המשבר החוקתי הבא
המאמר המדהים של אורי קציר, כיום אנליסט פוליטי מבריק, חושף שוב את נקודות החולשה של שיטת הבחירות הנוכחית. והפעם: האפשרות שראש הממשלה יהיה ממפלגה שאפילו אינה הגדולה בקואליציה. קציר צופה אפשרות כזו, בעיקר על בסיס תרחיש שבו ינצח מועמד הימין לראשות הממשלה. אני מצרף כאן את המאמר. חשוב לקרוא, לחשוב, להבין ולדון בו. כשראש הממשלה בא ממפלגה קטנה/ אורי קציר המאבק ההולך ומתגבר בין הליכוד וש``ס עתיד להציף אל פני השטח בעייה חוקתית שאיש עוד לא דן בה. אולי משום שפשוט לא הבחינו בה, ואולי משום שגם אלה האמורים להתמודד עמה מסרבים (או לא מעונינים) להכיר בקיומה. הבעייה היא האפשרות – אגב, הלא קלושה כל כך – שאת הממשלה הבאה ירכיב ראש ממשלה שיישען על המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה. מאז קמה המדינה הורכבו ממשלות ישראל, בראש ובראשונה, על ידי המפלגות הגדולות ביותר. החוק לא הגדיר מעולם במפורש שכך אמור להיות המצב, אבל הניסיון הפוליטי שנצבר מאז הפך את המנהג הזה למציאות כמעט הכרחית. גם כאשר אירע המקרה יוצא הדופן שבו כיהן ראש ממשלה מטעם המפלגה שנייה בגודלה, התבצע הדבר בהסכמה עם המפלגה הגדולה היריבה וברוטציה עימה. הכוונה ליצחק שמיר, שכיהן כראש ממשלה בשנית 1986-1988, כאשר למפלגתו, הליכוד, היו 41 מנדטים. השותף הקואליציוני הבכיר דאז, המערך, נשען על 44 מנדטים. ממשלה זו, כאמור, הקיפה מפלגות שבהן בחרו למעלה משמונים אחוז מהמצביעים בישראל. בשנים האחרונות החריפה מאוד התחרות שבין מפלגות הליכוד וש``ס. שתי המפלגות נשענות, במידה רבה, על קהלים דומיננטיים בעלי מאפיינים דומים: שמרנות מדינית, ביטחוניזם, נטייה ימנית, נטייה למסורתיות, הכנסה נמוכה ועוד. מאז 1984, ובמידה מודגשת עוד יותר מאז 1996, הפכה ש``ס מתנועה שהליכוד ראה, במידה רבה, כמשלימה את האידיאות שלו עצמו, לתנועה מתחרה, יריבה, המציגה עצמה כאלטרנטיבה הראויה למפלגה שבעיניה כבר אינה רלוונטית עוד. הלוגיקה הפנימית המאפיינת את מהלכיה של ש``ס בכל השנים האלה גלויה וברורה. ש``ס מקיימת רשת חינוך ענפה משלה, הכוללת, בין השאר, גם מרכיב חזק מאוד של החזרה בתשובה. האסטרטגיה ארוכת הטווח של ש``ס מחייבת אותה לפעול להעצמתן של שתי רשתות אלה. משום כך, היא זקוקה לסיוע תקציבי מצד השלטונות. זו הסיבה שש``ס רואה עצמה כשותפה לכל קואליציה שהיא. רשת החינוך הזו, המחנכת לאמת אבסולוטית אחת ולציות מוחלט למביאיה ונציגיה – היינו, הסמכות הרבנית – היא אינדוקטרינרית מאוד. חניכיה מיועדים להקים משפחות גדולות, רבות צאצאים, המחוייבות לדרך חיים אדוקה מאוד; לנאמנות פוליטית לפטרון הפוליטי שחסו בצילו בשנות חינוכם (כלומר, לש``ס); ולגידול הדור הבא במתכונת דומה. מערכת ההחזרה בתשובה, המביאה למטאמורפוזה מוחלטת בדרך החיים של ה``חויזר`` מנטרלת עבורו ממילא כל בחירה במפלגה שאינה שומרת מצוות; ומאחר שתחושת השייכות שלו מבוססת על הזרם שאליו הצטרף, מובן שיעדיף לבחור במפלגה היא פטרונית הזרם, או הקהילה. דברים אלה אינם חדשים. ברם, הפעילות המסועפת של ש``ס הוכיחה את עצמה במונחים אלקטורליים. אם ב-1984, כשנערכה הפלגת הבתולין הפוליטית של המפלגה החדשה הזו, היה הגרעין הקשה של מצביעיה מורכב משלושה-ארבעה מנדטים, הרי כיום ניתן לומר שאותו גרעין התרחב עד פי שלושה ממספרים אלה. ההתרחבות הזו היא, במידה רבה, תוצר של ריבוי טבעי במשפחות הגרעין הקשה ובקרב תנועת החוזרים בתשובה. ריבוי טבעי זה, כשהוא מקבל גיבוי פוליטי וסיוע כלכלי מתרחב והולך, נושא בקרבו דיווידנדים פוליטיים. ילד שהיה כבן שש כשרשמו אותו הוריו למעון-יום של אחד מזרמי החינוך הש``סיים ב-84`, הוא היום בין 22. מאחוריו, יש להניח, לפחות מערכת בחירות אחת. במונחים שאליהם מחנכת ש``ס, יתכן מאוד שהוא כבר נשוי ואב לילד אחד לפחות. בני גילו החילוניים מצויים בשלב זה או אחר של הטיול הפוסט-צבאי במזרח הרחוק או בדרום אמריקה, ואם ויתרו על כך, יתכן שנרשמו ללימודים באוניברסיטה. בקביעה זו יש חידוש משום שהיא מניחה, לראשונה, שהתמיכה הגוברת של בוחרים בש``ס אינה תוצר של תחושות קיפוח או של הזדהות עם סמלי תרבות מסוגם של עובדיה יוסף ואריה דרעי. כלומר, הפעילות החינוכית והקהילתית של מוסדות ש``ס הצליחה לשנות את המאזן הדמוגרפי הפנימי של החברה הישראלית. ש``ס אינה מסתירה את שאיפתה להרחיב את פעילותה החינוכית ולחדור גם אל מעוזים חילוניים. התרחבות זו באה בהכרח על חשבון הליכוד. הטבלה המצורפת מדגימה את שני מרכיבי תהליך ההיחלשות של הליכוד: המעבר של בוחרי ליכוד לש``ס מתבטא מספרית באופן ברור. אנשי ליכוד עוזבים גם למפלגות אחרות, מה שמביא לירידה מתמשכת במספר המצביעים הכולל של גוש הליכוד-ש``ס. הטבלה הבאה עורכת השוואה בין התנהלותן הפוליטית של הליכוד וש
המאמר המדהים של אורי קציר, כיום אנליסט פוליטי מבריק, חושף שוב את נקודות החולשה של שיטת הבחירות הנוכחית. והפעם: האפשרות שראש הממשלה יהיה ממפלגה שאפילו אינה הגדולה בקואליציה. קציר צופה אפשרות כזו, בעיקר על בסיס תרחיש שבו ינצח מועמד הימין לראשות הממשלה. אני מצרף כאן את המאמר. חשוב לקרוא, לחשוב, להבין ולדון בו. כשראש הממשלה בא ממפלגה קטנה/ אורי קציר המאבק ההולך ומתגבר בין הליכוד וש``ס עתיד להציף אל פני השטח בעייה חוקתית שאיש עוד לא דן בה. אולי משום שפשוט לא הבחינו בה, ואולי משום שגם אלה האמורים להתמודד עמה מסרבים (או לא מעונינים) להכיר בקיומה. הבעייה היא האפשרות – אגב, הלא קלושה כל כך – שאת הממשלה הבאה ירכיב ראש ממשלה שיישען על המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה. מאז קמה המדינה הורכבו ממשלות ישראל, בראש ובראשונה, על ידי המפלגות הגדולות ביותר. החוק לא הגדיר מעולם במפורש שכך אמור להיות המצב, אבל הניסיון הפוליטי שנצבר מאז הפך את המנהג הזה למציאות כמעט הכרחית. גם כאשר אירע המקרה יוצא הדופן שבו כיהן ראש ממשלה מטעם המפלגה שנייה בגודלה, התבצע הדבר בהסכמה עם המפלגה הגדולה היריבה וברוטציה עימה. הכוונה ליצחק שמיר, שכיהן כראש ממשלה בשנית 1986-1988, כאשר למפלגתו, הליכוד, היו 41 מנדטים. השותף הקואליציוני הבכיר דאז, המערך, נשען על 44 מנדטים. ממשלה זו, כאמור, הקיפה מפלגות שבהן בחרו למעלה משמונים אחוז מהמצביעים בישראל. בשנים האחרונות החריפה מאוד התחרות שבין מפלגות הליכוד וש``ס. שתי המפלגות נשענות, במידה רבה, על קהלים דומיננטיים בעלי מאפיינים דומים: שמרנות מדינית, ביטחוניזם, נטייה ימנית, נטייה למסורתיות, הכנסה נמוכה ועוד. מאז 1984, ובמידה מודגשת עוד יותר מאז 1996, הפכה ש``ס מתנועה שהליכוד ראה, במידה רבה, כמשלימה את האידיאות שלו עצמו, לתנועה מתחרה, יריבה, המציגה עצמה כאלטרנטיבה הראויה למפלגה שבעיניה כבר אינה רלוונטית עוד. הלוגיקה הפנימית המאפיינת את מהלכיה של ש``ס בכל השנים האלה גלויה וברורה. ש``ס מקיימת רשת חינוך ענפה משלה, הכוללת, בין השאר, גם מרכיב חזק מאוד של החזרה בתשובה. האסטרטגיה ארוכת הטווח של ש``ס מחייבת אותה לפעול להעצמתן של שתי רשתות אלה. משום כך, היא זקוקה לסיוע תקציבי מצד השלטונות. זו הסיבה שש``ס רואה עצמה כשותפה לכל קואליציה שהיא. רשת החינוך הזו, המחנכת לאמת אבסולוטית אחת ולציות מוחלט למביאיה ונציגיה – היינו, הסמכות הרבנית – היא אינדוקטרינרית מאוד. חניכיה מיועדים להקים משפחות גדולות, רבות צאצאים, המחוייבות לדרך חיים אדוקה מאוד; לנאמנות פוליטית לפטרון הפוליטי שחסו בצילו בשנות חינוכם (כלומר, לש``ס); ולגידול הדור הבא במתכונת דומה. מערכת ההחזרה בתשובה, המביאה למטאמורפוזה מוחלטת בדרך החיים של ה``חויזר`` מנטרלת עבורו ממילא כל בחירה במפלגה שאינה שומרת מצוות; ומאחר שתחושת השייכות שלו מבוססת על הזרם שאליו הצטרף, מובן שיעדיף לבחור במפלגה היא פטרונית הזרם, או הקהילה. דברים אלה אינם חדשים. ברם, הפעילות המסועפת של ש``ס הוכיחה את עצמה במונחים אלקטורליים. אם ב-1984, כשנערכה הפלגת הבתולין הפוליטית של המפלגה החדשה הזו, היה הגרעין הקשה של מצביעיה מורכב משלושה-ארבעה מנדטים, הרי כיום ניתן לומר שאותו גרעין התרחב עד פי שלושה ממספרים אלה. ההתרחבות הזו היא, במידה רבה, תוצר של ריבוי טבעי במשפחות הגרעין הקשה ובקרב תנועת החוזרים בתשובה. ריבוי טבעי זה, כשהוא מקבל גיבוי פוליטי וסיוע כלכלי מתרחב והולך, נושא בקרבו דיווידנדים פוליטיים. ילד שהיה כבן שש כשרשמו אותו הוריו למעון-יום של אחד מזרמי החינוך הש``סיים ב-84`, הוא היום בין 22. מאחוריו, יש להניח, לפחות מערכת בחירות אחת. במונחים שאליהם מחנכת ש``ס, יתכן מאוד שהוא כבר נשוי ואב לילד אחד לפחות. בני גילו החילוניים מצויים בשלב זה או אחר של הטיול הפוסט-צבאי במזרח הרחוק או בדרום אמריקה, ואם ויתרו על כך, יתכן שנרשמו ללימודים באוניברסיטה. בקביעה זו יש חידוש משום שהיא מניחה, לראשונה, שהתמיכה הגוברת של בוחרים בש``ס אינה תוצר של תחושות קיפוח או של הזדהות עם סמלי תרבות מסוגם של עובדיה יוסף ואריה דרעי. כלומר, הפעילות החינוכית והקהילתית של מוסדות ש``ס הצליחה לשנות את המאזן הדמוגרפי הפנימי של החברה הישראלית. ש``ס אינה מסתירה את שאיפתה להרחיב את פעילותה החינוכית ולחדור גם אל מעוזים חילוניים. התרחבות זו באה בהכרח על חשבון הליכוד. הטבלה המצורפת מדגימה את שני מרכיבי תהליך ההיחלשות של הליכוד: המעבר של בוחרי ליכוד לש``ס מתבטא מספרית באופן ברור. אנשי ליכוד עוזבים גם למפלגות אחרות, מה שמביא לירידה מתמשכת במספר המצביעים הכולל של גוש הליכוד-ש``ס. הטבלה הבאה עורכת השוואה בין התנהלותן הפוליטית של הליכוד וש