פורץ מאה שערים
New member
המשך
האם במצב שלי כדאי לי להתחתן או להמתין כמה שנים עד שאהיה יותר יציב בדעה שלי? האם הצעד הנכון יהיה לעזוב את הבית או שאין צורך בכך? אני מרגיש כל כך בודד לפעמים ואין לי עם מי לחלוק רגשות. כמו שאמרתי אני חי מנותק מכל חברה. החברה החרדית לא משפיעה עלי ולא גורמת שום לחץ או הרגשת שייכות. בחברה החרדית הליברלית רואים אותי כבחור איכותי שמנהל אורח חיים מודרני אך בעיקר כבחור טוב (מעולם לא יצא לי שם של שבבניק או משהו כזה כי אני באמת בחור עדין ושקט) בחברת חילונים אני גם לא תמיד מוצא את עצמי ומרגיש נטע זר. חשוב להדגיש שלא תמיד אני מרגיש רע בחברה החרדית. לפעמים טוב לי ואני מרגיש כאילו אני צועד במסלול של אדם חרדי מודרני , זאת אומרת מוצא בדרך שלי מישהי, יוצא איתה תקופה ומתחתן אבל (ופה בא ה"אבל" הגדול) לפעמים מבפנים אני פשוט מרגיש כמיהה אין סופית למשהו שאני לא יכול להסביר. להרגשה של חופש. זה יכול לקרות כאשר מציעים לי שידוך ואני חש סלידה מהמילה הזאת. זה יכול לקרות כאשר אני רואה מישהו או מישהי פה בפורום כותבים איזו הודעה שאני מזדהה איתה. זה יכול להיות כאשר אני רואה איך החרדים מתייחסים לשונה מהם. הסיבה שהחלטתי לכתוב פה (לאחר הרבה התלבטויות) היא: קודם כל כדי לשמוע מה אתם חושבים שעלי לעשות ודבר נוסף כדי להכיר אנשים שמצבם דומה לשלי. אולי כך ארגיש שיש לי מסגרת שאני כן יכול להשתייך אליה. וואו באמת יצא ארוך ומבולבן אבל פשוט כתבתי דברים ישר מהראש בלי לחשוב יותר מדי. כולי תקווה שהדברים ייפלו על אוזניכם בצורה הראוייה שלשמה כתבתי ושחלק ממכם יוכלו להתחבר לקצת ממה שנכתב כאן. שבוע מקסים לכולם.
האם במצב שלי כדאי לי להתחתן או להמתין כמה שנים עד שאהיה יותר יציב בדעה שלי? האם הצעד הנכון יהיה לעזוב את הבית או שאין צורך בכך? אני מרגיש כל כך בודד לפעמים ואין לי עם מי לחלוק רגשות. כמו שאמרתי אני חי מנותק מכל חברה. החברה החרדית לא משפיעה עלי ולא גורמת שום לחץ או הרגשת שייכות. בחברה החרדית הליברלית רואים אותי כבחור איכותי שמנהל אורח חיים מודרני אך בעיקר כבחור טוב (מעולם לא יצא לי שם של שבבניק או משהו כזה כי אני באמת בחור עדין ושקט) בחברת חילונים אני גם לא תמיד מוצא את עצמי ומרגיש נטע זר. חשוב להדגיש שלא תמיד אני מרגיש רע בחברה החרדית. לפעמים טוב לי ואני מרגיש כאילו אני צועד במסלול של אדם חרדי מודרני , זאת אומרת מוצא בדרך שלי מישהי, יוצא איתה תקופה ומתחתן אבל (ופה בא ה"אבל" הגדול) לפעמים מבפנים אני פשוט מרגיש כמיהה אין סופית למשהו שאני לא יכול להסביר. להרגשה של חופש. זה יכול לקרות כאשר מציעים לי שידוך ואני חש סלידה מהמילה הזאת. זה יכול לקרות כאשר אני רואה מישהו או מישהי פה בפורום כותבים איזו הודעה שאני מזדהה איתה. זה יכול להיות כאשר אני רואה איך החרדים מתייחסים לשונה מהם. הסיבה שהחלטתי לכתוב פה (לאחר הרבה התלבטויות) היא: קודם כל כדי לשמוע מה אתם חושבים שעלי לעשות ודבר נוסף כדי להכיר אנשים שמצבם דומה לשלי. אולי כך ארגיש שיש לי מסגרת שאני כן יכול להשתייך אליה. וואו באמת יצא ארוך ומבולבן אבל פשוט כתבתי דברים ישר מהראש בלי לחשוב יותר מדי. כולי תקווה שהדברים ייפלו על אוזניכם בצורה הראוייה שלשמה כתבתי ושחלק ממכם יוכלו להתחבר לקצת ממה שנכתב כאן. שבוע מקסים לכולם.