המשך די צפוי

[chen1237]

המשך די צפוי

בכמה מילים: גיסתי חזרה כדי להתחנף לבעלי, הוא לא הסכים לדבר איתה, היא רצה להלשין על כך לחמי, חמי התקשר לבעלי וצרח עליו שהוא לא חלק מהמשפחה יותר (כמובן שהוא אמר עוד הרבה מילים קשות במהלך השיחה הקצרה הזו).

אפשר לומר בביטחון שניסינו, באמת שניסינו - אבל אין עוד תקווה ועתיד לסיפור הזה - החלטנו לצאת מזה, ולהמשיך את החיים שלנו באושר - בלעדיהם. עכשיו רק צריך למצוא דרך ליישם את זה.

אני מקווה שבעלי יצליח לעבור את זה, הוא במצב ממש רע בימים האחרונים.

 

[B l u e D e v i l]

זה מזכיר לי

סיטואציה שכבר היתם בה, ו3 שבועות אחרי זה כבר כתבת שנפגשתם שוב.
אז השאלה כמה אתם מסוגלים ליישם את זה. כמה אתם מסוגלים להתמודד עם המשפט - אתה לא חלק מהמשפחה יותר - לחיוב.
לקחת אותו למקום של לקבל אישור לשחרר.
לתת לזמן לעבור בלי לטלפונים - בכלל, בלי לבקר - בכלל, לתת לדברים לשקוע.
וכשהם יתקשרו להתנצל - ואני מאמינה שחמך יתקשר - להזכיר לו את השיחה הזו. להזכיר לו שאתם לא כלבלב שבועטים בו והוא חוזר. בעלך לא חייב להשלים עם אחותו כדי לספוג מתקפת טרוליות שבוע אחרי זה בשידור חוזר. ושאם הם רוצים קשר הם צריכים לעשות הפרדה בין האחים. רק ככה זה יעבוד כרגע.

בכל מקרה - שתהיה שנה טובה.

 

[chen1237]

את יודעת, תמיד חשבתי

שהנסיגות הללו הן חלק מהתהליך - לכן, כשהם חזרו לבקש סליחה, מצאנו לנכון לנסות לתקן את הקשר ולבנות משהו, גם אם לא אידיאלי - לפחות אופטימלי.
אני מתחילה להבין שאולי זה לא יקרה, אולי זה לא חלק מהתהליך - אין כנראה שום תהליך, רק "סתימת פיות" מצידו של חמי, שעדיין לא הבין שבעלי לא צריך אישור ממנו על אורח חייו.

 

[B l u e D e v i l]

כמה שכואב ומעצבן

לכתוב את זה, יתכן שבאמת ההתנצלויות או ההגנה עליכם הם לא שיפור אלא תחושה רגעית להשקטת האוירה.
יתכן שמה שחשוב לחמך זה שקט תעיישיתי. אז מאוד קל לו להגיד סליחה כדי להרגיע ולפשר. והוא מצפה שהסליחה הזו תתקבל והשקט ישרור. אז כשהוא מתנצל אתם צריכים לקבל ולשמוח שהוא התנצל, וכשהיא מתנצלת אז אותו הדבר.
יכל להיות שהוא לא מצליח להבין שסליחה מאוד קל להגיד, קשה יותר לשנות התנהגות. ובאמת... כמה פעמים אפשר לסבול סליחה? זה סיפטום האישה המוכה.
אז בואי נאמר שבאמת זה המצב, אז האופציה שלכם היא להתחזק.
אני בטוחה שלבעלך קשה, כי זה אומר לשחרר את המשפחה. ממש לוותר מצד אחד עליהם. מצד שני, יתכן (לא בטוח, אבל אולי) שאם הוא יצליח לעמוד על שלו ובאמת עכשיו להתנתק ולהסביר שהוא לא חוזר לסיטוציה הזו. וממש לעמוד על שלו לכל היותר לתקופה של חודש (ולא שבוע) הם יסכימו לעשות הפרדה בינכם לבינה - כי היא המכה האמיתית.
כולי תקווה.

בפן החיובי, את מביאה אתך משפחה מלוכדת וחמה שיודעת להסב אושר, ובעלך כבר אומץ ואימץ. זה לא שאתם "נזרקים" לחלל בודד בדיוק בתקופת החגים. זה אמור לחזק אתכם. יש לכם לאן לפנות. הוא רק צריך לסלוח לעצמו על ההחלטה הזו.

 

[chen1237]

הוא לעולם לא יסכים לעשות

את ההפרדה הזו. הוא לא מסכים לראות באמת מי זו הבת שלו, שזה אירוני, כי כל כך חשוב לו שהמשפחה שלו תהיה מלוכדת - הוא רק מבלבל בין שקט תעשייתי כמו שאמרת לבין משפחתיות ומחויבות אמיתית. לכן, הוא מסרב לראות שמי שקורע את המשפחה הזו - זאת הבת שלו, למעשה, גם הוא עושה עבודה די טובה בנושא.

אכן, הנחמה היחידה שלי כרגע זה שהמשפחה שלי איתנו, וכולם אוהבים אותו מאוד, ומחוברים אליו הרבה יותר ממשפחתו "המקורית".

 

[mykal]

אינני יודעת מה הוא יחליט,

אני רק מציעה כמה דברים קטנים,
1)בעלך בעצמו פגוע, אל תדברי את נגדם כרגע, תני לו לנהל את היחסים מולם, כדי שלא תואשמי ביצירת מציאות שאינך אשמה בה.
2)אל תאיצי תהליכים, כי זו לא אופציה במערכות יחסים,
תני לענינים להתגלגל בלעדיך. אני יודעת שצריך לזה הרבה כח,
אבל הרוח הגדול יהיה שלך.
3)כשאבא שלו 'יבקש סליחה' (ח ח ח חסרת משמעות) תזכירי שכך כבר קרה, ואין לך כ"כ אמון.

אין להם כנראה ברירה הבת הזו כבר מזמן לא נורמלית--מה לעשות?
היא שלהם, והם 'מטפלים' בה ולא יודעים טוב יותר.

 

[ayaht]

מה שבעלך עובר מצד משפחתו זו התעללות נפשית.

ואת, בגלל שאת אישתו, עוברת אותה יחד איתו.

אני מאוד מקווה שהוא יפנה לעזרה, כדי להוריד מעצמו את הסבל המיותר הזה.
כדי להבין שהורים רגילים לא מתנהגים ככה לילדים שלהם.
כדי לעבור בשלום את השלב הזה של ההתבגרות, שבו אנחנו מבינים שלא כל מה שההורים שלנו אומרים זה דברי אלוהים חיים.
שמותר לנו לחשוב אחרת, לא להסכים ולא לעמוד דום לכל דרישה בקשה וציווי, וזה עדיין לא יהפוך אותנו לחוטאים,
כופרים ועוברים על הדיבר "כבד את אביך ואמך"..
כיבוד אב ואם זה לא ציות עיוור ורמיסת העצמי.

 

[קליספרה]

הפורום הזה הוא אחד הפורומים

הכי מעניינים בתפוז
מה שהכי מרתק אותי זה השחור והלבן ובעיקר כל האמוציות שמושקעות במערכות שלא שוות את זה

בכל מערכת יחסים - יש שני בני אדם. הקשר מבוסס על תפיסת העצמי בקשר, תפיסת האחר בקשר ותפיסת הצדק. אם את מוציאה את הצדק המהשוואה ובאין מילה מתאימה יותר "מאבחנת" את האחר בהתאם להתנהגותו הכל כל כך יותר פשוט.

כולנו מסכימות על כך שנפלה בחלקך גיסה מטורללת בעליל. אין ספק שמשהו בקופסא של האישה הזאת לא תקין.
מכיוון שזאת נקודת המוצא למה בכלל המלחמות.
לא היה יותר אפקטיבי לחכות לסוף ההתפרצות הנוכחית, ולהתחיל למחוא לה כפים בהתחלה לאט לאט ואז חהאיץ את הקצב - אפשר גם כמה קריאות" בראבו" בשביל האפקטים להגיד לה "כל הכבוד, את יכולה כבר לקבל את התפקיד הראשי בדיבוק" ולהמשיך לאכול בשלוות נפש? למה להשקיע כל כך הרבה אמוציות בפסיכית? למה לסכסך ולגרום לניתוקים בין בעלך לבין משפחתו.
אז אמרה, יופי - אבא שלי היה אומר "הפליץ פליץ, נשאר הסירחון" .

ההורים שלו לדעתי חיים בטרור. על פי התיאור שלך בשיחה הקודמת האבא יותר ממודע למטורפת שהוא גידל (אולי הם גם יודעים דברים שאתם לא יודעים) והוא פשוט מנסה להפוך את חיי כולם לנסבלים, אני משוכנעת שמסכן עשה ימים כלילות כדי להביא אותה למצב של התנצלות לעגמת נפש והתגובה של בעלך פוצצה אותו ולא בכדי

מדהים אותי באיזו קלות מציעים פה לנתק קשר עם משפחת המוצא של הבעל. כאילו אין לו רגשות, כאילו זה לא הורס אותו. עד כמה שהמשפחה שלך מופלאה היא לא המשפחה שלו.

בכל סכסוך יש שני צדדים ושינוי חד צדדי הוא בהחלט אפשרי והוא משפיע כי לריב צריך שניים

חג שמח

 

[B l u e D e v i l]

באופן כללי

אהבתי את התגובה שלך. מאוד מיושבת וחכמה.
אני גם מסכימה עם מה שכתבת.
באופן ספציפי; כמה פעמים אפשר לעבור את אותו הסרט? במיוחד כשיש ילדים שכל פעם חווים את זה, ולמרות שלדעתי מסוגלים (אני יודעת שכילדה חוויתי דברים שממש לא התיחסתי אליהם) להורים שלהם יותר קשה לקבל שהחממה נסדקת. לפעמים כבר אין חשק ללכת לראות הצגות וצריך קצת שקט ולנקות את הראש.

 

[קליספרה]

שלא יהיו אי הבנות

ברור לי שיש כאלה שנפל בחיקם מפעל הפייס ויש חלק ש"אכלו אותה" אבל לתחושתי המון מבניית הקשר תלוי באיך אנחנו מתייחסים לסריטה של הקיים ובהוצאת האגו שלנו מהמשוואה.

לילדים, לילדים זה שיעור נפלא.
ללמד אותם לסנן, לנתח מצב, כיבוד אב ואם למרות הכל, להבין שצדק הוא לא אבסולוטי וכמובן שהם מרוויחים את המשפחה של הבעל. בעיני זה בהחלט שווה.

אהה ... מינונים זה גם חלק מהשיעור הנלמד

אחד הדברים הראשונים שקבענו במערכת היחסים שלנו שאין מצב בעולם שבכל סופשבוע הולכים להורים, הייתי חותכת וורידים

 

[B l u e D e v i l]

בהמשך למשפט האחרון שלך

את זה הם מיישמים. אבל נוצר מצב שבכל פעם שהם שם, חן מגיעה לפורום לספר סיפור מעיק אחר (לא מעיק עלינו כמובן אלא עליה) היא לוקחת את הדברים קשה על פי מה שהיא מעידה (ספרה שבוע שעבר שמתחילות לה פארנויות) ולמרות שהיא משתדלת לדבריה, היא עדין לא מצליחה להתעלם מהסיטואציות, לדלג מעליהן, להקטין אותן וכו.
בהתחלה הסכמתי איתך שצריך לנסות בשביל הבעל. כי הקשר שלו עם המשפחה מאוד חשוב עבורו. אבל לאחר מספר אנקדוטות שבהן ראיתי שגם הוא נפגע וגם עליו מאיימים כל רגע - אתה לא הבן שלנו, אתה כבר לא חלק מהמשפחה ,אנחנו לא רוצים אותך + הנסיונות שלהם לבטל את חן ואת הילדים - הוא הבן שלנו ואת סתם נספח לא רצוי, ועוד כהנה והכנה, הפתרון שנכון כרגע הוא לא סתם להוריד מינון אלא להתרחק זמנית. לתת לרוחות להרגע יחד עם הפנמת המצב משני הצדדים. שני הצדדים צריכים להבין מה קורה אם המצב נמשך כמות שהוא.
לפעמים צריך להוציא את עצמך מהסיטואציה לטובת שפיותך אם לא למען דברים אחרים. ואם היא מגיעה למצב שבו היא חווה משבר, לחץ, קושי כ"כ גדול בכל פעם מחדש וככה גם בעלה אז כנראה *כרגע* זה הפתרון הכי בריא.