המרקיז
המרקיז הגרמני העניק לי חפציה של אשת חלומותיו. בידי הניח כפפות מחויטות בעלות חפתים מרוקעים באלמוג שחור, עגילי יהלום, נעלי אצילה בעלות שולי קטיפה כחולה וביריות לבנות תשוקתו הלכה וגברה עם ענידת תכשיט ורכיסת בגד. וככל שגברה התשוקה, כך גם הציפו את פניו הבעת מאבק וצער. ונראה ששתי תחושות אלה הזינו זה את זה- כאב ותשוקה, מותחים צווארו בעודו נושף, מסיט פניו ואז חוזר וטובל במראה פיתוי הגוף והמלבושים. למרות שגופי עמד לפניו בירכיים שריריות ומחוטבות, חשתי בדמותה של הלנה משתלטת עליי. הבל מעודן ומכניע נכנס בי, שריכך ירכיי וגרם לי לרפיון עמוק. חשתי את אשת הצללים שלו מאירה בתוכי, כה תמימה, כה צלולה. מזמנת ביופיה ובסחף התמסרותה להט חזק מדי, עצום מדי... לאחר שסיימתי ענידתי השקטה והאיטית, ביקש שאבוא ואכרע על ברכיי לפניו. תשוקתו הייתה בוערת "כסנדוקן גנב". עיניו, שהיו בהירות לפני רגע קל, הכחילו בזרם כהה, בעת שליטף פניי, "אלה...", מלמל,"יפיפייה" בקול נכמר ומתוק, תופס בשערי מותח אותו לאחור. "יפיפייה שלי, אני אזיין אותך כל כך חזק, שתחוללי לעד". הוא הסיט את שיערי אל חזי וליטף את גבי וחזר וליטף את פניי. "כל כך יפה" מבטו היה רך ומבקש חסד והוא הגיש ידו באבירות, מרימני כגבירה, "בואי..יפה", לחש, משכיבני, בטני על ברכיו. הוא החל מלטף שיערי, פורמו בתנועות ארוכות ומלאות אהבה, מביט בו כזהב שחור בידו וממולל אותו בכריות אצבעותיו ומסיט קצווה, קצווה אל כתפי. בצדו האחורי של ידו החל מלטף שדרתי במגע אוורירי וכאשר הגיע לישבני, ערסל במלוא כפות ידיו באהבה, והשתוקקות ואז בבת אחת, סתר על ישבני מכה מהירה ומפתיעה, תוך שהוא גונח מכאב ומסיט מבטו. הוא הניח לצליל הסתירה להדהד אל גופי ואז נשק בלהט לישבני. הוא חזר וביצע זאת, מלטף, סותר ומנשק בתשוקה וחמלה, עד שנראה שהביא עצמו לידי בכי וריגוש עז שזקר אברו כדוקרן מתחת לבטני. אברו פעם עמוקות כלב סוס עצום הודף בבד מכנסיו ובאבזם הנחושת שסגר עליהםו. זרמי הרגש הללו הציפו בכל מגע את ישבני וזרמו מעלה בתוכי כהיתוך מתכות. הנורא היה, שאחזה בי ערגה ממכרת למגע עמוס ומקוטב זה של אהבה ושנאה, או תשוקה וכאב. כל כך עמוס שלא רציתי שיחדל, וכל מעגל של עיסוי והצלפה עינג אותי והחליש אותי בו זמנית. ולא יכולתי להאמין שאני, איזבל הגאה, שוכבת כך כגורה. לכאורה היה צריך להיות במגע זה השפלה, אולם זה לא היה זה, היה במגע פחד ושנאה משולבים בסגידה, על כן גאוותי לא הייתה ערה מספיק כדי להגן עליי. דבר לא נותר בי להרימני. גופי נמס אל תערובת מצמיתה זו של רגשות. ובפנים- גאוותי קוראת לי- 'לא..לא, איזבל'. ומלחמתה של הגאווה, שהוכנעה לראשונה באלגנטיות הציתה עוד יותר את התחושות. לראשונה נלקחה גאוותי הזקופה בידי מרקיז האילוף הזה. עד כה יכולתי לזהות כוונות לאלפני, ידעתי מיהם גברי האילוף שאהבו את הפגנת כוחם הישיר. אלה היו גברים ספרדיים שיכולתי לזהותם לפי ריח בשרם שהדיף ניחוח אשכי שור, לפי תוויהם הגבריים, עיניהם בעלות הערפל המושחר ולפי להטוטי קריאות הקשב אל עצמם. תאוותם הייתה למרכז אותי אליהם ואז להפגין את כוחם החייתי עליי. למדתי להפנטם אל בשרי, להזהיר אברים בגופי בכוח המיקוד ועם זאת להקפיד על גינוני אצילות והרחקה, עד שהיו מבולבלים ממשחקי המרדף והתמזגו אל תוכי באהבה. אולם אנטואן היה זר לי. נסחפתי בדקויות העידון שהביא, בגינוניו ובחפציו הגרמניים ההדורים. מסך קטיפת האבירות היוקרתית הסתיר נפש שהתחשלה בטירוף תשוקה ומשכה אותי אליה כקורי דבש. דבר לא הזהירני מתחושת האבדון שאחווה נוכח להטו המטורף. חזר וליטף וערסל, סתר ולחש "ששש..." , כשגווי מתעגל מחיתוך עוקץ הכאב. קולו היה בטוח. ונראה שקול זה צבר עוד סמכות מכל כניעה שלי ובכך גם הידק את רבדי הביטחון מכניעת שלל הנשים לפניי. "ששש... ", פקד וליטף רכות בשולי אצבעותיו בצווארי. הוא קרב פיו אל אוזני ושלח יד לישבני, "קדושה יפה, קדושה ויפה...אחלל אותך, אענג אותך למוות" לחש וסתר שוב בישבני, מושך את הבשר, נושק לעורפי וחוזר לערסל בתשוקה מתנשפת את ישבני. וכך עוד ועוד קדח אל להבת חושיי, מפיק מהם ערפל צבעוני שהתגולל סביבי ושב לעוטפני לבערה גדולה יותר. בעוד ליטופיו ונשיקותיו צופנות אותי אל מערות חושים נסתרים, חשתי בדבר קר מעגל את פלחי ישבני. תחושת המגע הייתה מדויקת ברכותה. לשון צוננת נעימה עלתה וירדה בעיגולי גופי, בצווארי הארוך, בשולי חזי המלא, במותני הצרות וסתירה חדה מאד ומתוקה הרבה יותר הכתה בי. הבנתי באחת ששוט סתר לישבני. התפתלתי בכאב והפתעה. "ששש..."הוא לחש בתקיפות שהעלימה את ביישנותו וכאבוג. גופי התרפה, ולא ידעתי מה אני עושה, מדוע איני קמה. עוצמת ציוויו הייתה מצמררת, מעבר לעונג והערפל, בהיתי באיש הזה שהפך בכמה רגעים למכשף ונלפתתי באימה קרה. השוט חזר ללטף גופי ועמו מבטו הטעון והממוסס, הוא ליטף בעליות הישבן וירד לשקע הירך במשיכה מואטת ומתארכת ואז עלה והכסיף את עצם העצה, מדגדגה אליו. חשתי כמו גופי רועד מעונג. מגע קצה השוט יצר ריחוק מאנטואן שפער בי חלל של כמיהה ורציתי לצעוק. ידיו היו מיומנות וניכר שהטקס הפכו לממוקד ושליו ואילו בי הלכה והתחוללה מהפכה של התפרצות רגש וחוש, גופי רצה עוד ורעדתי ורק קולו הבטוח הרגיעני- "יפיפיה" לחש בקול יציב, "אזיין אותך חזק כל כך". הוא נגע קלות בערוותי עם קצה השוט הקר והמופלא, מדגדג ואגני חש בגבריותו מתקשחת ומתקשחת לפיצוץ וצלף בי. גופי התקמר. ברגע זה אהבתי ושנאתי אותו על העונג, אך לא יכולתי לסבול את החולשה הנוראית שהתפשטה בגופי. "לא, לא" קראתי, מנסה להתנער, בעוד גאוותי שואגת בשיניים חשופות. "ששש...", לחש מצווה, מושך שיערי מטה עד שראשי הוצמת לכר. גופי רצה להיכנע. השוט נכנס בין רגליי וגופי כמו בוגד, קימר גווי וישבני אליו והשוט הקיש שוב כעקיצת נחש. ובמוחי כל הישבנים המתוקים ששוט זה עינגם והכניעם ומחשבה זו הלהיטה אותי בתשוקה וכעס. אחז בזרועי נחושות, ופשק ירכיי הלחות והחמות והשוט עיגל בפתח מטמוני וגאוותי מסחררת אותי להתרומם ועונג החוש מכריעני והכאב צולף בהכרתי ומפזר את העונג בבת אחת אל כל נקבוביות העור. "לא, לא" ניערתי ראשי והוא הניחו בחיכו באדנות והתבונן ישירות בעיני, מצווה "כן, כן", מניע ראשו מעלה ומטה, וגופי מוקצב על ידי ההטיות החוזרות שלו ומבטו הישיר החודר לנשמתי ופיו המעוגל ושפתיו הלוחשות "כן, כן". להטיי הפכו מסוחררים ומבעבעים כקדירה , מקישים זה בזה כזנבות נחשים מסוממים ללא מנוח, אך רק הקצב של קולו וראשו הכווינו אותם ומיקדו אותי, אך אין גבירה בגופי. האדונית נמזגת אל האדון. חיותי החלה עולה בגופי עתה בחוזקה המתפשטת מעלה ועד אליו. הבזקים החלו עוברים בגופי לכיוונו. לשאיבה האדירה שהחלה בישותי הצטרפו אצבעות ידו האחרת, קוראות לי בתנועות מתעגלות, "כן, כן, כן, כן...." צליפה אדירה בשוט העיפה את להטי החוצה ממני, מתפרצת אליו. חשתי צניחה מכניעה כמוות, שלווה ושקטה. הוא נשם פנימה נשימה ארוכה כלוכד את חיי והחזיר את השוט אליו, מלטפו ומחניק בכיו.
המרקיז הגרמני העניק לי חפציה של אשת חלומותיו. בידי הניח כפפות מחויטות בעלות חפתים מרוקעים באלמוג שחור, עגילי יהלום, נעלי אצילה בעלות שולי קטיפה כחולה וביריות לבנות תשוקתו הלכה וגברה עם ענידת תכשיט ורכיסת בגד. וככל שגברה התשוקה, כך גם הציפו את פניו הבעת מאבק וצער. ונראה ששתי תחושות אלה הזינו זה את זה- כאב ותשוקה, מותחים צווארו בעודו נושף, מסיט פניו ואז חוזר וטובל במראה פיתוי הגוף והמלבושים. למרות שגופי עמד לפניו בירכיים שריריות ומחוטבות, חשתי בדמותה של הלנה משתלטת עליי. הבל מעודן ומכניע נכנס בי, שריכך ירכיי וגרם לי לרפיון עמוק. חשתי את אשת הצללים שלו מאירה בתוכי, כה תמימה, כה צלולה. מזמנת ביופיה ובסחף התמסרותה להט חזק מדי, עצום מדי... לאחר שסיימתי ענידתי השקטה והאיטית, ביקש שאבוא ואכרע על ברכיי לפניו. תשוקתו הייתה בוערת "כסנדוקן גנב". עיניו, שהיו בהירות לפני רגע קל, הכחילו בזרם כהה, בעת שליטף פניי, "אלה...", מלמל,"יפיפייה" בקול נכמר ומתוק, תופס בשערי מותח אותו לאחור. "יפיפייה שלי, אני אזיין אותך כל כך חזק, שתחוללי לעד". הוא הסיט את שיערי אל חזי וליטף את גבי וחזר וליטף את פניי. "כל כך יפה" מבטו היה רך ומבקש חסד והוא הגיש ידו באבירות, מרימני כגבירה, "בואי..יפה", לחש, משכיבני, בטני על ברכיו. הוא החל מלטף שיערי, פורמו בתנועות ארוכות ומלאות אהבה, מביט בו כזהב שחור בידו וממולל אותו בכריות אצבעותיו ומסיט קצווה, קצווה אל כתפי. בצדו האחורי של ידו החל מלטף שדרתי במגע אוורירי וכאשר הגיע לישבני, ערסל במלוא כפות ידיו באהבה, והשתוקקות ואז בבת אחת, סתר על ישבני מכה מהירה ומפתיעה, תוך שהוא גונח מכאב ומסיט מבטו. הוא הניח לצליל הסתירה להדהד אל גופי ואז נשק בלהט לישבני. הוא חזר וביצע זאת, מלטף, סותר ומנשק בתשוקה וחמלה, עד שנראה שהביא עצמו לידי בכי וריגוש עז שזקר אברו כדוקרן מתחת לבטני. אברו פעם עמוקות כלב סוס עצום הודף בבד מכנסיו ובאבזם הנחושת שסגר עליהםו. זרמי הרגש הללו הציפו בכל מגע את ישבני וזרמו מעלה בתוכי כהיתוך מתכות. הנורא היה, שאחזה בי ערגה ממכרת למגע עמוס ומקוטב זה של אהבה ושנאה, או תשוקה וכאב. כל כך עמוס שלא רציתי שיחדל, וכל מעגל של עיסוי והצלפה עינג אותי והחליש אותי בו זמנית. ולא יכולתי להאמין שאני, איזבל הגאה, שוכבת כך כגורה. לכאורה היה צריך להיות במגע זה השפלה, אולם זה לא היה זה, היה במגע פחד ושנאה משולבים בסגידה, על כן גאוותי לא הייתה ערה מספיק כדי להגן עליי. דבר לא נותר בי להרימני. גופי נמס אל תערובת מצמיתה זו של רגשות. ובפנים- גאוותי קוראת לי- 'לא..לא, איזבל'. ומלחמתה של הגאווה, שהוכנעה לראשונה באלגנטיות הציתה עוד יותר את התחושות. לראשונה נלקחה גאוותי הזקופה בידי מרקיז האילוף הזה. עד כה יכולתי לזהות כוונות לאלפני, ידעתי מיהם גברי האילוף שאהבו את הפגנת כוחם הישיר. אלה היו גברים ספרדיים שיכולתי לזהותם לפי ריח בשרם שהדיף ניחוח אשכי שור, לפי תוויהם הגבריים, עיניהם בעלות הערפל המושחר ולפי להטוטי קריאות הקשב אל עצמם. תאוותם הייתה למרכז אותי אליהם ואז להפגין את כוחם החייתי עליי. למדתי להפנטם אל בשרי, להזהיר אברים בגופי בכוח המיקוד ועם זאת להקפיד על גינוני אצילות והרחקה, עד שהיו מבולבלים ממשחקי המרדף והתמזגו אל תוכי באהבה. אולם אנטואן היה זר לי. נסחפתי בדקויות העידון שהביא, בגינוניו ובחפציו הגרמניים ההדורים. מסך קטיפת האבירות היוקרתית הסתיר נפש שהתחשלה בטירוף תשוקה ומשכה אותי אליה כקורי דבש. דבר לא הזהירני מתחושת האבדון שאחווה נוכח להטו המטורף. חזר וליטף וערסל, סתר ולחש "ששש..." , כשגווי מתעגל מחיתוך עוקץ הכאב. קולו היה בטוח. ונראה שקול זה צבר עוד סמכות מכל כניעה שלי ובכך גם הידק את רבדי הביטחון מכניעת שלל הנשים לפניי. "ששש... ", פקד וליטף רכות בשולי אצבעותיו בצווארי. הוא קרב פיו אל אוזני ושלח יד לישבני, "קדושה יפה, קדושה ויפה...אחלל אותך, אענג אותך למוות" לחש וסתר שוב בישבני, מושך את הבשר, נושק לעורפי וחוזר לערסל בתשוקה מתנשפת את ישבני. וכך עוד ועוד קדח אל להבת חושיי, מפיק מהם ערפל צבעוני שהתגולל סביבי ושב לעוטפני לבערה גדולה יותר. בעוד ליטופיו ונשיקותיו צופנות אותי אל מערות חושים נסתרים, חשתי בדבר קר מעגל את פלחי ישבני. תחושת המגע הייתה מדויקת ברכותה. לשון צוננת נעימה עלתה וירדה בעיגולי גופי, בצווארי הארוך, בשולי חזי המלא, במותני הצרות וסתירה חדה מאד ומתוקה הרבה יותר הכתה בי. הבנתי באחת ששוט סתר לישבני. התפתלתי בכאב והפתעה. "ששש..."הוא לחש בתקיפות שהעלימה את ביישנותו וכאבוג. גופי התרפה, ולא ידעתי מה אני עושה, מדוע איני קמה. עוצמת ציוויו הייתה מצמררת, מעבר לעונג והערפל, בהיתי באיש הזה שהפך בכמה רגעים למכשף ונלפתתי באימה קרה. השוט חזר ללטף גופי ועמו מבטו הטעון והממוסס, הוא ליטף בעליות הישבן וירד לשקע הירך במשיכה מואטת ומתארכת ואז עלה והכסיף את עצם העצה, מדגדגה אליו. חשתי כמו גופי רועד מעונג. מגע קצה השוט יצר ריחוק מאנטואן שפער בי חלל של כמיהה ורציתי לצעוק. ידיו היו מיומנות וניכר שהטקס הפכו לממוקד ושליו ואילו בי הלכה והתחוללה מהפכה של התפרצות רגש וחוש, גופי רצה עוד ורעדתי ורק קולו הבטוח הרגיעני- "יפיפיה" לחש בקול יציב, "אזיין אותך חזק כל כך". הוא נגע קלות בערוותי עם קצה השוט הקר והמופלא, מדגדג ואגני חש בגבריותו מתקשחת ומתקשחת לפיצוץ וצלף בי. גופי התקמר. ברגע זה אהבתי ושנאתי אותו על העונג, אך לא יכולתי לסבול את החולשה הנוראית שהתפשטה בגופי. "לא, לא" קראתי, מנסה להתנער, בעוד גאוותי שואגת בשיניים חשופות. "ששש...", לחש מצווה, מושך שיערי מטה עד שראשי הוצמת לכר. גופי רצה להיכנע. השוט נכנס בין רגליי וגופי כמו בוגד, קימר גווי וישבני אליו והשוט הקיש שוב כעקיצת נחש. ובמוחי כל הישבנים המתוקים ששוט זה עינגם והכניעם ומחשבה זו הלהיטה אותי בתשוקה וכעס. אחז בזרועי נחושות, ופשק ירכיי הלחות והחמות והשוט עיגל בפתח מטמוני וגאוותי מסחררת אותי להתרומם ועונג החוש מכריעני והכאב צולף בהכרתי ומפזר את העונג בבת אחת אל כל נקבוביות העור. "לא, לא" ניערתי ראשי והוא הניחו בחיכו באדנות והתבונן ישירות בעיני, מצווה "כן, כן", מניע ראשו מעלה ומטה, וגופי מוקצב על ידי ההטיות החוזרות שלו ומבטו הישיר החודר לנשמתי ופיו המעוגל ושפתיו הלוחשות "כן, כן". להטיי הפכו מסוחררים ומבעבעים כקדירה , מקישים זה בזה כזנבות נחשים מסוממים ללא מנוח, אך רק הקצב של קולו וראשו הכווינו אותם ומיקדו אותי, אך אין גבירה בגופי. האדונית נמזגת אל האדון. חיותי החלה עולה בגופי עתה בחוזקה המתפשטת מעלה ועד אליו. הבזקים החלו עוברים בגופי לכיוונו. לשאיבה האדירה שהחלה בישותי הצטרפו אצבעות ידו האחרת, קוראות לי בתנועות מתעגלות, "כן, כן, כן, כן...." צליפה אדירה בשוט העיפה את להטי החוצה ממני, מתפרצת אליו. חשתי צניחה מכניעה כמוות, שלווה ושקטה. הוא נשם פנימה נשימה ארוכה כלוכד את חיי והחזיר את השוט אליו, מלטפו ומחניק בכיו.
