המשך או התחלה
-אני הדתי- בתגובה למסקנה המשותפת שלי ושל 'ערב רב' שמה שאינו מורגש לא קיים ולכן אלוהים לא קיים, או בדבריו 'אמרת שמה שאינו מורגש אינו קיים ומכיוון שגם אמרת שאינך מרגיש את אלוהים, המסקנה חד-משמעית..' אני שמח שהגענו לעמק השווה, כמו שאף אחד לא ישנע אתכם שחייזרים קטנים ובלתי נראים משחקים שש בש לידכם ולכן תיזהרו שלא לדרך עליהם, כך אין סיבה שנאמין באלוהים, שאין לו דמות הגוף (שום תכונה). או במילותיו הקדושות של הרב קוק ..אבל האלוהים הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון הוא, וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס ובאין ואפס לא תוכל הדעת לנוח. - האדם שואף לשלמות שאינה קיימת מבחינתו, אם כן מבוי סתום? לא. הפילוסוף קאנט קבע בחכמתו שמבטנו הוא סובייקטיבי, אין כזה דבר מהות אובייקטיבית אלא כפי שאנו רואים את האובייקט כך הוא באמת, לדוגמא - האם שנאה גורמת לכאב לב? אני לא חושב. אבל זה לא משנה מה אני חושב כי העובדות מצביעות על קשר ישיר בין זה לזה, והעובדות מוכיחות שמי שקופץ מבנין מת ושמי שנדקר מסכין יורד לו דם - אז לא משנה מה זה סכין, אלא כיון שהוא דוקר אותנו, מבחינתנו הוא באמת דוקר. (כמו כן אולי החברה שלנו לא קיימת והיא רק עכבר במסווה? אלא שהמהפיכה שהצביע עליה קאנט ומאז ומתמיד היתה ידועה ביהדות היא שמה שמתייחס אלינו קיים באמת כי אין אחר, אין עולם האמיתות) מכאן נגיע לקב"ה, על מה היהודי מסתכל כדי לפגוש את אלוקיו?? תשובה במילותיו של הרב קוק 'צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יופיו והדרו בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גיבור. ' - במילים אחרות: הקב"ה מופיע דרך כל ההויה. מה שמופיע דרך כל ההויה זה הקב"ה. הכל באלוהים. וכדי לפגוש את אלוהים (כמו שפוגשים חבר, וכביכול לא 'באמת' פוגשים אותו אלא את הופעותיו, את מראהו ודיבורו) צריך להתבונן בכל ההויה(=מציאות) שהיא ההתגלות שלו, ההופעה שלו. עכשיו מי אמר שיש אלוהים ? הפסוק של היהדות הוא 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' לכאורה איזה רבותא (חידוש) יש פה ? גם אני בן יחיד.. למה שלא נצעק אללא אכבר וכו'? אלא הכוונה לפי מה שהסברנו קודם שהופעת אלוקים אלינו היא באחדותיות, הכל מחובר לאותו שורש, הכל הרמוני. אם נצליח להבחין (ואת זה אני לא אעשה כאן) שהבריאה היא אחדותית ואין שני רעיונות מנותקים במציאות - זה עצמו אלוהים, תקראו לזה אח של אלוהים, תקראו לזה הטבע, זה כמו שאני יקרא לכם עכבר, ואם נראה שני כוחות מפורדים שאין ביניהם קשר זה אומר שיש שני אלוהים. כך הפרסים הקדמונים האמינו שיש אל הטוב ואל הרע, וכך היו תמיד אנשים שהתייחסו לעולם בהתייחסות פירודית (ולא אחדותית) ולכן השתעבדו רק לאהבה או למין או לכסף או לתורה או לכל דבר כשהוא מנותק מההסתכלות הכללית. כששאלו את איינשטיין מנין לו שהעולם מאוחד הוא ענה 'זו אמונה'. בהסתכלות הזו על העולם (אחדותיות) אנו חייבים לתת מקום לכל תופעה, החל מהכפירה (שבאה כניגוד לאמונה הלא אמיתית-מעוותת-קטנה-מיסטית) וכלה בהכל. אהבה ענווה שנאה יאוש וכו' (הערה: זהו לא פאנתאיזם אלא פאנאנתאיזם, הכל באלוהים)
-אני הדתי- בתגובה למסקנה המשותפת שלי ושל 'ערב רב' שמה שאינו מורגש לא קיים ולכן אלוהים לא קיים, או בדבריו 'אמרת שמה שאינו מורגש אינו קיים ומכיוון שגם אמרת שאינך מרגיש את אלוהים, המסקנה חד-משמעית..' אני שמח שהגענו לעמק השווה, כמו שאף אחד לא ישנע אתכם שחייזרים קטנים ובלתי נראים משחקים שש בש לידכם ולכן תיזהרו שלא לדרך עליהם, כך אין סיבה שנאמין באלוהים, שאין לו דמות הגוף (שום תכונה). או במילותיו הקדושות של הרב קוק ..אבל האלוהים הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון הוא, וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס ובאין ואפס לא תוכל הדעת לנוח. - האדם שואף לשלמות שאינה קיימת מבחינתו, אם כן מבוי סתום? לא. הפילוסוף קאנט קבע בחכמתו שמבטנו הוא סובייקטיבי, אין כזה דבר מהות אובייקטיבית אלא כפי שאנו רואים את האובייקט כך הוא באמת, לדוגמא - האם שנאה גורמת לכאב לב? אני לא חושב. אבל זה לא משנה מה אני חושב כי העובדות מצביעות על קשר ישיר בין זה לזה, והעובדות מוכיחות שמי שקופץ מבנין מת ושמי שנדקר מסכין יורד לו דם - אז לא משנה מה זה סכין, אלא כיון שהוא דוקר אותנו, מבחינתנו הוא באמת דוקר. (כמו כן אולי החברה שלנו לא קיימת והיא רק עכבר במסווה? אלא שהמהפיכה שהצביע עליה קאנט ומאז ומתמיד היתה ידועה ביהדות היא שמה שמתייחס אלינו קיים באמת כי אין אחר, אין עולם האמיתות) מכאן נגיע לקב"ה, על מה היהודי מסתכל כדי לפגוש את אלוקיו?? תשובה במילותיו של הרב קוק 'צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יופיו והדרו בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גיבור. ' - במילים אחרות: הקב"ה מופיע דרך כל ההויה. מה שמופיע דרך כל ההויה זה הקב"ה. הכל באלוהים. וכדי לפגוש את אלוהים (כמו שפוגשים חבר, וכביכול לא 'באמת' פוגשים אותו אלא את הופעותיו, את מראהו ודיבורו) צריך להתבונן בכל ההויה(=מציאות) שהיא ההתגלות שלו, ההופעה שלו. עכשיו מי אמר שיש אלוהים ? הפסוק של היהדות הוא 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' לכאורה איזה רבותא (חידוש) יש פה ? גם אני בן יחיד.. למה שלא נצעק אללא אכבר וכו'? אלא הכוונה לפי מה שהסברנו קודם שהופעת אלוקים אלינו היא באחדותיות, הכל מחובר לאותו שורש, הכל הרמוני. אם נצליח להבחין (ואת זה אני לא אעשה כאן) שהבריאה היא אחדותית ואין שני רעיונות מנותקים במציאות - זה עצמו אלוהים, תקראו לזה אח של אלוהים, תקראו לזה הטבע, זה כמו שאני יקרא לכם עכבר, ואם נראה שני כוחות מפורדים שאין ביניהם קשר זה אומר שיש שני אלוהים. כך הפרסים הקדמונים האמינו שיש אל הטוב ואל הרע, וכך היו תמיד אנשים שהתייחסו לעולם בהתייחסות פירודית (ולא אחדותית) ולכן השתעבדו רק לאהבה או למין או לכסף או לתורה או לכל דבר כשהוא מנותק מההסתכלות הכללית. כששאלו את איינשטיין מנין לו שהעולם מאוחד הוא ענה 'זו אמונה'. בהסתכלות הזו על העולם (אחדותיות) אנו חייבים לתת מקום לכל תופעה, החל מהכפירה (שבאה כניגוד לאמונה הלא אמיתית-מעוותת-קטנה-מיסטית) וכלה בהכל. אהבה ענווה שנאה יאוש וכו' (הערה: זהו לא פאנתאיזם אלא פאנאנתאיזם, הכל באלוהים)