הרעיון שלי:
אלים יצרו את אונשיי, אלים קיבצו שבטים לאומות, ואלים הוציאו אותן למלחמות זו בזו. מאז תחילתו של הזמן אלים שמרו על תושבי אונשיי, וכשאלו פרשו מפרשים והפליגו הרחק מהחוף, מצודות הים שהתגלו מזדקרות מתוך המים, הובנו כאות לשמירה והשגחה מתמדת של האלים, האומרים "עד כאן". אך כל זאת השתנה לפני כ400 שנה, כשאנשי מלהאטיה גילו שימוש חדש לאבקה השחורה, ובעזרת דרקוני ברזל יורקי אש ועופרת כבשו כמעט את כל אונשיי. שדות קרב אפופי עשן השכיחו את האלים מלבבות האנשים, וחלקם אף החלו להתכחש לקיומן של אותן ישויות רבות עצמה, שכן אף תפילה לא הצילה אדם מפגז תותח או כדור מוסקט. במשך 26 שנות כיבוש, מלהאטיה מצצה את דמן של שכנותיה, אורליאון ומייבוסה, בדמות מיסים, אוצרות אמנות, מחצבים, וכוח עבודה. מייבוסה ואורליאון שהעתיקו את הטכנולוגיה ויצרו מוסקטים משלהם, פתחו במרד מתואם בשתי המדינות, והדפו את כוחות מלהאטיה הפזורים כמעט עד לגבול המקורי. שם הלחימה נמשכת מדי פעם לפי גחמות המפקדים באיזור והשטח מחליף ידיים כל מספר שנים. בזמן הכיבוש, הרבה פושעי רכוש באורליאון ומייבוסה הפגינו רגשי פטריוטיות, ופנו לשדוד רק מלהאטיים ושיירות בדרכן למלהאטיה, וכך האטו במעט את הביזה. לאחר המרד והחזרת השילטון לידי בית המלוכה המקומי בכל ארץ, מספר פושעים בעלי חזון החזירו למלוכה את אוצרות האמנות ששדדו מהמלהאטיים, בתמורה לחנינה על פשעי עבר וספינה מהצי המתהווה. שכן ידעו שכעט מלהאטיה תוכל להגיע על המדינות הכבושות מעברן השני של אורליון ומייבוסה רק בדרך הים, וכך יוכלו להמשיך לשדוד מהאויב ולהמלט לנמל אוהד. לאחר מספר שנים של הצלחה, פיראט אורליאוני בשם שוזמיור (Shozemyor) שם את עינו על מצודות הים, שספינות מלהאטיות נמנעו מלשוט בקירבתן. מצודות הים הן עמודי אבן המתנשאים ממעל המים לגובה של עשרות מטרים, וקוטרן נאמד במאות. בנויות כמו מגדלים עצומים, הן מחולקות לחדרים והיכלים, ובכולן ניתן למצוא מדרגות היורדות אל מתחת לפני הים, כנראה אל קומות נוספות מוצפות. חמש המצודות הידועות מפוזרות "מול" חופי מלהאטיה, ללא תבנית נראית לעין, במרחק 5-6 שבועות הפלגה, ובמרווחים של כשבוע הפלגה בין מצודה אחת לשכנתה הקרובה ביותר. שוזמיור חמד את המצודה הצפונית והקרובה ביותר לאורליון, ותוך מספר שנים הפך אותה לביתו. בעזרת רפסודות עגינה הקשורות למצודה בחבלים עבים, עשרות ספינות מסוגלות לעגון בו זמנית, ומספר מנופים על גג המצודה השטוח מסייעים בשינוע מטען הכבד מכדי לשאתו ביד על גשרי החבלים אל המצודה. כשנכנס לראשונה אל המצודה, שוזמיור לא היה ממש מופתע לגלות שהיא מתאימה לבני אדם, ואף מצא רהיטי עץ מרקיבים המעידים שפעם בני אדם חיו כאן. שוזמיור שידע מלהאטית ומעט מייבוסית, זיהה על ניירות שלא התפוררו במגע, שפה שנראתה כשילוב בין שלוש השפות שהכיר ועוד כמה שלא, ובכלי זכוכית שלא נשברו גילה דברים מאד מעניינים. מאבקות מוכרות ומוזרות, דרך עצמות שונות ומשונות, ועד חלקים מיובשים של בעלי חיים. הוא השתמש במה שניתן למכור כדי לממן את הבניה, והשאר הפך לחומרי גלם או בערה בהתאם למצבם. לאחר כשנה של פעילות מן הנמל שבנה לעצמו, הצי המלהאטי גילה שלקח לעצמו אחת מן המצודות המקודשות והגיע עם 18 ספינות להשמיד את הפולש. אך שוזמיור שהיה מוכן עם תותחים גדולים בראש המצודה, החל פוגע בצי לפני שזה הגיע לטווח אש, ושיבש לחלוטין את תוכנית ההתקפה המלהאטית עד כדי שגרם להם לפנות לאחור מבלי לירות אף לא יריה אחת. שתי ספינות מלהאטיות טבעו בדרך חזרה, ואנשי צוותם ניצלו בזכות קרבתם למצודה אחרת, שם גילו, כמו שוזמיור, שמבנה מרשים זה נבנה ע"י בני אדם כמותם. כשהוצלו ע"י ספינה שחזרה למוצאם, הביאו את סיפורם והחפצים שמצאו אל בית המלוכה המלהאטי, שהחליט לחקור את המצודות למרות קדושתן, ו20 שנה מאוחר יותר, ארבעת המצודות האחרות נשלטות ע"י מלהאטיה. בתקופה הזו, בלשנים באורליאון ומייבוסה אך בעיקר במלהאטיה, חקרו את הממצאים מהמצודות וגילו כוח שעד לפני חמישים שנה נחשב אלוהי. והיום, יותר מ300 שנה מאוחר יותר, המצב דומה: - איבה נמשכת בין מלהאטיה לברית אורליאון-מייבוסה. - קרבות ימיים ויבשתיים מתרחשים מדי פעם, אך שטח מחליף ידיים לעיתים רחוקות. - מאזן הכוחות נשמר כשלכל צד יש תותחים, מוסקטים, ורוקחי שיקויים המסוגלים להטיל מורא ע"י נוכחותם בלבד. --------------------------------------------- זה מה שיצא לי היום, ממש בזריזות, ואת החלקים האחרונים באמת מיהרתי. אז אם זה לא קשה, אשמח לקבל ביקורת (בונה, בעיקר
ולא תגובות "אהבתי" או "
". אשתדל מחר לפרט יותר על מנגנון הקסם, אבל בכלליותו הוא כמו כישופי וודו. וכמובן, כל מי שרוצה להוסיף, להחליף (את השמות בעיקר), או להרחיב בעצמו. מוזמן. (מפה?) .T-13 days, and counting
אלים יצרו את אונשיי, אלים קיבצו שבטים לאומות, ואלים הוציאו אותן למלחמות זו בזו. מאז תחילתו של הזמן אלים שמרו על תושבי אונשיי, וכשאלו פרשו מפרשים והפליגו הרחק מהחוף, מצודות הים שהתגלו מזדקרות מתוך המים, הובנו כאות לשמירה והשגחה מתמדת של האלים, האומרים "עד כאן". אך כל זאת השתנה לפני כ400 שנה, כשאנשי מלהאטיה גילו שימוש חדש לאבקה השחורה, ובעזרת דרקוני ברזל יורקי אש ועופרת כבשו כמעט את כל אונשיי. שדות קרב אפופי עשן השכיחו את האלים מלבבות האנשים, וחלקם אף החלו להתכחש לקיומן של אותן ישויות רבות עצמה, שכן אף תפילה לא הצילה אדם מפגז תותח או כדור מוסקט. במשך 26 שנות כיבוש, מלהאטיה מצצה את דמן של שכנותיה, אורליאון ומייבוסה, בדמות מיסים, אוצרות אמנות, מחצבים, וכוח עבודה. מייבוסה ואורליאון שהעתיקו את הטכנולוגיה ויצרו מוסקטים משלהם, פתחו במרד מתואם בשתי המדינות, והדפו את כוחות מלהאטיה הפזורים כמעט עד לגבול המקורי. שם הלחימה נמשכת מדי פעם לפי גחמות המפקדים באיזור והשטח מחליף ידיים כל מספר שנים. בזמן הכיבוש, הרבה פושעי רכוש באורליאון ומייבוסה הפגינו רגשי פטריוטיות, ופנו לשדוד רק מלהאטיים ושיירות בדרכן למלהאטיה, וכך האטו במעט את הביזה. לאחר המרד והחזרת השילטון לידי בית המלוכה המקומי בכל ארץ, מספר פושעים בעלי חזון החזירו למלוכה את אוצרות האמנות ששדדו מהמלהאטיים, בתמורה לחנינה על פשעי עבר וספינה מהצי המתהווה. שכן ידעו שכעט מלהאטיה תוכל להגיע על המדינות הכבושות מעברן השני של אורליון ומייבוסה רק בדרך הים, וכך יוכלו להמשיך לשדוד מהאויב ולהמלט לנמל אוהד. לאחר מספר שנים של הצלחה, פיראט אורליאוני בשם שוזמיור (Shozemyor) שם את עינו על מצודות הים, שספינות מלהאטיות נמנעו מלשוט בקירבתן. מצודות הים הן עמודי אבן המתנשאים ממעל המים לגובה של עשרות מטרים, וקוטרן נאמד במאות. בנויות כמו מגדלים עצומים, הן מחולקות לחדרים והיכלים, ובכולן ניתן למצוא מדרגות היורדות אל מתחת לפני הים, כנראה אל קומות נוספות מוצפות. חמש המצודות הידועות מפוזרות "מול" חופי מלהאטיה, ללא תבנית נראית לעין, במרחק 5-6 שבועות הפלגה, ובמרווחים של כשבוע הפלגה בין מצודה אחת לשכנתה הקרובה ביותר. שוזמיור חמד את המצודה הצפונית והקרובה ביותר לאורליון, ותוך מספר שנים הפך אותה לביתו. בעזרת רפסודות עגינה הקשורות למצודה בחבלים עבים, עשרות ספינות מסוגלות לעגון בו זמנית, ומספר מנופים על גג המצודה השטוח מסייעים בשינוע מטען הכבד מכדי לשאתו ביד על גשרי החבלים אל המצודה. כשנכנס לראשונה אל המצודה, שוזמיור לא היה ממש מופתע לגלות שהיא מתאימה לבני אדם, ואף מצא רהיטי עץ מרקיבים המעידים שפעם בני אדם חיו כאן. שוזמיור שידע מלהאטית ומעט מייבוסית, זיהה על ניירות שלא התפוררו במגע, שפה שנראתה כשילוב בין שלוש השפות שהכיר ועוד כמה שלא, ובכלי זכוכית שלא נשברו גילה דברים מאד מעניינים. מאבקות מוכרות ומוזרות, דרך עצמות שונות ומשונות, ועד חלקים מיובשים של בעלי חיים. הוא השתמש במה שניתן למכור כדי לממן את הבניה, והשאר הפך לחומרי גלם או בערה בהתאם למצבם. לאחר כשנה של פעילות מן הנמל שבנה לעצמו, הצי המלהאטי גילה שלקח לעצמו אחת מן המצודות המקודשות והגיע עם 18 ספינות להשמיד את הפולש. אך שוזמיור שהיה מוכן עם תותחים גדולים בראש המצודה, החל פוגע בצי לפני שזה הגיע לטווח אש, ושיבש לחלוטין את תוכנית ההתקפה המלהאטית עד כדי שגרם להם לפנות לאחור מבלי לירות אף לא יריה אחת. שתי ספינות מלהאטיות טבעו בדרך חזרה, ואנשי צוותם ניצלו בזכות קרבתם למצודה אחרת, שם גילו, כמו שוזמיור, שמבנה מרשים זה נבנה ע"י בני אדם כמותם. כשהוצלו ע"י ספינה שחזרה למוצאם, הביאו את סיפורם והחפצים שמצאו אל בית המלוכה המלהאטי, שהחליט לחקור את המצודות למרות קדושתן, ו20 שנה מאוחר יותר, ארבעת המצודות האחרות נשלטות ע"י מלהאטיה. בתקופה הזו, בלשנים באורליאון ומייבוסה אך בעיקר במלהאטיה, חקרו את הממצאים מהמצודות וגילו כוח שעד לפני חמישים שנה נחשב אלוהי. והיום, יותר מ300 שנה מאוחר יותר, המצב דומה: - איבה נמשכת בין מלהאטיה לברית אורליאון-מייבוסה. - קרבות ימיים ויבשתיים מתרחשים מדי פעם, אך שטח מחליף ידיים לעיתים רחוקות. - מאזן הכוחות נשמר כשלכל צד יש תותחים, מוסקטים, ורוקחי שיקויים המסוגלים להטיל מורא ע"י נוכחותם בלבד. --------------------------------------------- זה מה שיצא לי היום, ממש בזריזות, ואת החלקים האחרונים באמת מיהרתי. אז אם זה לא קשה, אשמח לקבל ביקורת (בונה, בעיקר
ולא תגובות "אהבתי" או "