המרקידים כרוקדים

המרקידים כרוקדים

לפעמים גם אני כמרקיד רוצה ללכת להרקדה ולרקוד בכיף, להשתולל עם הריקודים היפים והאהובים, אבל זה לא מסתדר - מכמה סיבות: 1. שיחות חולין - הרוקדים ניגשים לשוחח ולברך לשלום, וגם מעלים כל מיני נושאים לדיון והמרקיד מוצא את עצמו בסוף הערב עם שרירי פה חזקים ושרירי רגלים רפויים, וגם עם קול צרוד משום הצורך לשוחח כל הערב וגם להתגבר על רעש הרמקולים (גם כשהוא חלש). 2. העתקה - הרוקדים מעתיקים מהמרקיד האורח, ולעיתים הוא לא יודע את כל הריקודים שנרקדים באותה ההרקדה, ויוצא שהוא יושב לא מעט ריקודים בצד. לרוקד רגיל מהשורה יש פרוילגיה של העתקה מאחרים, למרקיד אין את הפרוילגיה הזו, ממנו מצפים למושלמות. ואם הוא טועה חלילה בריקוד כל שהוא, הנושא יהפוך לשיחת היום בקרב הרוקדים. 3. פוליטיקה - כאשר המרקיד מגיע להרקדה של אחר, הוא יותר עוסק בצד "הפוליטי" של ריקודי העם, והוא לא מצליח להתנתק מהצורך הזה של לשוחח בצד עם המרקיד המארח, או עם מרקיד אחר שהגיע להרקדה וכו'... ה-מ-ו-ן פוליטיקה ומעט ריקודים. 4. שמחת הריקוד - לאחר שנים רבות של הרקדה, שמחת הריקוד מתפוגגת לה במקצת ומיטשטשת לה אי שם במעלה העיסוק המקצועי בהרקדות מידי ערב. נכון שאוהבים לרקוד, נכון ששמחים לרקוד, אבל זה פחות ממה שהיה פעם...בהתחלה. למרות שגם היום אני באופן אישי ממשיך להנות מכל רגע. העלתי בדעתי כל מיני רעיונות כיצד לפתור את הדילמות שצויינו, אבל הנושא לא פשוט וקשה למצא לו פיתרון.
 
כמרקידה (מעדיפה מדריכה) ורוקדת אענה

אני מדריכה בפועל יחסית מעט זמן, שנה וחצי, ולא מדריכה כל ערב בשבוע, אלא רק פעמיים בשבוע, היות וזו לא התעסוקה העקרית שלי, אז אני משתדלת ומצליחה לרקוד להנאתי כרוקדת ולא כמדריכה לפחות עוד פעם אחת בשבוע. בכל זאת, אני כבר מרגישה את הדברים שציינת, לפחות חלקם. ניתן לשלב את סעיפים 1 ו 4 ולבצע את שיחות החולין מסעיך 1 בריקודים באינך מתלהב לרקוד בגלל סעיף 4.
גם אני כבר מרגישה שחלק מהריקודים אותם אני מרקידה בחוגים שלי, ההתלהבות שלי לרקוד אותם גם בהרקדות האחרות אליהם אני הולכת, קצת יורדת. בהרקדות שלי אני רוקדת עם הרוקדות שלי כמעט כל הערב ולא משתמשת רק ב DJ, ולכן ריקוד שלאחרונה לימדתי וטחנתי ורקדתי אצלי (ויודעת שארקוד גם בשבוע הבא), בהרקדות הרגילות הוא קצת נמאס עלי ואני מעדיפה לוותר עליו. פוליטיקה - הלוואי ולא היתה בכל תחום בחיים, וגם לא בריקודי העם. נסה להתנתק מזה ופשוט לרקוד....... אם הולכים להרקדה לעיתים נדירות, אז ייתכן שסעיפים 1 ו 3 תופסים חלק משמעותי מזמן ההרקדה, אך אם זה משהו שנעשה באופן תדיר יותר, זמנם יתקצר. ובכלל סעיפים אלו תלויים גם בך, צריכים שניים לטנגו.... ולגבי אי ידיעת כל הריקודים. לדעתי מדריך אכן צריך להיות עם ידע ריקודים נרחב ביותר, מכל התקופות והסגנונות, אך אני לא חושבת שזו בושה לא לדעת הכל, בימינו אי אפשר לדעת הכל, ובוודאי בהתחשב בעובדה שמדריכים שהם גם מחברים ריקודים מלמדים את ריקודיהם לפני ההשתלמות ולפני שמגיע לכלל המדריכים. והאמת, אני לפעמים מעתיקה ריקודים ושמה לב שאנשים מעתיקים ממני ובטוחים שאני יודעת את הריקוד.
ו - גם לנו מותר לפעמים לשכוח ריקוד מסויים... אנו גם רק בני אדם. ריקודים מהנים......
 

AyeleDance

New member
ומנקודת המבט שלי...

חלק מהנקודות שציינת אינן קיימות כל כך במקרה שלי. פוליטיקה... לא שאין, אך מכיון שאני מגיעה באופן קבוע לשתי ההרקדות האחרות באזורי, ומכיון שאני רוקדת כמעט את כל הריקודים - אין הרבה זמן לשיחות בנושא. השחיקה - ברור שישנה, לדוגמא: הריקוד הנהדר "מציאות אחרת" הרוקדים עדיין רצו לרקוד את זה כל שבוע... כשאני כבר לא יכולתי אפילו לשמע את השיר...דרור רוקד ערב אחד פחות ממני בשבוע, אז את הריקוד הזה פעמים רבות רקד עם בנות מהצד, להנאתן הצרופה. העתקה - נושא די כאוב... בהרקדות שלנו כמובן שאני במרכז המעגל ב90% מהריקודים לפחות, דרור ואני רוקדים עם אחרים במהלך הערב ונהנים לעזור. בהרקדות האחרות אצלינו - יש מעט ריקודים שאיני מכירה ברפרטואר המקומי, כי כפי שציינתי, אני רוקדת קבועה בהרקדות האחרות, אך קורה לפעמים שאיני יודעת ריקוד, וכמו שקרה לי אצלך בהרקדה שמעון - שם היו הרבה ריקודים שלא ידעתי - אני מעתיקה בלי חשבון ואומרת למעתיקים ממני שאיני יודעת את הריקוד. במיוחד לאלה מאיתנו להם עיסוקים נוספים, איני חושבת שיש במה להתבייש. מה שכן מפריע ומאד הוא שבהרקדה שאינה שלנו, יש מעתיקים שממש רבים על המקום מאחורינו, ונצמדים עד כדי סכנה, וכבר קרה לי שדרכו עלי, נקעתי את הרגל וקיבלתי בעיטות ממעתיקים שלא מבינים שעדיף להעתיק ממרחק. וההרקדות שלנו אינן כמו באוני' - יש מקום! אך זה כנראה כמו נהיגה, אם שומרים מרחק גדול מדי, מישהו אחר יכנס באמצע ולכן נצמדים.... אפילו בן זוגי מההרקדה שבה דרור אינו רוקד, כבר התרגל והבין שהמעתיקים הם חלק מה"חבילה". אני מרגישה שבהרקדות שאינן שלי אני בחופש, אך דרור (שמי שמכיר אותו יודע - הוא הרבה יותר נחמד ממני
) עוזר למעתיקים ואף אומר את הצעדים. אם זה בריקוד אחד או שנים, ניחא, אנחנו לפעמים אפילו מתחלפים עם זוגות אחרים כדי ללמדם - אך ערב שלם כזה מאד גורע מהנאתי. לפעמים יש חשק להתחפש ולהיות אנונימיים לכמה ימים, ועבורי הנסיעות לארץ מהוות חופשה גם מהמעתיקים - גם כאן לפעמים מעתיקים מאיתנו, אך לא באותו סדר גודל. ההתלהבות - אני עדיין מדריכה צעירה, רק 3 שנים בהרקדות משלי ועוד שנתיים כעוזרת ומרקידה מחליפה, אולי בשל כך אני עדיין נהנית מאד, וכשאני נמצאת בארץ, בערב שאני לא בהרקדה, כשאני יודעת שמחכות לי כמה הרקדות בחוץ - הראש שלי עדיין בהרקדה. מזל שעוד מעט חוזרים ותהיינה לרשותי רק 3 הרקדות בשבוע.
 

איליטה

New member
../images/Emo12.gif יקירתי את יודעת שאהבתי.....

אליך אינה מוטלת בספק
, אבל באמת שעם המשפט הבא " אך דרור (שמי שמכיר אותו יודע - הוא הרבה יותר נחמד ממני
), קשה לי להתווכח
 

אנדי54

New member
באשר לנקודה מס' 2

אמנם איני מחזיק כרגע חוגים משלי אך יש לא מעט אנשים שיודעים שאני מדריך, וגם לי, וודאי שגם למדריכים/מרקידים אחרים, זה קרה - הושמע ריקוד שאיני מכיר ופרשתי מחוץ למעגל (או שהבהרתי לאנשים שמסביבי שאיני מכיר את הריקוד שמושמע כעת והמלצתי שלא יעתיקו ממני). ומייד נשמעה התגובה המזלזלת והלא מאמינה - "איזה מן מדריך אתה אם אינך מכיר את זה?!", או בסגנונה האחר, הפסקני - "מדריך טוב חייב לדעת את כל הריקודים!.." איזה מזל שאני לא מכיר את כל הריקודים...
 

אליק 31

New member
תכונה ישראלית מעצבנת, היא: "כל

ישראל חברים" אני מתכוין לסעיף 1 בהערותיך, שבהן רוקדים נטפלים למרקיד בשיחות חולין, לא מכבדים את המרחב הפרטי של הזולת, הסחבקיות הישראלית הדביקה רוצה להוכיח לכל שאין מחיצות, אנחנו אומה מלוכדת, יעני, ואפשר לגשת אל כל סלבריטאי - כולל מרקיד בהרקדה - ולזבל לו את השכל בשטויות, העיקר לרוץ אחר כך לחבר'ה, ולומר להם משהו בנוסח: ..."שמעון עשור סיפר לי בשיחה אישית, כי אם סוריה תותקף, הוא לא יפתח חוג בדמשק..." חבר'ה, נא כבדו את פרטיותו של המרקיד, שימו מחיצות, שימרו על דיסטאנס!
 
אליק ידידי - נהפוך הוא

אני שמח מאוד שרוקדים באים ומדברים, ומספרים וגם משתפים בחוויות אישיות. זה נעים, זה נחמד ובהחלט נותן הרגשה טובה. כאיש ציבור (כמרקיד וכחבר מועצת עיר) אני לא רוצה שיכבדו את המרחב הפרטי שלי, אני דווקא רוצה שיחדרו למרחב הפרטי וישתפו אותי בכל מה שעובר עליהם, רק כך אני נשאר מחובר לרוקדים, רק כך אני מרגיש את רצונותיהם, רק כך אני יכול ליישם את מישאלות ליבם. לא הייתי רוצה להגיע להרקדה וכולם יתרחקו ממני בשם "הכבוד למרחב המחיה", ההיפך הוא הנכון. אם התקבל הרושם שאני מקטר על השיחות עם הרוקדים, אז אני רוצה לתקן את הרושם הזה כאן ועכשיו. התיקון שלי, לא מתנגש עם הטענה המרכזית שהשיחות הן גורם נוסף באי יכולתו של המרקיד לרקוד באופן חופשי. ערב מהנה לכולנו.
 
תחושות אלו שאתה חש

הן חששותיך בלבד, למרות שיכול להיות שמדריכים שונים חשים כמוך. עם זאת בבסיס הדברים אתה בוחר להרגיש לא נעים, אתה חושש, אתה מתלבט. פשוט תבחר לבוא להרקדה לרקוד. תגיד שלום נחמד למרקיד, תחייך ותשמח למי שמסביבך (כי אתה נחמד וחייכן לפי הבנתי), ו...תרקוד- תרקוד כאילו אף אחד לא רואה, תרקוד כאילו אין מחר. אני מבטיח לך שאם תתבלבל בריקודים מסוימים או תצטרך להעתיק ריקודים שלמים, ויכתבו על כך בצ'טים שונים- העולם לא יתהפך. בעצם לא יקרה כלום... בחרנו בריקודי עם כמקצוע בגלל האהבה לריקוד ולהדרכה (אני מקווה), ולא בגלל שרצינו להיכנס לאיזשהו פנתאון אבסרקטי של מדריכים. מוגש באהבה, מאיתן קרול.
 
מדריך ורוקד שלו בחוג אחר

הנה מקרה קשור שקרה לי - הייתי בהרקדה לא שלי, ופגשתי שם את אחת הרוקדות שלי, מחוג המתחילים. היא רקדה לידי ריקוד שכבר לימדתי והיא יודעת אותו, ולאחריו היה ריקוד לא קשה מדי והיא ניסתה לרקוד אותו. כמו אמא פולניה, תוך כדי הריקוד אמרתי לה את הצעדים וסימנתי לה את הכיוונים. היא בנחמדות אמרה לי שהיא תעתיק ושאני ארקוד להנאתי
 
למעלה