המשך עצה
שלום תרי, לשאלתך, לא אני ולא בעלי פרפקציוניסטים. אנו תמיד מדברים על כך שלא הכל מושלם בחיים ונותנים הרבה דוגמאות על כשלונות שלנו כמו ראיונות עבודה ומבחני קבלה שבהם לא הצלחנו,אנו מספרים על עצמנו כתלמידים ועוד הרבה דוגמאות מכל תקופות החיים. אף פעם לא ייחסנו חשיבות לציונים או אי הצלחה במשהו אלא להפיך תמיד עודדנו וציינו שמכל "כשלון" לומדים משהו חדש. אני רוצה לציין שבני הוא תאום, ומאז שהיה קטן רצה להראות שהוא יותר טוב מאחיו. תתיד קפץ ראשון בכל דבר. בנוסף, כשהיה בגן ערכנו לו אבחון כללי(דידקטי, יחסי משפחה וכ"ו) וגם שם נאמר לנו שישנו פער משמעותי בין איך שהוא רואה את עצמו לבין המציאות (ע"פ המבדקים יש לו 135 IQ). מיכוון שהדבר מחמיר אני רואה צורך לגשת לפסיכולוג. מה דעתך? האם פסיכולוג שישוחח איתו/איתנו יכול לסייע ולשפר את המצב לעתיד?
שלום תרי, לשאלתך, לא אני ולא בעלי פרפקציוניסטים. אנו תמיד מדברים על כך שלא הכל מושלם בחיים ונותנים הרבה דוגמאות על כשלונות שלנו כמו ראיונות עבודה ומבחני קבלה שבהם לא הצלחנו,אנו מספרים על עצמנו כתלמידים ועוד הרבה דוגמאות מכל תקופות החיים. אף פעם לא ייחסנו חשיבות לציונים או אי הצלחה במשהו אלא להפיך תמיד עודדנו וציינו שמכל "כשלון" לומדים משהו חדש. אני רוצה לציין שבני הוא תאום, ומאז שהיה קטן רצה להראות שהוא יותר טוב מאחיו. תתיד קפץ ראשון בכל דבר. בנוסף, כשהיה בגן ערכנו לו אבחון כללי(דידקטי, יחסי משפחה וכ"ו) וגם שם נאמר לנו שישנו פער משמעותי בין איך שהוא רואה את עצמו לבין המציאות (ע"פ המבדקים יש לו 135 IQ). מיכוון שהדבר מחמיר אני רואה צורך לגשת לפסיכולוג. מה דעתך? האם פסיכולוג שישוחח איתו/איתנו יכול לסייע ולשפר את המצב לעתיד?