המשבר הפרטי שלי....
שלום לכולם , גם אנחנו במשבר .... בני 50 , נשואים כ 15 שנה (פרק ב') ללא ילדים משותפים - לי יש 2 בנים בוגרים, שהקטן מתגורר איתנו . בעלי מסור מאוד לבית לי ולבנים ונוהג בהם כאילו היו ילדיו שלו.
לאחרונה נקלענו למצב כלכלי לא פשוט הוא פוטר מעבודתו (צימצומים) ונאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות שאינן משקפות את היכולות שלו וכמובן השכר נמוך מאוד- (מסתבר שמאוד קשה למצוא עבודה אחרי גיל 50) . בעלי מצוברח ומתוסכל מהסיטואציה שנוצרה, הביטחון העצמי שלו בקרשים ובגלל השכר הנמוך הוא נאלץ לעבוד שעות רבות כולל סופי שבוע מה שגורם לו לעייפות כרונית נפשית ופיזית , אני מרגישה שהוא מתרחק ממני - בעבר היינו החברים הכי טובים וצלחנו בשלום משברים קשים יותר. קשה לי להגיע אליו , כשהוא כבר בבית הוא מסתגר בחדר (כבר אמרתי ...עייף ) כל דבר הכי קטן מרגיז ומקפיץ אותו - אני מצידי מנסה עד כמה שניתן להנעים לו את הזמן שהוא בבית, לבשל מאכלים שהוא אוהב, להתקרב אליו ולשכנע אותו שאני אוהבת אותו גם כפועל פשוט ולא רק כמנהל בכיר , על סקס כמובן שאין מה לדבר (כבר אמרתי עייף...) , תקופה מסויימת ניסיתי להניח לו לנפשו ולא להתעלק עליו חשבתי שאולי הוא באמת צריך את השקט אבל נוכחתי לדעת שזה רק גרם לנו להתרחק יותר ויותר . מחברים הכי טובים בעולם שמדברים על הכל ובקושי מצליחים להוריד את הידיים אחד מהשני הפכנו לכמעט 2 זרים, הוא חסר לי אני מתגעגעת אליו עד כאב. מה לדעתכם עדיף .....??? לתת לו את הזמן ולהניח לו לנפשו אולי פעם נחזור ונחדש ימינו כקדם או להמשיך להתקרצץ עליו שידבר איתי ויפרוק את התחושות שלו ( על עזרה מקצועית אין מה לדבר - הוא גאה מידי).
שלום לכולם , גם אנחנו במשבר .... בני 50 , נשואים כ 15 שנה (פרק ב') ללא ילדים משותפים - לי יש 2 בנים בוגרים, שהקטן מתגורר איתנו . בעלי מסור מאוד לבית לי ולבנים ונוהג בהם כאילו היו ילדיו שלו.
לאחרונה נקלענו למצב כלכלי לא פשוט הוא פוטר מעבודתו (צימצומים) ונאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות שאינן משקפות את היכולות שלו וכמובן השכר נמוך מאוד- (מסתבר שמאוד קשה למצוא עבודה אחרי גיל 50) . בעלי מצוברח ומתוסכל מהסיטואציה שנוצרה, הביטחון העצמי שלו בקרשים ובגלל השכר הנמוך הוא נאלץ לעבוד שעות רבות כולל סופי שבוע מה שגורם לו לעייפות כרונית נפשית ופיזית , אני מרגישה שהוא מתרחק ממני - בעבר היינו החברים הכי טובים וצלחנו בשלום משברים קשים יותר. קשה לי להגיע אליו , כשהוא כבר בבית הוא מסתגר בחדר (כבר אמרתי ...עייף ) כל דבר הכי קטן מרגיז ומקפיץ אותו - אני מצידי מנסה עד כמה שניתן להנעים לו את הזמן שהוא בבית, לבשל מאכלים שהוא אוהב, להתקרב אליו ולשכנע אותו שאני אוהבת אותו גם כפועל פשוט ולא רק כמנהל בכיר , על סקס כמובן שאין מה לדבר (כבר אמרתי עייף...) , תקופה מסויימת ניסיתי להניח לו לנפשו ולא להתעלק עליו חשבתי שאולי הוא באמת צריך את השקט אבל נוכחתי לדעת שזה רק גרם לנו להתרחק יותר ויותר . מחברים הכי טובים בעולם שמדברים על הכל ובקושי מצליחים להוריד את הידיים אחד מהשני הפכנו לכמעט 2 זרים, הוא חסר לי אני מתגעגעת אליו עד כאב. מה לדעתכם עדיף .....??? לתת לו את הזמן ולהניח לו לנפשו אולי פעם נחזור ונחדש ימינו כקדם או להמשיך להתקרצץ עליו שידבר איתי ויפרוק את התחושות שלו ( על עזרה מקצועית אין מה לדבר - הוא גאה מידי).
