תשמעי...
מה לעשות. יש לא מעט אנשים טובים שמאכילים חתולי רחוב, ועל זה מגיעה להם כל התודה שבעולם. א-ב-ל, עדיין החתולים האלה שזוכים למנת חסד הם המיעוט. הרוב של חתולי הרחוב חיים ככה, כמו שהראו בסרט, מחפשים את האוכל בפחי אשפה, בערימות של שאריות בשר. ומה לעשות שככה נראים חתולים שנאבקים על פת הלחם שלהם. מוכים, חולים, קטועי ופגועי איברים מקטטות, מפגיעת מכוניות, מכלבים. מאנשים... אלה הרוב הכואב והדומם של החתולים ברחוב. אלה שיוצאים בעיקר בלילה למלחמת הקיום היומיומית שלהם. נכון שהיתה קצת הקצנה (מבחינת האפקטים, לא מבחנת האמת) והצילומים נועדו לזעזע, אבל ככה זה בסרט. סרט הוא חשיפה קצרה לתופעה מסויימת, ומעצם היותו חשיפה קצרה בזמן , חייבים בזמן הזה להעביר את כל המידע במרוכז ובבירור. לגבי הענין עם הדריסה - קודם כל - סרט לא מצלמים ביום אחד, ולפי מה שקראתי בזמנו בראיון עם יוצר הסרט הבנתי שהם ישבו ימים ארוכים וצילמו מאות ואלפי תמונות עד שהשיגו את מה שרצו להעביר. כך שאני לא חושבת שהדריסה היתה בעידודו של הבמאי אם לזה התכוונת. לצערנו, עם לא הרבה סבלנות ומצלמה אחת, לא צריך לחכות הרבה כדי לתפוס תמונה "טובה" של דריסת חתול. זה קורה כל יום. מה גם שבסוף הסרט בקרדיטים היה קרדיט למישהו על "בובת החתול המת". נכון שאפשר היה להראות גם את חתולי החצרות המואכלים, ואפילו את אלה במכלאות, ואלה בבתים, ואלה בבתי הגידול, אבל שמו של הסרט הוא "ג´ונגל" וזה מה שהוא בא להראות. את הג´ונגל בו חיים החתולים של רחובות תל אביב. לגבי הסירוס, קשה לי להיות אובייקטיבית. כמי שהשתתפה בלא מעט ניתוחים שכאלה, אחרי הסחרחורות על סף עילפון שחוויתי בניתוח הראשון, השאר באמת נהיו פשוטים, אולי בגלל ההרגל, אולי בגלל שידעתי מה המטרה לשמה נעשה הניתוח. אני בכל אופן ראיתי את הניתוחים מזוית אחרת, הראו לצופים כמה ניתוח כזה הוא פשוט קצר ומהיר, וכמה בהליך קצר כל כך ניתן למנוע את כל התופעות של הג´ונגל הזה כמעט. איך בהליך פשוט, קצר, נקי, ניתן לשפר פלאים את איכות חייהם של חתולי הרחוב. שוב, ככה זה סרט, כל אחד רואה אותו מנקודת מבט אחרת. ואגב, חברים שלי שלא אהבו חתולים, או שסתם הסתכלו עליי כעל משוגעת עם כל האובססיה שלי לחתולים, התקשרו אליי אחרי הסרט והודו שהסרט גרם להם לבכות. נקודה למחשבה.
