lightflake
New member
המשך השרשור ...
לייטפלייקון:
לא חוויה?
אז איך אתה זוכר את זה ? מה זה הדבר שנרשם בזכרון ?
מה חוויה ומה לא חוויה ?
ראיה היא לא חוויה ?
רועיקון:
כאמור
השילוב בין התבוננות לבין פרשנות הוא חוויה.
אם אני סתם זוכר דשא- זו לא חוויה, אלא זיכרון.
אם אני רואה דשא והוא מעורר בי רגש כלשהו או מזכיר לי משהו- זו חוויה.
מה שתיארתי הוא לא חוויה, כי הוא לא כלל פרשנות.
אח"כ יכולתי לפרש כאוות נפשי.
יש להבחין בין התבוננות לבין חוויה. התבוננות אינה כוללת פרשנות.
לייטפלייקוש:
גם "דשא" הוא פרשנות
גם "ירוק" הוא פרשנות
למעשה אפילו לדעת שזה בתחום הראיה, זה כבר פרשנות, זו חוויה ויזואלית
אם זו לא חוויה אתה לא יכול לזכור את זה
לדעתי אתה עובד על עצמך בעיניים
ומה לא חוויה ?
רק הסובייקט, החווה, אתה!!!
אתה לא יכול לזכור את עצמך מהעבר ובכל זאת אתה תמיד נוכח בכל חוויה, הווה, בלתי נפרד מהחוויה.
האם הייתה אי פעם חוויה ללא חווה ?
האם היה אי פעם חווה ללא חוויה ?
רועיקוש:
בבואי לתאר משהו אני מוכרח להשתמש במילים
אולם בהתבוננות עצמה- אין מילים.
ברטרוספקטיבה, מבט לאחור, אני משתמש במילים כדי לתאר משהו, בין אם לעצמי או לאחרים.
המילים עצמן מייצרות חוויה.
ואתה יודע מה- אני אפילו ארחיק לכת ואשנה את הגדרת החוויה ואומר- חוויה אינה מבוססת על התבוננות. היא מבוססת על מילים פלוס פרשנות.
אם אני מספר לך על מה שקרה לי- זה מייצר אצלך חוויה.
אבל מה שקרה לי- אינו חוויה. הוא פשוט מאד התבוננות.
אתה יודע למה התבוננות היא בבניין התפעל ולא בבניין פעל? כי אין שום פעילות אלא סבילות. המציאות מייצרת את המחשבה.
לאנשים שקשה להם עם העובדה הזו שהמציאות מייצרת מחשבה, שקשה להם להיות פאסיבים, קשה להכיר במעלת ההתבוננות, וקשה בכלל להשלים עם קיומה. אני חושב שאנשים כאלו הם שטופי מוח של מנגנונים תחרותיים שהצליחו להלחיץ אותם. רבים מה"רוחניקים" הם אנשים כאלו שמבלי משים לוקחים את הלחץ הזה וממנו מקרינים שיטות ואמונות. שיטות מדיטציה הן ביטוי של לחץ. הן נוצרו ע"י אנשים לחוצים שרוצים תוצאות ולא מוכנים להיכנע לתכתיבי ההתבוננות.
לייטי:
לפני שאתה מתקשר את זה איתי
יש בך רושם מסויים שזכור לך שבלעדיו לא היית יודע שזה התקיים נכון ?
הרושם הזה הוא לא החוויה, הוא רישום של חוויה בזכרון, אבל בשביל שיווצר רישום חייבת להיות חוויה, יש חוויה שנחווית בצורה ישירה, לדוגמה ויזואלית, או קולית, ויש חוויה שנחווית ועליה מתווספים פרשנויות בצורה כל כך צמודה שאנחנו אומרים שזו לא חוויה ישירה אלא כאילו שעוברת דרך מסננת או משקפיים, נאמר שאתה מביא למישהי פרח והיא מתרגשת מזה, מה היא חווה באותו רגע? מה היא תזכור מהחוויה?
אבל גם החוויה הישירה היא חוויה פשוט היא פשוטה ונקייה ממחשבות ורגשות, אבל תכלס גם מחשבות ורגשות עשויים במקורם מאותו חומר שממנו עשויה לדוגמה חוויה ויזואלית ישירה, ה"חומר" המקורי הזה יכול להקרא "תודעה" או "אנרגיה" או "החלום"...
הסתכלת פעם על האור היוצא ממקרן קולנוע ?
על המסך מופיע "הסרט" - כלומר דמויות שזזות
בראש שלנו נוצרת הבנה של היחסים בין הדמויות וכל הדרמה, הרגשות וכו'
זה מתאר יפה כמה רמות של החלום,
1. הדרמה המלאה שהיא פרשנות מורכבת שנמצאת בראשנו
2. הדמויות שנעות על המסך זו פרשנות פשוטה של הצורות והצבעים שמרצדים על המסך
3. צורות וצבעים מרצדים על מסך - זו ראיה ישירה שאתה מדבר עליה לדעתי, חוויה ויזואלית טהורה
4. והמשלב הזה אתה מתעלם לחלוטין, האור עצמו, בין המקרן למסך, זה מבחינתי ה"חומר" הבסיסי שמשנה צורות אבל הוא בעקרון אחדות, כלומר כל חלקיק בו הוא פשוט אור וכולו פשוט אור
5. מקור האור - מה זה שמודע לכל זה ? כל השלבים הקודמים הם "חוויות" בדרגות שונות של פרשנויות, אבל מה שמודע לכל זה, מה שזה מתרחש "בתוכו", או ה"מקום" שבו כל זה נמצא, זה לא חוויה, זה מעבר לחוויה. וזה ברמה הכי בסיסית והכי אמיתית מה שאנחנו (שמתבטא בכל הרמות הקודמות).
רועיקי:
הבנתי את שורש טעותך
אתה מדמה את מה שאני מדבר עליו למקרן מאחורה (מחשבות) ומסך קולנוע מקדימה (סרטים).
אבל לא הכנסת נתון חדש ומפתיע שהוא החשוב מכל- המסך הוא שקוף, הוא חלון החוצה!
כאשר מוקרנים על המסך סרטים מהמקרן מאחורה- הם מפריעים לראות מה יש בחוץ.
כל תנועה של המחשבה מייד משתקפת על הזגוגית של החלון. אין תנועות מחשבה "נכונות" או "לא נכונות"- כולן מפריעות לראות החוצה בזמן נתון.
כאשר רואים זאת (ממש רואים)- אז חדלה תנועת המחשבה ורואים החוצה. אם חושבים על מה שרואים בחוץ או בפנים אז בוודאי שיוקרנו עוד סרטים שיפריעו להמשך הראיה אבל במצב ההתבוננות הזה רואים גם את תנועות המחשבה האלו ולכן גם הן חדלות.
זה לא מצב יומיומי ואי אפשר לשחזר אותו אבל מרגע שנכנסים אליו אפשר לזהות איכויות שלו אח"כ בכל מיני מצבים ביום יום. זה בעצם מה שחשוב- שיהיה לך קנה מידה לזיהוי איכות של התבוננות.
אם אין לך את קנה המידה הזה- אז אינך צריך שיטות כי לא תדע לזהות מצבים רצויים ואם יש לך את זה אז אתה לא צריך שיטות כי תמצא את זה בכל מקום.
קושקושון שחושב שהוא אני:
נו באמת
המסך במציאות זה לא משהו קיים, אתה יכול לומר שזה החלל (או המטריקס) שבתוכו כל החוויה מתרחשת,
הרי עכשיו יש חוויה מסויימת,
יש כאן גוף שיושב וכותב מול מחשב לפ-טופ
כל החוויה הזו היא הסרט
על מה הוא מוקרן ? על שום דבר ספציפי, זה כמו הולוגרמה של הקרנה
אז יש את הדרמה (הוא אמר לי ככה ואני יגיד לו ככה ומי הוא בכלל חושב שהוא וכל החרטא האנושי הרגשי-מחשבתי)
זו הדרמה, זה שיא הפרשנות,
אחרי זה יש את הדמויות, כרגע גוף עם אצבעות שזזות על מקלדת
והמחשב וכיסא וקיר ומסביב צליל של ילד שצורח משהו לא ברור...
אלו פרשנויות בסיסיות יותר - עדיין זו רמה של הפרדה
אחרי זה אפשר לדבר על חוויה ישירה של "אור" שמופרד לצבעים וצורות שמשתנות
בעצם קודם טעיתי בדוגמה, תיארתי את רמה 3 ו4 בעצם אותו דבר, רמה 4 אמורה להיות האור כפי שהוא יוצא מהמקרן ולפני שהוא עובר דרך הסרט, ואז במציאות אתה חווה אחדות, החוויה מרגישה שווה כלומר הצליל שהיה קודם ילד נפרד ממני, והאור שנובע מהמסך שהיה כביכול נפרד ממני, ברמה הזו אתה חווה שזה הכל אותו אור, אותו צבע, אפילו הצליל הוא אותו אור, אנחנו רק משתמשים במילה אור לבטא את "חומר" התודעה
ורמה חמישית היא לא רמה אלא היא החווה שמגלה את עצמו בכל החוויה הנ"ל, הידיעה העצמית, "אני" ללא צורה, אתה לא יכול להבין את זה כי כל הבנה היא של צורה, אתה יכול רק לדעת שזה מה שאתה, זה משהו שלעולם לא נרשם, כיוון שהוא לא חוויה, לכן יש לנו רק אופציה לידיעה ישירה של זה ולא לדמיין את זה
הרמות האלו הם לא באמת נפרדות, החווה קיים כל הזמן ומתבטא בכל הצורות
פושפושון שחושב שהוא חושב:
המסך קיים, קיום פיזי
אני לא יודע ממה הוא מורכב בדיוק- אבל זה מזכיר לי אוסף של גבישים זעירים שרגישים מאד לכל תדר. וכשהתדר של החשיבה חדל- הם משקפים את מה שקורה בחוץ.
אני משער שזה קשור לבלוטת האיצטרובל- כי המיקום שלה חופף את המיקום שהדבר הזה מתרחש בו.
בלוטת האיצטרובל מכילה תאי חישה לאור ויש שטוענים שהיא היתה עין קדמונית בשלבים מוקדמים של האבולוציה.
אני לא יודע אם הם צודקים אבל בכל אופן יש ראיות מסויימות לכך שתהליך של ראיה של ממש עשוי להתרחש בתוך המוח עצמו. זו ראיה ולא חשיבה.
----------------------------------------------
לייטפלייקון:
לא חוויה?
אז איך אתה זוכר את זה ? מה זה הדבר שנרשם בזכרון ?
מה חוויה ומה לא חוויה ?
ראיה היא לא חוויה ?
רועיקון:
כאמור
השילוב בין התבוננות לבין פרשנות הוא חוויה.
אם אני סתם זוכר דשא- זו לא חוויה, אלא זיכרון.
אם אני רואה דשא והוא מעורר בי רגש כלשהו או מזכיר לי משהו- זו חוויה.
מה שתיארתי הוא לא חוויה, כי הוא לא כלל פרשנות.
אח"כ יכולתי לפרש כאוות נפשי.
יש להבחין בין התבוננות לבין חוויה. התבוננות אינה כוללת פרשנות.
לייטפלייקוש:
גם "דשא" הוא פרשנות
גם "ירוק" הוא פרשנות
למעשה אפילו לדעת שזה בתחום הראיה, זה כבר פרשנות, זו חוויה ויזואלית
אם זו לא חוויה אתה לא יכול לזכור את זה
לדעתי אתה עובד על עצמך בעיניים
ומה לא חוויה ?
רק הסובייקט, החווה, אתה!!!
אתה לא יכול לזכור את עצמך מהעבר ובכל זאת אתה תמיד נוכח בכל חוויה, הווה, בלתי נפרד מהחוויה.
האם הייתה אי פעם חוויה ללא חווה ?
האם היה אי פעם חווה ללא חוויה ?
רועיקוש:
בבואי לתאר משהו אני מוכרח להשתמש במילים
אולם בהתבוננות עצמה- אין מילים.
ברטרוספקטיבה, מבט לאחור, אני משתמש במילים כדי לתאר משהו, בין אם לעצמי או לאחרים.
המילים עצמן מייצרות חוויה.
ואתה יודע מה- אני אפילו ארחיק לכת ואשנה את הגדרת החוויה ואומר- חוויה אינה מבוססת על התבוננות. היא מבוססת על מילים פלוס פרשנות.
אם אני מספר לך על מה שקרה לי- זה מייצר אצלך חוויה.
אבל מה שקרה לי- אינו חוויה. הוא פשוט מאד התבוננות.
אתה יודע למה התבוננות היא בבניין התפעל ולא בבניין פעל? כי אין שום פעילות אלא סבילות. המציאות מייצרת את המחשבה.
לאנשים שקשה להם עם העובדה הזו שהמציאות מייצרת מחשבה, שקשה להם להיות פאסיבים, קשה להכיר במעלת ההתבוננות, וקשה בכלל להשלים עם קיומה. אני חושב שאנשים כאלו הם שטופי מוח של מנגנונים תחרותיים שהצליחו להלחיץ אותם. רבים מה"רוחניקים" הם אנשים כאלו שמבלי משים לוקחים את הלחץ הזה וממנו מקרינים שיטות ואמונות. שיטות מדיטציה הן ביטוי של לחץ. הן נוצרו ע"י אנשים לחוצים שרוצים תוצאות ולא מוכנים להיכנע לתכתיבי ההתבוננות.
לייטי:
לפני שאתה מתקשר את זה איתי
יש בך רושם מסויים שזכור לך שבלעדיו לא היית יודע שזה התקיים נכון ?
הרושם הזה הוא לא החוויה, הוא רישום של חוויה בזכרון, אבל בשביל שיווצר רישום חייבת להיות חוויה, יש חוויה שנחווית בצורה ישירה, לדוגמה ויזואלית, או קולית, ויש חוויה שנחווית ועליה מתווספים פרשנויות בצורה כל כך צמודה שאנחנו אומרים שזו לא חוויה ישירה אלא כאילו שעוברת דרך מסננת או משקפיים, נאמר שאתה מביא למישהי פרח והיא מתרגשת מזה, מה היא חווה באותו רגע? מה היא תזכור מהחוויה?
אבל גם החוויה הישירה היא חוויה פשוט היא פשוטה ונקייה ממחשבות ורגשות, אבל תכלס גם מחשבות ורגשות עשויים במקורם מאותו חומר שממנו עשויה לדוגמה חוויה ויזואלית ישירה, ה"חומר" המקורי הזה יכול להקרא "תודעה" או "אנרגיה" או "החלום"...
הסתכלת פעם על האור היוצא ממקרן קולנוע ?
על המסך מופיע "הסרט" - כלומר דמויות שזזות
בראש שלנו נוצרת הבנה של היחסים בין הדמויות וכל הדרמה, הרגשות וכו'
זה מתאר יפה כמה רמות של החלום,
1. הדרמה המלאה שהיא פרשנות מורכבת שנמצאת בראשנו
2. הדמויות שנעות על המסך זו פרשנות פשוטה של הצורות והצבעים שמרצדים על המסך
3. צורות וצבעים מרצדים על מסך - זו ראיה ישירה שאתה מדבר עליה לדעתי, חוויה ויזואלית טהורה
4. והמשלב הזה אתה מתעלם לחלוטין, האור עצמו, בין המקרן למסך, זה מבחינתי ה"חומר" הבסיסי שמשנה צורות אבל הוא בעקרון אחדות, כלומר כל חלקיק בו הוא פשוט אור וכולו פשוט אור
5. מקור האור - מה זה שמודע לכל זה ? כל השלבים הקודמים הם "חוויות" בדרגות שונות של פרשנויות, אבל מה שמודע לכל זה, מה שזה מתרחש "בתוכו", או ה"מקום" שבו כל זה נמצא, זה לא חוויה, זה מעבר לחוויה. וזה ברמה הכי בסיסית והכי אמיתית מה שאנחנו (שמתבטא בכל הרמות הקודמות).
רועיקי:
הבנתי את שורש טעותך
אתה מדמה את מה שאני מדבר עליו למקרן מאחורה (מחשבות) ומסך קולנוע מקדימה (סרטים).
אבל לא הכנסת נתון חדש ומפתיע שהוא החשוב מכל- המסך הוא שקוף, הוא חלון החוצה!
כאשר מוקרנים על המסך סרטים מהמקרן מאחורה- הם מפריעים לראות מה יש בחוץ.
כל תנועה של המחשבה מייד משתקפת על הזגוגית של החלון. אין תנועות מחשבה "נכונות" או "לא נכונות"- כולן מפריעות לראות החוצה בזמן נתון.
כאשר רואים זאת (ממש רואים)- אז חדלה תנועת המחשבה ורואים החוצה. אם חושבים על מה שרואים בחוץ או בפנים אז בוודאי שיוקרנו עוד סרטים שיפריעו להמשך הראיה אבל במצב ההתבוננות הזה רואים גם את תנועות המחשבה האלו ולכן גם הן חדלות.
זה לא מצב יומיומי ואי אפשר לשחזר אותו אבל מרגע שנכנסים אליו אפשר לזהות איכויות שלו אח"כ בכל מיני מצבים ביום יום. זה בעצם מה שחשוב- שיהיה לך קנה מידה לזיהוי איכות של התבוננות.
אם אין לך את קנה המידה הזה- אז אינך צריך שיטות כי לא תדע לזהות מצבים רצויים ואם יש לך את זה אז אתה לא צריך שיטות כי תמצא את זה בכל מקום.
קושקושון שחושב שהוא אני:
נו באמת
המסך במציאות זה לא משהו קיים, אתה יכול לומר שזה החלל (או המטריקס) שבתוכו כל החוויה מתרחשת,
הרי עכשיו יש חוויה מסויימת,
יש כאן גוף שיושב וכותב מול מחשב לפ-טופ
כל החוויה הזו היא הסרט
על מה הוא מוקרן ? על שום דבר ספציפי, זה כמו הולוגרמה של הקרנה
אז יש את הדרמה (הוא אמר לי ככה ואני יגיד לו ככה ומי הוא בכלל חושב שהוא וכל החרטא האנושי הרגשי-מחשבתי)
זו הדרמה, זה שיא הפרשנות,
אחרי זה יש את הדמויות, כרגע גוף עם אצבעות שזזות על מקלדת
והמחשב וכיסא וקיר ומסביב צליל של ילד שצורח משהו לא ברור...
אלו פרשנויות בסיסיות יותר - עדיין זו רמה של הפרדה
אחרי זה אפשר לדבר על חוויה ישירה של "אור" שמופרד לצבעים וצורות שמשתנות
בעצם קודם טעיתי בדוגמה, תיארתי את רמה 3 ו4 בעצם אותו דבר, רמה 4 אמורה להיות האור כפי שהוא יוצא מהמקרן ולפני שהוא עובר דרך הסרט, ואז במציאות אתה חווה אחדות, החוויה מרגישה שווה כלומר הצליל שהיה קודם ילד נפרד ממני, והאור שנובע מהמסך שהיה כביכול נפרד ממני, ברמה הזו אתה חווה שזה הכל אותו אור, אותו צבע, אפילו הצליל הוא אותו אור, אנחנו רק משתמשים במילה אור לבטא את "חומר" התודעה
ורמה חמישית היא לא רמה אלא היא החווה שמגלה את עצמו בכל החוויה הנ"ל, הידיעה העצמית, "אני" ללא צורה, אתה לא יכול להבין את זה כי כל הבנה היא של צורה, אתה יכול רק לדעת שזה מה שאתה, זה משהו שלעולם לא נרשם, כיוון שהוא לא חוויה, לכן יש לנו רק אופציה לידיעה ישירה של זה ולא לדמיין את זה
הרמות האלו הם לא באמת נפרדות, החווה קיים כל הזמן ומתבטא בכל הצורות
פושפושון שחושב שהוא חושב:
המסך קיים, קיום פיזי
אני לא יודע ממה הוא מורכב בדיוק- אבל זה מזכיר לי אוסף של גבישים זעירים שרגישים מאד לכל תדר. וכשהתדר של החשיבה חדל- הם משקפים את מה שקורה בחוץ.
אני משער שזה קשור לבלוטת האיצטרובל- כי המיקום שלה חופף את המיקום שהדבר הזה מתרחש בו.
בלוטת האיצטרובל מכילה תאי חישה לאור ויש שטוענים שהיא היתה עין קדמונית בשלבים מוקדמים של האבולוציה.
אני לא יודע אם הם צודקים אבל בכל אופן יש ראיות מסויימות לכך שתהליך של ראיה של ממש עשוי להתרחש בתוך המוח עצמו. זו ראיה ולא חשיבה.
----------------------------------------------
