המשפחה

Nataly A

New member
המשפחה

אני גרה עם זוגי אצל הוריו, עד שנצא מפה. אנחנו תקועים במעין מעגל כלכלי בעייתי, מכיוון שאני לא מצליחה להחזיק עבודה והמשכורת שלו לא מספיקה. בינתיים אנחנו פה. אמא שלו מודעת למצב שלי, היא רואה את בעיות השינה, את העייפות, המיגרנות, כאבי השרירים וכו'. כשגיליתי על פיברו' כל כך שמחתי לגלות שיש שם לבעיה הזו, ושאני לא סתם האדם הכי חולה בעולם. ישבתי וסיפרתי לחמותי לעתיד על זה, והתגובה שלה פשוט הדהימה אותי. היא פשוט הפכה לגוש קרח. "אבל אי אפשר ככה...את חייבת לתפקד" - כל מה שהיא אמרה הסתכם פחות או יותר במשפט הזה. כאילו אני *בוחרת* להיות ככה. היא לא אמרה את זה ישירות, אבל הסתמן בצורה מאוד ברורה שהיא חושבת שאני סתם עצלנית! זה לא נורמלי! היא ראתה והייתה עדה לסבב הפסיכיאטרים/נוירולוגים/רופאים אחרים שהייתי אצלם, היא ראתה כמה שאני חולה כל הזמן, כמה שאני חלשה, ופתאום כשיש לבעיה הזו שם - *אז* אני הופכת לעצלנית?? זה לא אמור להיות הפוך? אם היה לי סרטן או מחלה אחרת שאפשר לראות בבדיקת דם, אני בטוחה שהמצב לא היה ככה. הייתי רוצה לדעת איך אתם מתמודדים עם הסביבה שלכם?
 

מיטל מק

New member
נטלי שלום, מצבך לא קל ואפשר להבין

זאת בקלות... לסביבה לוקח זמן לקבל ולהבין , לגבי השאלה שלך האם "חמותך" לא היתה אמורה להשלים עם המצב ולהבין אותו עכשיו כשיש הבחון סופי? תביני אותה , עד עכשיו היא חשבה שזה יחלוף ופתאום קיבלת אישור שזה ישאר ואולי לתמיד.. זה לא קל להתמודד עם זה. הכי חשוב שאת תאמיני לעצמך ושתדעי שאת הכי נורמלית שיש.. לגבי "חמותך" אני מציאה שתזמיני אותה להיכנס לפורום לקרוא ולראות שישנם עוד אנשים כמוך , תני לה לקרוא את הקטעים שאנשים כותבים על הסבל הכי גדול והוא חוסר האמון והקבלה של הסביבה. קחי אותה איתך לפגישה עם הרופא שיסביר לה המחלה , שיתן לה לחוש שזה אמיתי ולא דרך שלך להתחמק מטלות הבית.. נטלי אני שוב חוזרת הכי חשוב שאת תאמיני בעצמך כי אני מכירה את הרגעים האלו שהספק אפילו מחלחל לתוכנו וגורם לנו לפקפק ביושרתנו, בשפיותינו,וביכולתינו.. תהיי חזקה ,נטלי אנחנו איתך ויודעים בדיוק מה את עוברת שלך מיטל
 

Nataly A

New member
מיטל היקרה

קודם כל, המון תודה שלקחת את הזמן לענות לי. קשה לי נורא עם המצב הזה, ולפעמים אני מרגישה נורא בודדה במערכה. אני אתייעץ עם זוגי לגבי הרעיון להביא את אמא שלו לקרוא בפורום. שוב תודה.
 

sarche

New member
אוי, כמה שזה מוכר. אני כל כך יודעת

על מה את מדברת. לדעתי בגלל שזו מחלה לא מוכרת, לא פופולארית, התגובות הן כאלה. לי אומרים כל הזמן לפני שאני נפגשת עם בחור, או כשרוצים להכיר לי מישהו שלא אספר על זה. זה הורס אותי! אומרים לי להסתיר את זה. קולגה בעבודה שסיפרתי לה על התסמונת אמרה לי בתגובה "ואת רוצה להתחתן?! איך תגדלי תינוק?!". חוסר טאקט, חוסר רגישות - גועל נפש. יכול להיות שאימא של בן זוגך דואגת שלא תוכלי להיות רעיה ואימא "מספיק טובה" בשביל הבן שלה? שבגלל הקשיים שלך לא תוכלי למלא את התפקידים שהיא חושבת שאת צריכה למלא?
 

Nataly A

New member
זה בדיוק העניין עם אמא שלו

היא כל הזמן "דואגת" שאני לא אעשה את זה, או לא אעשה את זה. ומצחיק (או עצוב) שזוגי בכלל לא מודאג, הוא מאוד תומך ונותן לי לעשות דברים בדרך שלי ובזמן שלי. אבל היא כל הזמן עושה לי פרצופים. ואני עושה המון. אני לומדת, אני מתכוונת להתחיל את הפרקטיקה שלי בקרוב, אני עושה סטאז' - וכל הדברים הללו זו מלחמה יומיומית בשבילי. וזה ממש פוגע בי שהיא מסתכלת עלי כאילו אני בחרתי בזה. מי לעזאזל יבחר במשהו כזה?? תודה שהקדשת זמן לענות לי. נטלי
 
היי נטלי, את אכן בסיטואציה קשה.

הסביבה שלי, איתה למדתי להתמודד רחוקה ממני. עם חלקם אינני מתעסקת גם כשאנחנו נפגשים. לא מתעסקת = לא נכנסת איתם לדיאלוג על חיי. זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. את חולה וצריכה לדאוג לעצמך - זה קודם להכל!! את עושה עכשיו סטאז' - אל תעמיסי מעבר לזה. למרות שאת חיה בבית הורי בעלך, המסר שאי אפשר להגיד לך מילה על מצבך חייב להיות ברור. המסר המדוייק צריך להיות שאפשר להקשיב ולתמוך אבל... אין להעביר ביקורת, אסור לשאול: "מה יהיה?!?!!" וכדומה. למה? - כי זה מחריף את מצבך ומעכב כל סיכוי שתחזרי לתפקוד סביר. לשאלות על יכולתך לתפקד כאישה וכאם את יכולה לומר: "זה ביני לבין זוגי - לא לדיון!" אני מצאתי שקו נוקשה שמרחיק עובד על רוב האנשים טוב יותר. אני שופכת בעיקר אצל אימא שלי. אבא שלי נכנס ללחץ ודואג יותר. אחיותיי והמשפחה הרחוקה יותר - מנהלת איתם דיאלוגים לא אישיים, מפסיקה כל דיון שאני מרגישה מותקפת בו. מוכנה לדבר על נושאים אישיים בצורה כזאת: תשאלו, ואני אענה בכייף. תגידו לי מה אני מרגישה, מה מניעי ומה אני צריכה לעשות - אין לכם עם מי לדבר. ניסיתי לבקש מאימא שלי עיצה בשבילך - אוף! כמה זה קשה! היא הציעה שתשוחחי איתה ותסבירי לה. אבל לצד זה הסבירה לי כמה זה "סכין בלב" כשהיא שומעת שב- 14:00 אני עוד במיטה, והבן שלי משתעמם. היא גם הרחיבה וסיפרה על ההתמודדויות שלה במצבי מחלה "מפילים" אימא שלי, שבאמת למדה להקשיב לי ולתמוך, גם היא לא מבינה עד כמה זה ממש לא תלוי ברצון שלנו
שימי גבולות! לדעתי, זו אחת הבעיות שלנו. הצורך הבלתי הגיוני הזה לרצות את כולם. בהצלחה! תעדכני, והשתמשי בנו כדי לשפוך כשצריך. נראה לי שזו העזרה הכי הכי שיש לי. ועוד משהו - עיזבו לבית משלכם - אפילו קטנטן.
 

Nataly A

New member
נאווה המקסימה

התשובה שלך חיזקה אותי מאוד. אני באמת צריכה לנקוט קו יותר אסרטיבי. הבעיה שלי איתה זה שהיא "נעלבת סידרתית", ונורא נורא קשה לדבר איתה בהיגיון. הכל סובב סביבה. ומכיוון שאנחנו גרים פה, אני מרגישה שאסור לי לעשות משהו או לומר משהו לא במקום (מבחינתה), ואני צריכה לעמוד בציפיות שלה כל הזמן. לגבי לעבור לבית משלנו, אנחנו מאוד מאוד רוצים. תאמיני לי. פשוט כלכלית זה בעייתי כרגע (שנינו סטודנטים, ואני לא עובדת עדיין). בכל מקרה נתת לי כוח! תודה.
 

dorgad

New member
נטלי, שלום!

מציעה לך לעשות מה שאני מציעה למצטרפים חדשים לפורום ולמאובחנים טריים: הדפיסי מאמרים רלוונטיים לתסמונת ותני לחמותיך-לעתיד לקריאה. אני מקווה שכשתבין שמדובר בתסמונת אמיתית, תשנה את יחסה אלייך. במקביל, אני מציעה שתשתפי את בן-זוגך בעניין, על-מנת שלא יופתע מתגובה כלשהי של אמו, ויהיה מוכן וערוך לה, למקרה שהיחס שלה ישתנה בכיוון אחר (לא רצוי מבחינתך), וגם את זה יש להביא בחשבון. בהמלחה, דור
 

Nataly A

New member
היי דור (שם יפה לאישה)

אני לא חושבת שהיא תרצה לקרוא מאמרים בנושא. היא בטח תגיד לי שאין לה זמן (ויש לה...), אבל אני בהחלט אנסה! תודה על איחולי ההמלחה
 
נטלי יקרה

אני מנסה לחשוב על הסיטואציה שלך והיא מאד מאד לא פשוטה. חשבת על עזרה אולי מהתחום האלטרנטיבי לכיוון של חיזוק של אסרטיביות או של גבולות, אולי לשיפור המערכת יחסים עם חמותך, הרי אם היא נעלבת סידרתית את כנראה מתאימה לה לתפקיד של המעליבנית הסידרתית, אולי בעזרת יעוץ רוחני מתאים תוכלי להתפטר מהתפקיד הזה והרי צריך שניים לטנגו. יש המון עבודה שניתן לעשות ברמה החשיבתית וההתנהגותית כדי שלא להזין את הדרמה שביניכן, אפשר להסתייע גם בגריד משיטת שפת האור החדשה, לשיפור מערכת היחסים או לטיפול במחלה עצמה. האם את ניתנת לסחיטה רגשית לא רק מחמותך? יש כאן אולי משהו שתוכלי לשנות גם כאשר אין לך אפשרות לעבור לבית אחר. אולי לקבל כמה טיפים התנהגותיים על איך להגיב בסיטואציות קונקרטיות. מאחלת לך הצלחה והמון המון אור להמשך הדרך
 
והנה כמה מילים על שפת האור

כתבה לנו אותם טליה טל באוקטובר. יפית, אשמח אם תעני על שאלות שיתעוררו בנושא. אני אישית נעזרת בשפת האור בעניינים שונים בחיי - זה עובד!! עוד לא הגעתי לגריד למחלה - אולי כי יש דברים מרכזיים יותר בחיי?!
 

anneliez

New member
אני מבינה אותך כל כך, כתבתי עכשיו

הודעה נואשת בפורום, וחלק מהייאוש הנורא נובע מהדחייה, החשדנות, והטלת הספק במניעים, כמו שנאווה הגדירה את זה, מצד משפחת המוצא שלי. הם חושבים שבעצם יכולתי לעמוד על הרגליים, שבעצם זה שבעלי כל כך מתחשב ודואג לי מזיק לי ומחמיר את הפינוק שלי. ואני לא מצליחה לשכוח אותם. יש לי החלטה רציונאלית להתנתק מהם, אבל זה לא עובד. אני חולמת עליהם סיוטים בלי הפסק. אני כל כך מבינה אותך, ומתפללת בשבילך שיימצא פיתרון. זה באמת נורא, מה שאת עוברת.
 
למעלה