כמה זה טוב שיש שנים,,,ארוך אך שווה
חזון אחרית הימים, חיפשתי מדי יום פורום בנושא פגים ןלא מצאתי, והנה אז קודם ברכות, ואיחולים. אני אמא לתאומים אשר ימלאו להם חמש שנים ב7.7. עוז ועילאי נולדו בשבוע 26 במשקל של 70 גרם כל אחד, נולדנו בסורוקה, לאחר הריון שהושג בעזרת מבחנה לאחר,,12 שנות טיפולים, לצערי בשל הזנחה פושעת שהיום מתדיינת בערכה משפטית ילדתי את בני, הם נולדו במצב מאוד קשה, אם אמרו בעצב תלדי בנים אמרו וידעו, ילדתי בניתוח קיסרי לאחר הפרדות שיליה (מלאה) טרם הלידה אושפזתי ושוחררתי בטענה שיש מספיק רופאים שמטפלים בי הכונה לרופאים הפרטי שלווה אותי בכל המהלך, ולכן שוחררתי שאני בדיעבד סבלתי מדימום תוך רחמי, הפרדות שיליה ,מצוקה עוברית ו100 אחוז מחיקת צוואר רחם, למחרת חזרתי עם לידה פעילה והיות ואחד מהן היה במצב עכוז לא היה מנוס מלנתח, החלטתי לספר את הכל בנשימה אחת אז מצטערת....על האורך שניהם נולדו עם מצוקה נשימת קשה_בגלל העדר טיפול הולם לריאות, קיבלו סורפקטנט כמו כוסות רוח למת והיו מונשמים אחד 8 חודשים והשני 7 חודשים מ ו נ ש מ י ם .בלחצים מאוד גבוהים, שניהם קיבלו שטפי דם במוח שמעקב אולטרה סאונד יומי הראה ספיגה חלקית בלבד היות והדרגה היתה 3 ו 4 . את בני ראיתי רק שלושה ימים אחרי הלידה, לצערי פגעו לי במהלך הניתוח בעצב המוביל דם לעצב הפמור/אגן והייתי מרותקת לכסא גלגלים, מה שלא יכולתי להתנייד, בגיל 10 ימים שוחררתי הביתה בצהרים אני בשיא המקלחת טלפון, חזרו מהר אחד הפגים לא מרגיש טוב באנו מהר חתכנו רמזורים אדומים טסנו, אנו רואים את אחד מבני באינקובטור עם מוניטור מבשר רעות-סטורציה 30 והוא ירוק כמו צפרדע, הסבירו לנו שבעת טיפול שגרתי הוא עשה ספזם, והוא 20 דקות שלא מצליח להתחמצן, אחות אחראית שהיא מלאך בפני עצמו עמדה לצידנו עם פרופסור זמורה והם מנסים לראות מה קורה עימו, הזמן עובר אין שינוי, הסבירו לנו את מצבו השעה שתיים וחצי בצהרים מחליפים משמרת 24 אחיות בפגיה רופאים כח עזר מיליון איש רואים את המחזה של חיי, ואני בקצה קולטת אחות מקפלת קרטון לבן, לפתלוגיה, אני סרבתי לקבל זאת, הציעו מנת סורפקטנט נוספת, היתה טענה כי זה כוסות רוח למת וחבל על הכסף זה מנה של 1000 ש"ח כם אמר הפרופ הנוסף ששהה באותה עת קרפלוס שמו,נגשתי אל בני והאחות הציעה לי להחזיק אותו, תוך שהיא אומרת שחשוב שאפרד ממנו, זה הדד ליין שלו כרגע והציע שאקח אותו לידי, בעלי אמר שלא כדאי כי תהיה לי טראומה ,היא הציעה שאלטף אותו לפחות היא פתחה את האינקו´ וגררה החוצה על המסילה ואני שגדלתי בבית חילוני , אמנם לא מרוקאי אך בלי לדעת ולו חצי מילה, התחלתי לטף אותו ואני בוכה, הוא הרי הבכור שלי ואני מסבירה לו שהוא לא יכול להשאיר את אחיו לבד והוא חייב והוא גיבור -ראבק ואני בוכה גם עכשיו ואני מלטפת אותו אך כלום נגעתי לא בקצות כפות הרגלים בוכה מתחננת, והם מחכים שההצגה תגמר יארזו ולפתלוגיה, וכבר עברו 40 דקות שהוא לא מתחמצן,והנה לפתע הוא מניע את הרגל הקטנטנה שלו פקח זוג עינים מדהימות פתאום הרגשתי מישהו הדף אותי הצידה,והחלו לעסות אותו, הנשימו אותו באמבו ידני כי הוא היה מנותק מהכל כבר, ואט אט שב לו הצבע והשלווה לפנים, אז נקראנו לחדר הורים ישבנו עם הפרופ´ והוא שאל איזה טיפול אנו רוצים לתת לו, הבטנו בעלי ואני על הרופא ואמרנו את הטוב ביותר, והוא ציין זאת ברפורט תוך שהוא מציין בפנינו את האפשרות לנזק מוחי, הוא תיאר את זה כ"מו קיר שיש לו שכבות טיח צבע אז כנראה בשכבות הקדמיות משהו כמו לגרור רגל או יד, הסכמנו, שיהיה ברור אין בנו רגע של חרטה, ואז לאחר הסכמתנו חיברו אותו שוב למכונת ההנשמה, ומאז החלה התופת סביבנו שניהם ירדו ל 500 גרם, החלו בדיקות העינים, סי טי מח אולטרא סאונד, והכל חרא סליחה על הביטוי,מחול השדים שרק החל, כבר ניבא רעות בדיקות העינים הראו הפרדות רשתית בעיניו של עילאי התאום השני שלנו , הוא עבר ניתוח קריו במשקל 525 גרם, בעקבות השטף דם של עוז הוא נזקק לנקז תוך מוחי שנט,בגלל גילו ומשקלו זה היה שנט מיוחד שיובא מהולנד, והוא נותח בגיל חודש ימים במשקל 600 גרם, הניתוח היה מלווה בשידור לוויני מול הולנד דר אבי כהן הגדול ועוד רופאה מהולנד, תחילה עשו לו את השאנט רק כפיקה לניקוז ידני, היו דוקרים אותו בעמוד השדרה LP פעם ביום אחר כך פעמים נקזו מהנקז, והוא החל לדלוף חופשי, ואז הוצע הניתוח הקבוע, דרך אגב זוהי תוצאה של סתימה בעמוד השדרה של כריש דם חוסם, המשך יבוא....
חזון אחרית הימים, חיפשתי מדי יום פורום בנושא פגים ןלא מצאתי, והנה אז קודם ברכות, ואיחולים. אני אמא לתאומים אשר ימלאו להם חמש שנים ב7.7. עוז ועילאי נולדו בשבוע 26 במשקל של 70 גרם כל אחד, נולדנו בסורוקה, לאחר הריון שהושג בעזרת מבחנה לאחר,,12 שנות טיפולים, לצערי בשל הזנחה פושעת שהיום מתדיינת בערכה משפטית ילדתי את בני, הם נולדו במצב מאוד קשה, אם אמרו בעצב תלדי בנים אמרו וידעו, ילדתי בניתוח קיסרי לאחר הפרדות שיליה (מלאה) טרם הלידה אושפזתי ושוחררתי בטענה שיש מספיק רופאים שמטפלים בי הכונה לרופאים הפרטי שלווה אותי בכל המהלך, ולכן שוחררתי שאני בדיעבד סבלתי מדימום תוך רחמי, הפרדות שיליה ,מצוקה עוברית ו100 אחוז מחיקת צוואר רחם, למחרת חזרתי עם לידה פעילה והיות ואחד מהן היה במצב עכוז לא היה מנוס מלנתח, החלטתי לספר את הכל בנשימה אחת אז מצטערת....על האורך שניהם נולדו עם מצוקה נשימת קשה_בגלל העדר טיפול הולם לריאות, קיבלו סורפקטנט כמו כוסות רוח למת והיו מונשמים אחד 8 חודשים והשני 7 חודשים מ ו נ ש מ י ם .בלחצים מאוד גבוהים, שניהם קיבלו שטפי דם במוח שמעקב אולטרה סאונד יומי הראה ספיגה חלקית בלבד היות והדרגה היתה 3 ו 4 . את בני ראיתי רק שלושה ימים אחרי הלידה, לצערי פגעו לי במהלך הניתוח בעצב המוביל דם לעצב הפמור/אגן והייתי מרותקת לכסא גלגלים, מה שלא יכולתי להתנייד, בגיל 10 ימים שוחררתי הביתה בצהרים אני בשיא המקלחת טלפון, חזרו מהר אחד הפגים לא מרגיש טוב באנו מהר חתכנו רמזורים אדומים טסנו, אנו רואים את אחד מבני באינקובטור עם מוניטור מבשר רעות-סטורציה 30 והוא ירוק כמו צפרדע, הסבירו לנו שבעת טיפול שגרתי הוא עשה ספזם, והוא 20 דקות שלא מצליח להתחמצן, אחות אחראית שהיא מלאך בפני עצמו עמדה לצידנו עם פרופסור זמורה והם מנסים לראות מה קורה עימו, הזמן עובר אין שינוי, הסבירו לנו את מצבו השעה שתיים וחצי בצהרים מחליפים משמרת 24 אחיות בפגיה רופאים כח עזר מיליון איש רואים את המחזה של חיי, ואני בקצה קולטת אחות מקפלת קרטון לבן, לפתלוגיה, אני סרבתי לקבל זאת, הציעו מנת סורפקטנט נוספת, היתה טענה כי זה כוסות רוח למת וחבל על הכסף זה מנה של 1000 ש"ח כם אמר הפרופ הנוסף ששהה באותה עת קרפלוס שמו,נגשתי אל בני והאחות הציעה לי להחזיק אותו, תוך שהיא אומרת שחשוב שאפרד ממנו, זה הדד ליין שלו כרגע והציע שאקח אותו לידי, בעלי אמר שלא כדאי כי תהיה לי טראומה ,היא הציעה שאלטף אותו לפחות היא פתחה את האינקו´ וגררה החוצה על המסילה ואני שגדלתי בבית חילוני , אמנם לא מרוקאי אך בלי לדעת ולו חצי מילה, התחלתי לטף אותו ואני בוכה, הוא הרי הבכור שלי ואני מסבירה לו שהוא לא יכול להשאיר את אחיו לבד והוא חייב והוא גיבור -ראבק ואני בוכה גם עכשיו ואני מלטפת אותו אך כלום נגעתי לא בקצות כפות הרגלים בוכה מתחננת, והם מחכים שההצגה תגמר יארזו ולפתלוגיה, וכבר עברו 40 דקות שהוא לא מתחמצן,והנה לפתע הוא מניע את הרגל הקטנטנה שלו פקח זוג עינים מדהימות פתאום הרגשתי מישהו הדף אותי הצידה,והחלו לעסות אותו, הנשימו אותו באמבו ידני כי הוא היה מנותק מהכל כבר, ואט אט שב לו הצבע והשלווה לפנים, אז נקראנו לחדר הורים ישבנו עם הפרופ´ והוא שאל איזה טיפול אנו רוצים לתת לו, הבטנו בעלי ואני על הרופא ואמרנו את הטוב ביותר, והוא ציין זאת ברפורט תוך שהוא מציין בפנינו את האפשרות לנזק מוחי, הוא תיאר את זה כ"מו קיר שיש לו שכבות טיח צבע אז כנראה בשכבות הקדמיות משהו כמו לגרור רגל או יד, הסכמנו, שיהיה ברור אין בנו רגע של חרטה, ואז לאחר הסכמתנו חיברו אותו שוב למכונת ההנשמה, ומאז החלה התופת סביבנו שניהם ירדו ל 500 גרם, החלו בדיקות העינים, סי טי מח אולטרא סאונד, והכל חרא סליחה על הביטוי,מחול השדים שרק החל, כבר ניבא רעות בדיקות העינים הראו הפרדות רשתית בעיניו של עילאי התאום השני שלנו , הוא עבר ניתוח קריו במשקל 525 גרם, בעקבות השטף דם של עוז הוא נזקק לנקז תוך מוחי שנט,בגלל גילו ומשקלו זה היה שנט מיוחד שיובא מהולנד, והוא נותח בגיל חודש ימים במשקל 600 גרם, הניתוח היה מלווה בשידור לוויני מול הולנד דר אבי כהן הגדול ועוד רופאה מהולנד, תחילה עשו לו את השאנט רק כפיקה לניקוז ידני, היו דוקרים אותו בעמוד השדרה LP פעם ביום אחר כך פעמים נקזו מהנקז, והוא החל לדלוף חופשי, ואז הוצע הניתוח הקבוע, דרך אגב זוהי תוצאה של סתימה בעמוד השדרה של כריש דם חוסם, המשך יבוא....
