המשך פאנפיק משפחתי
מצטערת שלא יצא לי לפרסם ביום שבת אבל הינה הפרק השלישי (מקווה שלא פרסמתי כבר בטעות אם כן סליחה)
ותגובות יתקבלו בשימחה!
טום ביסלי
טום היה בחור צעיר ויפיפה. עלם מקסים. הוא הגיע להוגוורטס כבוגר בית הספר ללמודים גבוהים ברומניה. דמבלדור כבר דיבר איתו, ונתן את בירכתו להגעתו של טום. סרווס דיבר איתו ארוכות ופסק שבואו של טום הוא תוספת בריאה להוגוורטס.
טום פסע במסדרון .
הוא ראה את הארייט וניגש אליה. הארייט התבוננה בטום בחשדנות מה. טום קד לה קידה עמוקה ומאחורי גבו שלף צרור ענק של פרחי סחלב, הארייט חייכה אליו ולקחה את הצרור פרחים והריחה אותם. הריחות היו אמיתיים וטבעיים. הארייט הודתה לו והלכה לכיווון חדרה.
היא הסתובבה והתבוננה בטום. טום היה בחור יפה תואר, ועינייו השחורות נראו כבאר עמוקה ללא סוף.
סרווס עמד בפינת המסדרון בדרכו אל דמבלדור עד למחזה. הוא חש לראשונה את רגש הקנאה. מעולם לא היה צריך לקנא.
הארייט לא נתנה לו שום סיבה לקנא, אבל עכשיו עם בואו של טום, משהו משונה קורה כאן. הוא הרגיש שאולי בואו של טום לא מבורך כול כך כמו שחשב בהתחלה.
***
הכיתה הייתה מפוצצת. כולם המתינו להארייט, והתבוננו בטום שעמד ליד בימת הפרופסור. הארייט נכנסה לכיתה. השקט היה גועש, ואז לפתע ראתה הארייט את טום. היא הרימה גבה בהפתעה.
"סליחה פרופסור הארייט, פרופסור דמבלדור הציב אותי להיות לך לעזר" אמר טום בנעימות. מבט ההפתעה התחלף בעננה של כעס שחלפה ביניהם. התלמידים התבוננו מצפים להתעמתות, אבל הארייט שוב הרימה גבה, כאומרת שיהיה.
השיעור היה מהמם, התלמידים התנסו בקסמים חדשים, במלחמתם נגד באופל, וכוחות השחור.הארייט זימנה סוהרסנים, והתלמידים הניפו אותם לכל צד. כבונוס זימנה הארייט את דמותו של וולדרמוט, ולימדה אותם קסם משולב, להרוס את דמותו. השמועות על שיעורם המשותף של טום ופרופסור הארייט תפסו להם כנפיים. עד מהרה כולם ניסו להכנס לשיעור הנ"ל.
הארייט וטום פסעו יחדיו לחדר המורים. פרופסור סנייפ ופרופסור מקגונגל ישבו בפינת החדר. סרווס התבונן בשניהם המתיישבים בפינת החדר השניה. הוא ראה שוב את טום שולף בזה אחר זה צרורות של פרחים ומכסה את השולחן. הארייט חייכה.
סנייפ זימן ענן שמע והאזין לשיחתם.
"טום יקירי, כל פעם שאני מתעצבנת , ובמיוחד על חוצפתך, אתה שולף פרחים ריחניים, ומעלים ממני את הכעס, כיצד אתה עושה את זה?"
טום חייך ובקולו העמוק הקטיפתי המלטף אמר "זה לא אני, פרופסור, וזה לא הפרחים, זו את שמשכיחה מכולנו את הכעסים". הארייט צחקה בקול.
"טום מי לימד אותך להיות כזה חנפן..".
סנייפ בער מכעס, הוא רצה לקום וללכת אל טום ולמלוק את צווארו. אבל אז הארייט התבוננה בו, ומבט אזהרה היה בעינייה. סנייפ נרגע בבת אחת.
הארייט הניפה את ידה כדי לסדר שערותיה ועננת הריגול של סנייפ נעלמה. שניהם קמו מהשולחן, טום אחז בידה, ואז הם נעלמו.
***
הארייט התבוננה בנוף. היא ראתה את היער אסור וזכרונות הציפו אותה. חבריה הרמיוני, רון, שלישיה קבועה להרפתקאות, תמיד לעמוד על המשמר, תמיד לחשוש מפני כל צרה. ועכשיו...
מה קרה לה? האם מאז שהשתנתה לבת הכול ניגמר.
לא היה לה מה ללמוד כבר, והיא אהבה לעבוד כמורה בהוגוורטס.
אבל עדיין משהו בתוכה התגעגע לאותם זמנים תמימים כביכול.
היא נאנחה.
היא הסתובבה. היא חשה בסנייפ, "סרווס צא מאחורי הקיר" היא אמרה. סנייפ פסע בכבדות אל הארייט, "למה אתה מסתתר בצללים סרווס ?"
סנייפ התבונן בהארייט בלב כבד, "אני כבר לא יכול לדבר איתך, לפנות אלייך, מאז שהתולעת הזו טום הגיע, כל הזמן אתם בייחד...", סנייפ הוריד את ראשו,
"סרווס אל תתקרב לטום, ואל תתערב במעשי, תזהר לך" היא אמרה מנסה לשמור על ארשת רצינית. לא היתה לה ברירה אחרת.
סנייפ היה בהלם למשמע דבריה, הוא הסתובב ופסע בהמשך המסדרון מנסה לעכל את מה שנאמר לו עכשיו על ידי אהובתו.
בחיים היא לא דיברה אליו כך.
בדרכו ראה את טום ממהר אל המרפסת וצרור פרחים מאחורי גבו, "בוקר טוב פרופסור סנייפ, איזה בוקר נפלא" ובאומרו מילים אלו חלף אל פניו של סנייפ ממהר אל המרפסת בו שהתה הארייט. סנייפ הרים כתפיו, כעס מילא את גופו, אך הוא המשיך אל חדרו, הוא כל כך נפגע ונעלב מדברייה של הארייט שלא היה לו אכפת יותר.
***
הימים חלפו להם, השעורים של הארייט ועוזרה הנאמן טום המשיכו להוות כוח משיכה אדיר. הכיתה הייתה מלאה עד אפס מקום. טום הציע להארייט להוריד את הקיר האחורי כדי שיותר תלמידים יוכלו להכנס לשיעורים, והארייט הסכימה מיידית.
לאט התחיל טום לקחת שליטה על שיעורים, ונראה שהארייט לא התנגדה. לקראת סוף הסימסטר נאלצו להוריד עוד קיר כדי למלא את הכיתה המוגדלת.
סנייפ לא אהב את זה ופנה אל פרופסור דמבלדור , אבל הוא ביטל את חששותיו בהנף יד באומרו "הארייט יודעת מה היא עושה", סנייפ שנעלב, המשיך לצפות בשעורים מאחור.
הקרב
פרופסור מקגונוגל ופרופסור דמבלדור היו נוכחים בשיעור, זו הייתה השעה השלישית, טום ניצב על הבמה וזימן כל מיני ייצורי אופל והכיתה ניסתה להעלימם. הארייט חייכה והביטה בדמבלדור וקרצה לו עין.
לפתע נפתחה הדלת, ושורה ארוכה של סוהרסונים זרמה לכיתה ונעמדה מאחורי טום. הוא חייך והושיט ידו לכיתה, גם הייצורים הושיטו ידם לכיתה ואחזו בשרביטי הכישוף שלהם.
"עכשיו שהכיתה מלאה ורובו של בית הספר נמצא כאן אני יכול להמשיך בנקמתי המתוקה, ואף אחד לא יתנגד לי". אמר טום וחיוך שטני מילא את פניו. הכתבה היתה בהלם.
"מה לעזאזל קורה כאן?" שאל תלמיד אחד אבל קיבל קללת שיתוק על ידי טום שצחק בקול נורא.
עיניו זהרו בשחור וכול הכתה זעקה בפחד.
"זה לא יעזור לך טומריוס, בנו של וולדרמוט, חיכינו לך מהיום הראשון" אמרה הארייט. הפתעה עתה על פניו של טום,
"זה לא יעזור לך הארייט, גורלך נחרץ, הכוח של אבי נמצא אצלי"
האריייט חייכה , ובפיצוץ אחד נעלמו כל הסוהרסונים. "אבל, בשביל זה את זקוקה לכישוף", מלמל טום.
"אני לא זקוקה לכישופים , הכל נמצא במוחי" .
טום הטיל קרן שחורה אל הארייט.
התלמידים התבוננו באימה . חלקם מנסים לברוח, אבל הדלתות היו סגורות. הארייט חייכה ומתוך בועת ההגנה שלה שלחה אל טום קרן סגולה שהחלה למוטט את ההגנות של טום .הוא רק חייך לעצמו בטוח בניצחונו. שום דבר לא יכל לעצור אותו עכשיו.
ואז קרן אנרגיה נשלחה אליו מפרופסור דמבלדור. טום הושיט ידו, אבל פרופסור דמבלדור לא ויתר וירה עוד קרן אדומה לעברו. "מספיק!" צעקה הארייט והושיטה את ידה למעלה שאגה מקפיאת דם נשמעה, ואל הכיתה פרץ ג`אלול והחל לינוק, את טום, עיניין של טום החלו לבלוט באיימה.
"לא תצליחו לתפוס אותי כול כך מהר!" צעק טום ובעננת עשן נעלם מהכתה.
הקרב הסתיים במהרה, ג`אלול ניגש אל הארייט וליקק את ידה המושטת, "לך ג`אלול סיימת את עבודתך, טום הצטרף אל אביו."
"חוששני הארייט יקירתי שעדיין לא סיימנו כול כך עם טום ועם אביו" אמר דמבלדור.
"אל תדאג פרופסור, כמו שלטום היו הפתעות גם לו מחכות כמה הפתעות ממני" היא חייכה.
הכתה שוחררה וכולם הריעו להארייט.
שמועה על כך שבנו של וולדרמוט כמעט והרג את כולם נשמעה בכול החדשות. הנביא היומי ניסה לראיין את הארייט אבל הצלחה רבה לא יצאה לו מזה.
***
סנייפ ישב בחדרו בוהה בחלון. גשם טיפטף קלות.
הוא נאנח לעצמו.
יד הונחה על כתפו, והוא הסתובב על עבר הדמות בעלת היד.
היתה זאת הארייט.
"במחשבות סרווס יקירי?" היא שאלה מחייכת אליו.
"חשבתי שאת לא רוצה אותי יותר בחייך" הוא ענה כועס.
הארייט הביטה בו לרגע ואז חייכה צוחקת.
"מה כול כך מצחיק?" סנייפ לא ניראה מרוצה.
"באמת חשבת שהתאהבתי בטום?"
"אני לא יודע..." התחיל סנייפ לדבר אבל הארייט נישקה אותו.
"הכול הצגה סורווס שלי, הכול היה הצגה"
"אז את עדיין...?"
"אני עדיין אוהבת אותך" היא חייכה. סרווס חייך.
"אתה הגבר היחידי בחיי סורווס ושום דבר לא יפריד ביננו"
ואז היא חיבקה אותו מנחיתה על שפתיו נשיקה.
מצטערת שלא יצא לי לפרסם ביום שבת אבל הינה הפרק השלישי (מקווה שלא פרסמתי כבר בטעות אם כן סליחה)
ותגובות יתקבלו בשימחה!
טום ביסלי
טום היה בחור צעיר ויפיפה. עלם מקסים. הוא הגיע להוגוורטס כבוגר בית הספר ללמודים גבוהים ברומניה. דמבלדור כבר דיבר איתו, ונתן את בירכתו להגעתו של טום. סרווס דיבר איתו ארוכות ופסק שבואו של טום הוא תוספת בריאה להוגוורטס.
טום פסע במסדרון .
הוא ראה את הארייט וניגש אליה. הארייט התבוננה בטום בחשדנות מה. טום קד לה קידה עמוקה ומאחורי גבו שלף צרור ענק של פרחי סחלב, הארייט חייכה אליו ולקחה את הצרור פרחים והריחה אותם. הריחות היו אמיתיים וטבעיים. הארייט הודתה לו והלכה לכיווון חדרה.
היא הסתובבה והתבוננה בטום. טום היה בחור יפה תואר, ועינייו השחורות נראו כבאר עמוקה ללא סוף.
סרווס עמד בפינת המסדרון בדרכו אל דמבלדור עד למחזה. הוא חש לראשונה את רגש הקנאה. מעולם לא היה צריך לקנא.
הארייט לא נתנה לו שום סיבה לקנא, אבל עכשיו עם בואו של טום, משהו משונה קורה כאן. הוא הרגיש שאולי בואו של טום לא מבורך כול כך כמו שחשב בהתחלה.
***
הכיתה הייתה מפוצצת. כולם המתינו להארייט, והתבוננו בטום שעמד ליד בימת הפרופסור. הארייט נכנסה לכיתה. השקט היה גועש, ואז לפתע ראתה הארייט את טום. היא הרימה גבה בהפתעה.
"סליחה פרופסור הארייט, פרופסור דמבלדור הציב אותי להיות לך לעזר" אמר טום בנעימות. מבט ההפתעה התחלף בעננה של כעס שחלפה ביניהם. התלמידים התבוננו מצפים להתעמתות, אבל הארייט שוב הרימה גבה, כאומרת שיהיה.
השיעור היה מהמם, התלמידים התנסו בקסמים חדשים, במלחמתם נגד באופל, וכוחות השחור.הארייט זימנה סוהרסנים, והתלמידים הניפו אותם לכל צד. כבונוס זימנה הארייט את דמותו של וולדרמוט, ולימדה אותם קסם משולב, להרוס את דמותו. השמועות על שיעורם המשותף של טום ופרופסור הארייט תפסו להם כנפיים. עד מהרה כולם ניסו להכנס לשיעור הנ"ל.
הארייט וטום פסעו יחדיו לחדר המורים. פרופסור סנייפ ופרופסור מקגונגל ישבו בפינת החדר. סרווס התבונן בשניהם המתיישבים בפינת החדר השניה. הוא ראה שוב את טום שולף בזה אחר זה צרורות של פרחים ומכסה את השולחן. הארייט חייכה.
סנייפ זימן ענן שמע והאזין לשיחתם.
"טום יקירי, כל פעם שאני מתעצבנת , ובמיוחד על חוצפתך, אתה שולף פרחים ריחניים, ומעלים ממני את הכעס, כיצד אתה עושה את זה?"
טום חייך ובקולו העמוק הקטיפתי המלטף אמר "זה לא אני, פרופסור, וזה לא הפרחים, זו את שמשכיחה מכולנו את הכעסים". הארייט צחקה בקול.
"טום מי לימד אותך להיות כזה חנפן..".
סנייפ בער מכעס, הוא רצה לקום וללכת אל טום ולמלוק את צווארו. אבל אז הארייט התבוננה בו, ומבט אזהרה היה בעינייה. סנייפ נרגע בבת אחת.
הארייט הניפה את ידה כדי לסדר שערותיה ועננת הריגול של סנייפ נעלמה. שניהם קמו מהשולחן, טום אחז בידה, ואז הם נעלמו.
***
הארייט התבוננה בנוף. היא ראתה את היער אסור וזכרונות הציפו אותה. חבריה הרמיוני, רון, שלישיה קבועה להרפתקאות, תמיד לעמוד על המשמר, תמיד לחשוש מפני כל צרה. ועכשיו...
מה קרה לה? האם מאז שהשתנתה לבת הכול ניגמר.
לא היה לה מה ללמוד כבר, והיא אהבה לעבוד כמורה בהוגוורטס.
אבל עדיין משהו בתוכה התגעגע לאותם זמנים תמימים כביכול.
היא נאנחה.
היא הסתובבה. היא חשה בסנייפ, "סרווס צא מאחורי הקיר" היא אמרה. סנייפ פסע בכבדות אל הארייט, "למה אתה מסתתר בצללים סרווס ?"
סנייפ התבונן בהארייט בלב כבד, "אני כבר לא יכול לדבר איתך, לפנות אלייך, מאז שהתולעת הזו טום הגיע, כל הזמן אתם בייחד...", סנייפ הוריד את ראשו,
"סרווס אל תתקרב לטום, ואל תתערב במעשי, תזהר לך" היא אמרה מנסה לשמור על ארשת רצינית. לא היתה לה ברירה אחרת.
סנייפ היה בהלם למשמע דבריה, הוא הסתובב ופסע בהמשך המסדרון מנסה לעכל את מה שנאמר לו עכשיו על ידי אהובתו.
בחיים היא לא דיברה אליו כך.
בדרכו ראה את טום ממהר אל המרפסת וצרור פרחים מאחורי גבו, "בוקר טוב פרופסור סנייפ, איזה בוקר נפלא" ובאומרו מילים אלו חלף אל פניו של סנייפ ממהר אל המרפסת בו שהתה הארייט. סנייפ הרים כתפיו, כעס מילא את גופו, אך הוא המשיך אל חדרו, הוא כל כך נפגע ונעלב מדברייה של הארייט שלא היה לו אכפת יותר.
***
הימים חלפו להם, השעורים של הארייט ועוזרה הנאמן טום המשיכו להוות כוח משיכה אדיר. הכיתה הייתה מלאה עד אפס מקום. טום הציע להארייט להוריד את הקיר האחורי כדי שיותר תלמידים יוכלו להכנס לשיעורים, והארייט הסכימה מיידית.
לאט התחיל טום לקחת שליטה על שיעורים, ונראה שהארייט לא התנגדה. לקראת סוף הסימסטר נאלצו להוריד עוד קיר כדי למלא את הכיתה המוגדלת.
סנייפ לא אהב את זה ופנה אל פרופסור דמבלדור , אבל הוא ביטל את חששותיו בהנף יד באומרו "הארייט יודעת מה היא עושה", סנייפ שנעלב, המשיך לצפות בשעורים מאחור.
הקרב
פרופסור מקגונוגל ופרופסור דמבלדור היו נוכחים בשיעור, זו הייתה השעה השלישית, טום ניצב על הבמה וזימן כל מיני ייצורי אופל והכיתה ניסתה להעלימם. הארייט חייכה והביטה בדמבלדור וקרצה לו עין.
לפתע נפתחה הדלת, ושורה ארוכה של סוהרסונים זרמה לכיתה ונעמדה מאחורי טום. הוא חייך והושיט ידו לכיתה, גם הייצורים הושיטו ידם לכיתה ואחזו בשרביטי הכישוף שלהם.
"עכשיו שהכיתה מלאה ורובו של בית הספר נמצא כאן אני יכול להמשיך בנקמתי המתוקה, ואף אחד לא יתנגד לי". אמר טום וחיוך שטני מילא את פניו. הכתבה היתה בהלם.
"מה לעזאזל קורה כאן?" שאל תלמיד אחד אבל קיבל קללת שיתוק על ידי טום שצחק בקול נורא.
עיניו זהרו בשחור וכול הכתה זעקה בפחד.
"זה לא יעזור לך טומריוס, בנו של וולדרמוט, חיכינו לך מהיום הראשון" אמרה הארייט. הפתעה עתה על פניו של טום,
"זה לא יעזור לך הארייט, גורלך נחרץ, הכוח של אבי נמצא אצלי"
האריייט חייכה , ובפיצוץ אחד נעלמו כל הסוהרסונים. "אבל, בשביל זה את זקוקה לכישוף", מלמל טום.
"אני לא זקוקה לכישופים , הכל נמצא במוחי" .
טום הטיל קרן שחורה אל הארייט.
התלמידים התבוננו באימה . חלקם מנסים לברוח, אבל הדלתות היו סגורות. הארייט חייכה ומתוך בועת ההגנה שלה שלחה אל טום קרן סגולה שהחלה למוטט את ההגנות של טום .הוא רק חייך לעצמו בטוח בניצחונו. שום דבר לא יכל לעצור אותו עכשיו.
ואז קרן אנרגיה נשלחה אליו מפרופסור דמבלדור. טום הושיט ידו, אבל פרופסור דמבלדור לא ויתר וירה עוד קרן אדומה לעברו. "מספיק!" צעקה הארייט והושיטה את ידה למעלה שאגה מקפיאת דם נשמעה, ואל הכיתה פרץ ג`אלול והחל לינוק, את טום, עיניין של טום החלו לבלוט באיימה.
"לא תצליחו לתפוס אותי כול כך מהר!" צעק טום ובעננת עשן נעלם מהכתה.
הקרב הסתיים במהרה, ג`אלול ניגש אל הארייט וליקק את ידה המושטת, "לך ג`אלול סיימת את עבודתך, טום הצטרף אל אביו."
"חוששני הארייט יקירתי שעדיין לא סיימנו כול כך עם טום ועם אביו" אמר דמבלדור.
"אל תדאג פרופסור, כמו שלטום היו הפתעות גם לו מחכות כמה הפתעות ממני" היא חייכה.
הכתה שוחררה וכולם הריעו להארייט.
שמועה על כך שבנו של וולדרמוט כמעט והרג את כולם נשמעה בכול החדשות. הנביא היומי ניסה לראיין את הארייט אבל הצלחה רבה לא יצאה לו מזה.
***
סנייפ ישב בחדרו בוהה בחלון. גשם טיפטף קלות.
הוא נאנח לעצמו.
יד הונחה על כתפו, והוא הסתובב על עבר הדמות בעלת היד.
היתה זאת הארייט.
"במחשבות סרווס יקירי?" היא שאלה מחייכת אליו.
"חשבתי שאת לא רוצה אותי יותר בחייך" הוא ענה כועס.
הארייט הביטה בו לרגע ואז חייכה צוחקת.
"מה כול כך מצחיק?" סנייפ לא ניראה מרוצה.
"באמת חשבת שהתאהבתי בטום?"
"אני לא יודע..." התחיל סנייפ לדבר אבל הארייט נישקה אותו.
"הכול הצגה סורווס שלי, הכול היה הצגה"
"אז את עדיין...?"
"אני עדיין אוהבת אותך" היא חייכה. סרווס חייך.
"אתה הגבר היחידי בחיי סורווס ושום דבר לא יפריד ביננו"
ואז היא חיבקה אותו מנחיתה על שפתיו נשיקה.