט בה ויכול לבחור, לזמן אותה או לבטל אותה! כשאתה לא מודע לשורש תשוקתך ובכול זאת ממהר לטפס על ענפיה, על מנת להתענג מפירותיה - מחכה לך נפילה ארוכה וכואבת...

 

[lightflake]

ואם נלך עוד צעד אחד

מי "שולט בה ויכול לבחור" ?
אולי זה חלק מהאשליה ?
אולי הוא שורש העיוורון ?
ומה הקשר בינו לבין תשוקה ? האם ללא כל תשוקה הוא קיים ? האם בלעדיו קיימת תשוקה כלשהי ?
&nbsp
&nbsp

 

[מגדלאור1]

יש אור חזק כול כך,שאין ביכולתנו לתפוס אותו!

כול מה שאנו יכולים לתפוס זה את הצללים שמטיל האור ודרכם אנו מנסים ללמוד ולהסיק על האור עצמו! זה נקרא "ריקוד הצללים" וחשוב לא לטעות ולחשוב שהצל הוא בעצם האור...

 

[lightflake]

תוכיחי!

 

[lightflake]

מי אמר שצריך לתפוס משהו ?

הרי לתפוס זה מושג של דואליות
מישהו תופס משהו
אבל את מדברת על האור עצמו שאין בו חלוקה
הוא לא צריך "לתפוס" את עצמו בשביל פשוט להיות מה שהוא - אור
&nbsp
&nbsp

 

[מגדלאור1]

כול מה שקורה כאן,כול העסק הזה

זה האור שמבקש להיות מודע לעצמו! שורש המילה להכיר (שפירושה לדעת), הוא נ.כ.ר מלשון נוכרי (שפירושו זר). כדי לדעת משהו - להכיר אותו, עליו להיות נפרד ממך,מחוץ לעצמך! בדיוק מה שמתרחש בהביטנו במראה, כדי לראות את עצמנו, עלינו להשתקף חיצונית לעצמנו. כן זאת דואליות שמשרתת את האחדות.

 

[lightflake]

מי אמר לך את זה ומדוע האמנת לו ?

 

[מגדלאור1]

הגיון פשוט

 

[lightflake]

את סומכת עליו ?

 

[מגדלאור1]

לחלוטין!

 

[lightflake]