המשך

[RamiSun]

בשבילי הם אוונגארד

וגם בשביל AMG אגב.... מה AMG טועים???? בכלל כאן אתה קצת סותר את עצמך...כי אם הם עושים את מה שאחרים גילו ולא מחדשים... על מה אנחנו מדברים בכלל...

 

[אורי ברייטמן]

בסדר, בסדר

אי אפשר שלא להסכים עם העובדה שבשבילך הם אוונגארד. בגלל זה אמרתי שהכל יחסי. AMG כותב, בצדק, שהם נחשבים Avant-Rock. עבור 99.9 אחוז מאוכלוסית כדור הארץ, זה נחשב אוונגארד. הרוב קובע, אבל גם למיעוט יש מה לומר. AMG מייצגים כאן את הרוב. לגבי "לא מחדשים ואתה סותר את עצמך" - החידושים של 'אבק' מתבססים על חידושים קודמים, אבק פשוט מוסיפים את ה"זווית" שלהם למורשת ארוכה של מוסיקאים רציניים מאז 1600 (בערך) ועד היום. זו שרשרת ארוכה מאוד, שלא מתכוונת להסתיים בקרוב...

 

[RamiSun]

אוהה....

תראה לי דבר אחד שלא מתבסס על חידוש קודם... אם התבססות על חידוש קודם לא נחשבת פריצת דרך...לא היתה פריצת דרך מעולם. לפי מה שאתה אומר אז אולי אבק הם להקה של חקיינים קלון של ת'ינקין? ומה זה למיעוט יש מה לומר, אם אני טוען שיס עושה מוזיקה מיזרחית סטייל זוהר ארגוב, אז נכון אני מיעוט אבל זכותי? אבק הם כשרוניים ככל שיהיו הם אוונגארד.

 

[אורי ברייטמן]

נפצעתי, חובש

" תראה לי דבר אחד שלא מתבסס על חידוש קודם" יש הרבה אוטו-דידאקטים, שבנו דברים בעצמם בלי להתבסס על חידושים קודמים. זה אמנם נדיר, אבל קיים לעתים. "אם התבססות על חידוש קודם לא נחשבת פריצת דרך...לא היתה פריצת דרך מעולם" יש מקום להבחין בין פריצת-דרך ובין תוספת מעניינת. לא כל תוספת לידע הקיים היא בבחינת פריצת-דרך. יש הבדל. "אולי אבק הם להקה של חקיינים קלון של ת'ינקין?" לא חקיינים - שותפים לאותה מסורת, ומוסיפים את ה'בונוס' שלהם לערימה. "אם אני טוען שיס עושה מוזיקה מיזרחית סטייל זוהר ארגוב, אז נכון אני מיעוט אבל זכותי?" אנחנו לא מדברים כאן על זכויות....

"אבק הם כשרוניים ככל שיהיו הם אוונגארד." כפי שאמרתי - זה יחסי. בעיניך הם אוונגארד, בעיניי הם לא אוונגארד כי אצלי האוונגארד זה הנורמה. מבחינתי עידן רייכל, משינה ושרית חדד זה רגרסיבי וילדותי, לא נורמה. אוונגארד זה מושג חוץ-מוסיקלי, שנועד להגדיר דברים בזמן התרחשותם. אתה יודע - פולחן האביב איננו אוונגארד היום, אלא קלאסיקה. בשנת 1914 זה היה אוונגארד. גם In Extremis היה אולי אוונגארד בשנת 1998, אבל כיום זה כבר קלאסיקה למי שמכיר את התחום. אז תשים לב שהמושג אוונגארד תלוי הרבה במימד הזמן - זה מושג יחסי.

 

[RamiSun]

אוונגארד זה הנורמה?

יצא לך אחלה משפט, כמו "שפה גבוהה זה סבבה" המיתולוגי... חחחח "יש הרבה אוטו-דידאקטים, שבנו דברים בעצמם בלי להתבסס על חידושים קודמים. זה אמנם נדיר, אבל קיים לעתים" כל מה שהם בנו מבוסס על תבניות קודמות, מבאך ועד אבק..... "לא חקיינים - שותפים לאותה מסורת, ומוסיפים את ה'בונוס' שלהם לערימה" נכון שותפים למסורת ה- Avant-Rock "אנחנו לא מדברים כאן על זכויות...." אתה התחלת עם הזכויות, לא?....זכויות המיעוט וכדומה.... "גם In Extremis היה אולי אוונגארד בשנת 1998, אבל כיום זה כבר קלאסיקה למי שמכיר את התחום" קלאסיקה בהחלט...ובצדק! אבל עדיין אוואנגארד. הטענה שלך נכונה אבל בקנה מידה של זמן ארוך יותר...אולי מאות שנים לא עARU, והיא יכולה להתאים אז גם לרוק המתקדם... כי אם בשנות השיבעים זה היה מתקדם...איפה זה היום? מה יש? גם אני רוצה גרשיים!!!

 

[אורי ברייטמן]

הבדיחה על הגרשיים נחמדה מאוד

כן, אצלי אוונגארד זה הנורמה - נמאס לי ממוסיקה ממוסחרת. לגבי מסורת האוונט-רוק - זו "אנטי מסורת". מסורת האוונגארד היא שתמיד צריך להמציא דברים חדשים, וזה בדיוק ההיפך ממסורת. "קלאסיקה בהחלט...ובצדק! אבל עדיין אוואנגארד" רמי, יש לך בעיה מושגית. אתה לא מבין את המושג. אוונגארד זה לא מילה נרדפת למוסיקה מתוחכמת. אוונגארד זה אומר לחפש משהו חדש שטרם היה. אם מישהו שומע את פלייג כבר חמש שנים רצוף, אין כאן שום אוונגארד. מה שהופך לקלאסיקה לא יכול להיות אוונגארד. אתה פשוט מתבלבל בין מוסיקה מודרניסטית, א-טונאלית, דיסוננטית ובין אווונגארד. אתה מבולבל, ומנסה לבלבל אחרים.

 

[שיר דויטש]

יש שני דברים

יש אוונגאאאאאאאארררררררדד... זה דבר אחד, נשים אותו בצד. ויש אוונט-רוווווווווק, זה דבר שני! אוונגארד זה מושג יחסי, כמו ש"מתקדם" זה מושג יחסי. אבל אוונט-רוק, לפי מקורות שונים, הוא סגנון ספציפי. כלום נכון להגיד שאוונט-רוק הוא סגנון שמאופיין כמוסיקה מודרניסטית, א-טונאלית ודיסוננטית? בסופו של דבר, גם Thinking Plague לא חידשו שום דבר, אלא פשוט שכללו את מה שכבר היה, והגיעו לגבהים חדשים, אכן, אבל עדיין לא חידשו כלום בעצם.

 

[אורי ברייטמן]

גם אתה מתבלבל

"ויש אוונט-רוווווווווק, זה דבר שני!" ממש לא. זה פשוט רוק אוונגארדי. אם הרוק שאתה שומע חוזר על מה שהיה פעם, הוא לא אוונגארדי. תבין - אוונגארד זה לא מושג מוסיקלי. זה מושג שמתייחס ל"משהו שלא היה קודם". זה הכל, זה לא קשור לסוג המוסיקה. "אוונט-רוק, לפי מקורות שונים, הוא סגנון ספציפי" הכי לא ספציפי שיש. ההגדרה היא פלואידית לחלוטין. "כלום נכון להגיד שאוונט-רוק הוא סגנון שמאופיין כמוסיקה מודרניסטית, א-טונאלית ודיסוננטית?" הרגע הסברתי ש"אוונגארד" לא קשור בכלל למוסיקה. זו הגדרה מופשטת למשהו שטרם היה כמוהו. "בסופו של דבר, גם Thinking Plague לא חידשו שום דבר" לא היה אף אלבום שנשמע כמו המוסיקה של פלייג, לפני פלייג. הם חידשו המון, למרות שצריך לתת קרדיט גם לקרמן (Hunger's Teeth) על כמה חידושים.

 

[שיר דויטש]

אוקיי

אז כולם, כולל Allmusic טועים, ורק אתה צודק. תן דוגמא למוטיב מוסיקלי אחד שThinking Plague המציאו בעצמם, שלא היה קיים קודם לכן.

 

[אורי ברייטמן]

בוא נעשה סדר בבלאגן

ראשית, הלינק שאתה הבאת ל"אול מיוזיק" לא נכתב על ידי 'אול מיוזיק' אלא על ידי בחור אחד ויחיד, פרילאנס, ושמו פרנסואה קוטור. הוא סיווג תחת "אוונט-רוק" גם הרכבים כמו בוד דאון (פרוג-פיוז'ן קלאסי) ומזוזואיק (פרוג-פיוז'ן עם קצת מודרניזם). זו כמובן טעות נפוצה - אין קשר ישיר בין אוונגארד ובין מודרניזם. אם מודרניזם הוא אוונגארד - אז יש כאן בלאגן מוחלט, שהרי מודרניזם הוא ז'אנר מוסיקלי שהתפתח במאה העשרים, ואנחנו כבר במאה העשרים ואחת. אווגארד מעולם לא היה ז'אנר מוסיקלי - זו הגדרה אמנותית מופשטת. היא מבלבלת הרבה אנשים, והיא הפילה "חללים" גם בפורום הזה. אתה מבקש ממני לתת "דוגמא למוטיב מוסיקלי אחד" שלהקת פלייג המציאו בעצמם. זה כמובן בלתי אפשרי, כי כבר הסברתי לך אלף פעם (אבל אתה פשוט מסרב לקלוט!) שזה בכלל לא קשור למוסיקה כמוסיקה. החידושים של פלייג היו קונספטואליים, במישור האמנותי-רעיוני, ההפקתי-מבני. עיקר החידוש טמון בעבודה הטכנית של בוב דרייק, והחיתוך המהיר-מאוד בין עיבודים קיצוניים, שהוא אופייני בעיקר ליצירות מוקלטות, ולא למוסיקה קלאסית "רגילה". בשורה התחתונה, אני יכול לומר שיצירה כמו Three Tales היא יצירה אוונגארדית, מפני שהיא משתמשת באופן חדשני מאוד בשילוב בין וידאו ומוסיקה, כולל שימוש חדשני בקטעי-דיבור כמלודיות. עצם העובדה שיש אנשים שלא יודעים כיצד לסווג את Three Tales רק מוכיחה שמדובר באוונגארד, בגלל שאין שום דבר דומה שאפשר לקשר את היצירה אליו. אגב, אם אני לא טועה - אתה יצאת באמצע היצירה Three Tales. זה רק מוכיח שיצירות אוונגארדיות אמיתיות הן תמיד קשות לעיכול. ואתה, כמו רבים אחרים, פשוט לא התמודדת עם הקושי.

 

[RamiSun]

מוזר מה שאתה אומר

אול מיוזיק לא עומד מאחורי מ השכתוב בו? מה משנה צורת התשלום לכותב? מעבר לכל וודאי שיש אוונט-רוק והוא בהחלט ספציפי, מכיוון שעובדתית יש להקות שמיוחסות לג'אנר הזה והם ספציפיות, ויש אלבומים שתמיד ישארו כאלו, שוב פעם כמו פרוג - שהוא מושג יחסי עד שהוא מגיע להיות שם של סגנון מוזיקאלי ספציפי. ועוד נקודה גם מלט הוא קשה לעיכול... אני לא אוכל מלט ואגיד שאני גיבור... ואפרופו אבק...זה גם מתאים ...מלט..לא? חחחח

 

[שיר דויטש]

צודק, צודק

"בכלל לא קשור למוסיקה כמוסיקה. החידושים של פלייג היו קונספטואליים, במישור האמנותי-רעיוני, ההפקתי-מבני" מצחיק. חשבתי שאנחנו מדברים פה על מוסיקה. חידושים כאלה הם בכלל לא חידושים, אלא שכלולים ומקוריות. אם אנחנו מדברים על המוסיקה נטו, במה בדיוק שונים Thinking Plague מכל אותו להקות הריו האהובות עליך? הם עושים בעצם את אותו הדבר, רק באופן משופר. אני לא רואה איך ההפקה שלהם חדשנית, אגב. כל להקה שעדיין משתמשת בגיטרות, קלידים, חצוצרות וכו', ולא מתייחסת בכלל למוסיקה האלקטרונית של עשרים השנה האחרונות, לא יכולה בחיים להיחשב לחדשנית. צודק לגבי סטיב רייך, אמנם. הוא באמת עשה משהו חדשני. איך קוראים לזה, אה... וידאו קליפ? אם לדבר ברצינות, נניח שהוא יצר מדיה חדשה לחלוטין, הרי שזה ההבדל בינו לבין הפלייג. הוא יצר מכונית מעופפת בעולם שיש בו רק מכוניות נוסעות, ואילו פלייג פשוט יצרו מכונית מהירה יותר עם ארבע מחזיקי כוסות, במקום שניים. אגב, העובדה שיצאתי באמצע Three Tales אולי מוכיחה שהיא אוונגארדית, אבל יכול להיות, פשוט יכול להיות, שהיא פשוט מוכיחה שזאת יצירה גרועה.

 

[אורי ברייטמן]

חידושים, שכלולים, מקוריות

ההבדל בין "חידושים" ובין "שיכלולים" או "מקוריות" הוא סמנטי גרידא. "אם אנחנו מדברים על המוסיקה נטו, במה בדיוק שונים Thinking Plague מכל אותו להקות הריו האהובות עליך?" מבחינה מוסיקלית נטו, אני מאוד מעריך את סגנון ההלחנה של מייק ג'ונסון, את עבודת הבאס של דרייק, את השירה של דבורה פרי וסוזן לואיס. "כל להקה שעדיין משתמשת בגיטרות, קלידים, חצוצרות וכו', ולא מתייחסת בכלל למוסיקה האלקטרונית של עשרים השנה האחרונות, לא יכולה בחיים להיחשב לחדשנית" זה תלוי איך אתה מגדיר 'חדשנית'. במובן מסוים, רוב המהפיכות המהותיות כבר נעשו במאה העשרים. עכשיו יש בעיקר שינויים קונספטואליים-טכנולוגיים. "הוא באמת עשה משהו חדשני. איך קוראים לזה, אה... וידאו קליפ?" אתה מתבלבל לגמרי. וידאו-קליפ הוא סרט קולנוע קצר ש"תופרים אותו" על שיר קיים. ביצירה Three Tales הוידאו נכתב ביחד עם המוסיקה, ואי אפשר להפריד ביניהם בכלל - זו יצירת מולטימדיה מורכבת מאוד. "יכול להיות, פשוט יכול להיות, שהיא פשוט מוכיחה שזאת יצירה גרועה" יש כמה הוכחות שלא

 

[שיר דויטש]

אתה מוכרח להחליט בסופו של דבר

תמיד כשאתה נמצא בדעת מיעוט, אתה לא נכנע בטענת "הרוב לא תמיד קובע", אך כשזה מתאים לך ותואם את דעותיך הנוכחיות, אז אתה מביא "הוכחות" של אנשים אחרים שגם הם במקרה חושבים כמוך. לדעתי (נגיד) Three Tales היא יצירה גרועה, וגם אם תציג בפני שמונים מיליון ביקורות שאומרות את ההפך המוחלט, לא אשתכנע. המקסימום שאני אשתכנע אליו זה לתת לזה צ'אנסט נוסף. אני ממש בספק שהוידאו נכתב ביחד עם המוסיקה באופן סימולנטי לחלוטין, אגב. לסטיב רייך יש רק מוח אחד, ורק שתי ידיים, אלא אם כן הוא על-אנושי או משהו כזה, ותשומת לבו יכולה להתחלק באופן מוגבל, בסה"כ. מה דעתך על ג'ון קרפנטר? הקולנוען המהולל הלחין את המוסיקה לכל סרטיו, וסביר מאוד שהוא חשב על איזושהי מנגינה שתתנגן ברקע. קונספציואלי! "מבחינה מוסיקלית נטו, אני מאוד מעריך את סגנון ההלחנה של מייק ג'ונסון, את עבודת הבאס של דרייק, את השירה של דבורה פרי וסוזן לואיס" וואלה, גם אני. אבל מה זה קשור? "ההבדל בין "חידושים" ובין "שיכלולים" או "מקוריות" הוא סמנטי גרידא" בוא נוריד את מקוריות ונשנה את זה ליצירתיות. ונשים את זה בצד, בעצם. ההבדל בין חידוש או המצאה, לבין שכלול ושיפור - הבדל ענק ומהותי. האמריקאים הם הממציאים העיקריים של רוב ההתקדמות הטכנלוגיות של המאה העשרים, אבל אלה הם דווקא היפנים ששכללו אותם והפכו את אותם המוצרים למשהו הרבה יותר. "זה תלוי איך אתה מגדיר 'חדשנית'. במובן מסוים, רוב המהפיכות המהותיות כבר נעשו במאה העשרים. עכשיו יש בעיקר שינויים קונספטואליים-טכנולוגיים." סבבה. אבל מבחינה טכנולוגית, להקות הרבה פחות מתוחכמות מוסיקלית מפלייג הגיעו לתוצאות הרבה יותר מזהירות. חיתוכים מהירים בשילוב בין הפקה לבין עיבוד אפשר למצוא אצל Mr Bungle, למשל, שנים מספר לפני פלייג. אתה אומר שפלייג הם אוונגארדים, כלומר עושים משהו שלא נשמע כמותו בעבר. אבל אני עדיין שומע אצלם קצת קרימזון ויס אצלם, קולטריין ועוד שפע של השפעות (אגב, עוד מישהו חושב ששיר 4 באלבום נשמע כמו קווץ' של פרווה חמה על כל תקופותיה?). יש פה רגעים עם מקצבי רוק די רגילים, ויש אפילו קטעים שהם קצת טונאליים, ו... המוישה גרויס - נעימים לאוזן. אז מה הפלייג עשו, בעצם? לקחו הרבה כיוונים במוסיקה, הרבה השפעות, הרבה תחכום, מחשבה והשקעה, הפקה איכותית, ופשוט יצרו משהו יצירתי ומקורי. החידושים היחידים שקיימים בימינו, לדעתי, הם בשילובים בין סגנונות ואסתטיקות שונות, אך אין זה חידוש בסוף של דבר, אלא צירוף של שני דברים שכבר קיימים. כמו כן, חידושים טכנולוגיים, שבאלבום של פלייג פשוט לא ניכרים. אז כן, זה באמת תלוי באיך אתה מגדיר מה חדשני ומה לא, כי על מנת לקבוע זאת באמת ובתמים, יהיה עליך לשמוע כל מוסיקה שאי פעם נוצרה - משימה שהיא די בלתי אפשרית.

 

[שיר דויטש]

ודרך אגב

רייך הוא בהחלט לא הראשון שהביא לעולם יצירת מולטימדיה המורכבת ממוסיקה ווידאו בעלי אותו משקל. עשו את זה כבר, פה בארץ. (לצערנו זה לא מוצג כאן, היית צריך להיות בהופעה שלהם על מנת לראות)

 

[אורי ברייטמן]

ההחלטה כבר נתקבלה מזמן

"לדעתי (נגיד) Three Tales היא יצירה גרועה, וגם אם תציג בפני שמונים מיליון ביקורות שאומרות את ההפך המוחלט, לא אשתכנע" אני מבין את דעתך - אבל היא לא מבוססת על עובדות. וזאת משתי סיבות: א) אתה לא צפית בכל היצירה; ב) אתה בכלל לא הבנת את היצירה (בייחוד החלק האחרון). אם אתה חושב שהיא גרועה, אני מבקש לפחות נימוקים. "אני ממש בספק שהוידאו נכתב ביחד עם המוסיקה באופן סימולנטי לחלוטין" אני מתכוון שהוא כתב את המוסיקה יחד עם אשתו שערכה את הוידאואים (היא מומחית בוידאו, הוא מומחה בסאונד), דהיינו כתבו אותם ביחד, לא בו-זמנית מבחינה מילולית. "וואלה, גם אני. אבל מה זה קשור?" דיברתי על פלייג כי אתה שאלת אותי מה מיוחד בפלייג. עניתי. "בוא נוריד את מקוריות ונשנה את זה ליצירתיות." ההבדל סמנטי, קשה להגדיר אותו כמו שצריך. "האמריקאים הם הממציאים העיקריים של רוב ההתקדמות הטכנלוגיות של המאה העשרים, אבל אלה הם דווקא היפנים ששכללו אותם והפכו את אותם המוצרים למשהו הרבה יותר" זאת הכללה פשטנית וגסה, שאי אפשר להתייחס אליה ברצינות. "מבחינה טכנולוגית, להקות הרבה פחות מתוחכמות מוסיקלית מפלייג הגיעו לתוצאות הרבה יותר מזהירות" אני לא יודע מה זה "מזהירות", אתה שוב מדבר בשפה מופשטת מדי. "חיתוכים מהירים בשילוב בין הפקה לבין עיבוד אפשר למצוא אצל Mr Bungle, למשל, שנים מספר לפני פלייג" זה נכון מאוד, ובאנגל ראוי לכל ההערכה על עבודתו. ועדיין פלייג עושים משהו אחר, למעשה מאז שנות השמונים. ר' למשל In This Life. "אתה אומר שפלייג הם אוונגארדים, כלומר עושים משהו שלא נשמע כמותו בעבר. אבל אני עדיין שומע אצלם קצת קרימזון ויס אצלם, קולטריין ועוד שפע של השפעות" לגיטימי. לא אמרתי שהם לא מושפעים מאף אחד. "החידושים היחידים שקיימים בימינו, לדעתי, הם בשילובים בין סגנונות ואסתטיקות שונות, אך אין זה חידוש בסוף של דבר, אלא צירוף של שני דברים שכבר קיימים" צירוף של שני דברים - גם זה חידוש. אם התערובת שיוצאת בסוף היא חדשה, אז זה חידוש. כמו שיוצרים תבשיל חדש בין עשרות מרכיבים ידועים. "זה באמת תלוי באיך אתה מגדיר מה חדשני ומה לא, כי על מנת לקבוע זאת באמת ובתמים, יהיה עליך לשמוע כל מוסיקה שאי פעם נוצרה - משימה שהיא די בלתי אפשרית" אני מסכים איתך לגמרי. בגלל זה כדאי להתמקד במושגים מוסיקליים יותר קונקרטיים, ולא לצלול אל תוך פילוסופיה מופשטת בענין "חדשנות", "מקוריות" ו"אוונגארד", כי אלו מושגים יחסיים ובעייתיים. האוזניים שלי לא שמעו משהו כמו פלייג לפני פלייג, וזה הדבר היחיד שאני יכול להגיד בנידון שלא יישמע יומרני.

 

[שיר דויטש]

אז ככה

"לא יודע מה זה "מזהירות", אתה שוב מדבר בשפה מופשטת מדי" תוצאות יותר טובות? יותר מתקדמות? יותר מרשימות? אתה באמת לא מבין את משמעות המילה? עם כל הכבוד להפקה של פלייג, שהיא באמת נפלאה, יש הפקות פורצות דרך הרבה יותר. "דיברתי על פלייג כי אתה שאלת אותי מה מיוחד בפלייג. עניתי" שאלתי מה מבדיל את פלייג מלהקות ריו אחרות מבחינה מוסיקלית בלבד, בהתאם להגדרתם חדשניים. אבל לא משנה, אנחנו יורדים מהקטע הזה, כן? "צירוף של שני דברים - גם זה חידוש" אולי, אבל זה לא כמו לגלות משהו חדש לחלוטין ובלתי תלוי בהישגי העבר. לגבי Three Tales - תשמע, גם אני יכול לשרוט לוח עם הציפורניים שלי ולקרוא לזה אוונגארד. הבעיה עם אמנים חדשניים באמת היא שהם פשוט לא נשמעים טוב. הרעיון של יצירה המורכבת גם מאודיו וגם מוידאו הן יחד זה אחלה רעיון ברמת העיקרון, אבל ממה שראיתי בThree Tales, זה פשוט לא נעשה טוב. לא ראיתי את החלק השלושה והמדובר, אבל בחלק הראשון התעמקתי, ולדעתי הקטע הויזואלי שם היה ממש ממש גרוע. משעמם, חסר אירועים, ערוך בצורה לא מעניינת, ועוד הרבה מגרעות אחרות. ובשני, שהוא כפי שהוגדר על ידי אריק, החלק החלש של היצירה, פשוט ויתרתי. וזה לא שזאת הפעם הראשונה ששמעתי דברים של רייך, כי הקשבתי לכל מיני יצירות שלו קודם לכן. אז אני לא יכול לקבוע שזה גרוע, אי אפשר לעשות את זה בעצם, אבל אני יכול לקבוע שזה לא לטעמי. הבנתי - ולא אהבתי. אוונגארד, לא אוונגארד, לאוזניים שלי זה עושה רע.

 

[אורי ברייטמן]

לגבי Three Tales

אתה לא יכול להגיד *שום דבר* על היצירה, כי לא ראית את כולה. זה כמו לראות חצי פסל ולהגיד "לא אהבתי את הפסל". אם היית רואה את כל היצירה, אולי היית יכול לדבר עליה. אך מכיוון שלא ראית את כולה, כל התייחסות שלך אליה תהיה מופרכת. אגב, החלק המעניין ביותר ביצירה (וראיתי את כולה, ושמעתי אותה מספר רב של פעמים) הוא החלק האחרון. אז פספסת את העיקר.

 

[שיר דויטש]

אני יכול להגיד הרבה דברים

כל מה שיתחשק לי, בעצם. ולא, זה לא כמו לראות חצי פסל. זה כמו לשמוע שיר אחד מתוך אלבום, כמו לראות פרק אחד מתוך סדרה. שמעתי, ראיתי, טעמתי - לא מצא חן בעיני. אם החלק האחרון הוא כזה טוב, חבל שהוא לא הראשון, בעצם. בסרטים, עשר הדקות הראשונות הן חיוניות לתפיסת תשומת לבו של הקהל. אם בסרט שלם לא קורה כלום, ורבע שעה האחרונה נזכרים להוסיף גם עלילה (Matrix Reloaded, למשל) אז זה ממש לוקה בחסר, ובנוי בצורה גרועה.

 

[אורי ברייטמן]

אתה יכול להגיד הכל

אבל אנשים לא יתייחסו אליך ברצינות, כי הביקורת שלך מקוטעת וחלקית. רוב האנשים רוצים לשמוע ביקורת מאנשים שראו הכל, וגם הבינו כמה שיותר. אתה לא ראית וגם לא הבנת. אז אתה יכול להגיד מה שתרצה - דבריך לא יקבלו הרבה תהודה או משקל.