פתאום הכל נעשה שיגרתי
אני יושבת בעבודה, יש לי פסק זמן וחושבת, על (איך לכתוב את זה בצורה יפה?..) הפעם הקודמת שהיינו יחד, איך היה, מה ניתן לעשות כדי שיהייה טוב יותר. ואז עולים בדימיוני רגעים אחרים, רגעים בהם נוסף לעובדות הצטרף גם רתת פנימי, אם אני אנסה לגדיר אותו, זה מין רגש כזה יתר עדין ממבוכה, קסם שכזה. ואני לא מרגישה אותו כרגע, והא גם לא אופף את הפעם הבאה שאני מתכננת בדימיוני. אני שואלת את עצמי למה? מה קרה? הרי הכל נראה דווקא כל כך בסדר. המצב הכלכלי, הילדים, העבודה, הקשר ביננו, אז היכן ברח לו אותו קסם, אותו רגש? כך בעבודה וחשבתי, ו..מצאתי את הסיבה. זו השיגרה. כנכסנו למין שבלונה של שיגרה, גם כשאנחנו מנסים לעשות שינויים, בכל זאת הקסם לא מגיע, אולי מגיעים לדרגות אחרות, אולי חוצים גבולות, אבל הקסם, פרח לו. התמוסס במרחב השיגרה. מדוע קודם הוא היה, איך לא נהרס במחבש? גם לזה מצאתי תשובה אני אמשיך אחר כך, נכנסו חברה למעבדה
אני יושבת בעבודה, יש לי פסק זמן וחושבת, על (איך לכתוב את זה בצורה יפה?..) הפעם הקודמת שהיינו יחד, איך היה, מה ניתן לעשות כדי שיהייה טוב יותר. ואז עולים בדימיוני רגעים אחרים, רגעים בהם נוסף לעובדות הצטרף גם רתת פנימי, אם אני אנסה לגדיר אותו, זה מין רגש כזה יתר עדין ממבוכה, קסם שכזה. ואני לא מרגישה אותו כרגע, והא גם לא אופף את הפעם הבאה שאני מתכננת בדימיוני. אני שואלת את עצמי למה? מה קרה? הרי הכל נראה דווקא כל כך בסדר. המצב הכלכלי, הילדים, העבודה, הקשר ביננו, אז היכן ברח לו אותו קסם, אותו רגש? כך בעבודה וחשבתי, ו..מצאתי את הסיבה. זו השיגרה. כנכסנו למין שבלונה של שיגרה, גם כשאנחנו מנסים לעשות שינויים, בכל זאת הקסם לא מגיע, אולי מגיעים לדרגות אחרות, אולי חוצים גבולות, אבל הקסם, פרח לו. התמוסס במרחב השיגרה. מדוע קודם הוא היה, איך לא נהרס במחבש? גם לזה מצאתי תשובה אני אמשיך אחר כך, נכנסו חברה למעבדה