המקרנה

[אחד ומיוחד מהבית]

המקרנה

עולה ומפציע לו השחר ,קרני שמש ראשונות נצצו, ו STOP. כאילו השמש נתקעה ב PAUSE. אלו עדיין אותן קרניים ואותה זריחה יפה אבל היא תקועה . השמש לא עולה. כמו סרט צלוליד ישן שנקרע לו בפתע בהתחלת ההקרנה. גלגל אחד ממשיך ומסתובב עם עצמו והשני תקוע במקרנה על אותה התמונה. לאט לאט החום חורך את הסרט והוא הולך ומשחיר מהקצוות פנימה. מכבים את המקרנה עוצרים את הסרט, מנסים לחתוך להדביק מחדש בכדי להמשיך עם הסרט. אבל ההפסקה מעצבנת לפעמים מאבדים ריכוז וקשב , לפעמים כבר לא רוצים לחזור לסרט. אבל הוא מסקרן מה יכול להיות הסיפור? מה יכול להיות ההמשך? הלב הוא מקרנת רגשות ישנה , ואנחנו מתעקשים שוב ושוב לתקן להדביק להחליף סרט, רק את המקרנה אי אפשר להחליף ועם כל קריעת סרט אור המנורה בה הולך ומתעמעם. ותחשבו על זה.

 

[נעה שחר]

א-ו-פ-ט-י-מ-י-ו-ת!!!!!

מה שאתה מרגיש, רואה במציאות חייך - זה רק מה שאתה מכניס לעצמך לראש!!! תחשוב טוב, תחשוב חיובי, ותתחיל לראות דברים בצורה שונה!! מניסיון!!! שבת שלום.

 

[בטר אנד דיפרנט]

נועה נועה ... סוף (הדרך) !

 

[נעה שחר]

למה סוף נשמה?? זוהי רק ההתחלה ../images/Emo13.gif

 

[בטר אנד דיפרנט]

חחחחח זה הסלנג... שבת שלום חמודה !

 

[נעה שחר]

שבת שלום

 

[מלודי6]

נכון ולא נכון

נכון במידה ואנו מעוניינים לתקן ולהדביק את אותו סרט בדיוק – אז באמת הלב הולך ומתעמעם, ונהיה כאוב ובקושי מתרומם, טובע בתוך עצבותו ומסכנותו ודועך. אך במידה ואנחנו מחליפים סרט אין זה נכון – הרי שיננו את עצמנו, למדנו, התנסנו, חווינו, אזיי חידשנו את עצמנו, איננו אותו סרט ישן. זה כבר סרט שונה לגמרי, ולכן אם כן הלב מואר, שלם ומשלים, שואף לטוב ומלא תקווה.

 

[אחד ומיוחד מהבית]

לא מדוייק מלודי

כשאת רואה סרט נחמד , נהנית שכחת ממנו כעבור כמה ימים והמשכת הלאה. פתאום ראית סרט נפלא הרגשת מעולה זכרת אותו ימים רבים שלחת אחרים לראות אותו ומדי פעם את מחייכת כשאת נזכרת בו אבל הסרטים שאת רואה אחר כך כבר לא מרגשים כל כך כי כבר ראית את הסרט ההוא ובהשוואה אליו זה אחרת . וכך קורה שעם כל סרט שראית זה פחות כייפי פחות מרגש את נהיית יותר ויותר ביקורתית לגבי השחקנים הצילום העלילה המוזיקה וכ"ו עכשיו תעשי את ההקבלות נ.ב. עם הצטברות החוויות והנסיון זה קורה אי אפשר להתחמק מזה זה טבע האדם!! ונא לא לבוא בשאלות זה לא נכתב ספציפית על משהו / מישהו סתם תובנה

 

[מלודי6]

אחד ומיוחד, השקפתי עדיין נשארה בעיניה

החיים בנויים על יסודות קודמים. עוד נסיון, עוד חוויה ועוד חשיפה, הם בנויים אחד על השני, מצטברים, ללא אפשרות להפרידם. כשאני נזכרת בסרט ישן שהיום אני רואה אותו בצורה שונה, אני עדיין חושבת 'פעם הרגשתי כך או כך כשראיתיו', זה עדיין לא משנה את העובדה שפעם כשראיתי את אותו הסרט הרגשתי מה שהרגשתי. אני שואבת מזה את התחושה של פעם, במידה והיא הייתה יותר אופטימית. הדברים לא נעלמים, הם מידיי פעם צפים, מתחדדים, השאלה מה עושים איתם, ואני מעדיפה לראות את החיובי, גם אם זה לפעמים תמים מידיי, אבל זאת אני. לכן לך ישנה דעה מסויימת, ולי אחרת. אין זה סותר, זאת פשוט השקפת עולמי שמתאימה לי, לא לכל אדם זה מתאים. ועדיין, יש סרטים או תוכניות שכשאני רואה אותם שוב גם אם עברו הרבה שנים מאז, אני נזכרת שהם העלו לי תחושה של עשייה ושל תקווה, ואני רואה אותם בדיוק באותה תחושה...נוסטלגיה

 

[touti]

ידידי היקר

ללב יש יכולת ריפוי והתחדשות טבעית שלא כמו סרט שמדביקים שוב ושוב ומתבלה. החיים שלנו בנויים מתחנות, כל אדם שאנחנו פוגשים הוא תחנה, הוא תמרור ונכנס לתוך הסרט שנקרא החיים שלנו. וכמו שנעים לשמוע שירים של שנות ה-60 כך צריך להתייחס למקרנת רגשות ישנה, שהוא הלב, המוח, הזכרון, הגוף, לכל קמט יש סיפור. אבל כמו שכתבתי, לעומת מקרנה, לעומת סרט, לעומת חפץ דומם, ללב שלנו יש יכולת להתחדש ולאהוב כל פעם מחדש כמו בראשונה.

 

[סאני42]

התחדשות התחדשות... אפשר לסלוח אבל...

לא לשכוח... פרטי החיים ורסיסי המאורעות של מה שעבר עלינו בחיינו לטוב או למוטב הם מה שיוצרים את האני שלנו ואת הסתכלותנו על העולם כמובן שבהתאם לאופיו של כל אחד מתקבלת פרופורצית לקיחת הדברים. גם מה שאנו "שוכחים" או מדחיקים נמצא בתת מודע שלנו ולעיתים מתבטא דווקא בסיטואציות שלא היינו רוצים... סה לה וי.... רק שניתן לעבוד על השקפת העולם וצורת לקיחת הדברים.... אז חבר'ה אי אפשר להחליף מסרטה! תזהרו לא לקרוע את הסרט יותר מידי... באזורים ה"קרועים" תמיד התמונה תראה מטושטשת יותר מהמקורית... גם אם אתם "מדביקים" מעולים!...

 

[reo2]

השאלה עד כמה אדם מוכן לעבוד ולהשקיע

ברור שתמיד אפשר "להגיע לסרט טוב יותר" ואם לא נשקיע נשכח (כמו רחוק מן העין רחוק מהלב), תמיד יכולות להיות אופציות טובות יותר. האם אני כאדם מוכן להשקיע לתקן או לשדרג את הסרט הזה? האם שווה בכלל לנסות ולתקן? לי ברור כי ברגע שעזבתי את אותו הסרט אני אעשה הכל לשכוח אותו כדי להתקדם הלאה למרות שכביכול יכולתי לנסות שוב... (בכל מקרה אני עונה על פי זווית הראייה שלי לגבי הנושא שהצגת שדרך אגב הוא נושא מאוד מעניין ובחרת להציג אותו בצורה יפה, אלא אם כן הלכתי בכיוון אחר בכלל...)

 

[סיגליות10]

ניתן לקרא את מה שכתבת ממספר זויות

אם כי לא ברור למה התכוונת. בכל אופן כתבת יפה.

 

[ליגה76]

נשמה יקרה,

הסרט נקרע, הגלגלים ממשיכים להסתובב, הסרט במתח ואז מתחיל סרט חדש, סרט מעניין יותר, 2 סרטים מעלפים, הרבה יותר יפים ממה שהסרט היה אמור להיות בהתחלה. פעם כתבתי בכיפה - הלב - אחד מפלאי הבריאה הגדולים והמופלאים ביותר. הוא אוהב לתת, אוהב לאהוב, כאשר הוא נפגע

הוא כולו מתכווץ, מתכווץ בתוך תוכו, מסתגר

אבל כאשר הוא נרגע ונרפא הוא הולך ומתרחב שוב,

ושוב מתמלא באהבה ורצון לתת, חוזר להזרים חמצן למרחקים. וכמו שנעה שחר כתבה - צריך להיות אופטימים. תחייך. החיוך שלך כובש עולמות אולי גם ייכבוש את הלב שלך... התיקון הוא לא סלוטייפ או סרט, זה משהו הרבה יותר גדול. אסור להדחיק דברים, לטאטא מתחת השטיח ולשים סלוטייפ כי אז נוצרים מחסומים, רוצים להתקדם ויש משהו שחוסם. צריך לרפא. אחרי שמרפאים והלב מרחב בחזרה האור נהיה הרבה יותר גדול ממה שהיה קודם לכן. עם כל קריעת סרט - הלב יכול לדעוך אך יכול גם להיפך - ללמוד, להתרפא ולהיות יותר גדול. כמו הצדפה - כאשר היא נפגעת היא יוצרת פנינים. בלי הפגיעה היא לא תיצור פנינים. וכמו חתיכת מתכת - כאשר דופקים בה ושורפים אותה היא יכולה להיות חלודה ועפר ואפר, אבל אפשר גם ליצור ממנה ע"י המכות והשריפות פסל מקסים. ודרך אגב, כך בזוגיות, כל פעם שיש וויכוח זה יכול להרוס הכל אבל זה יכול להעלות את הזוג עוד מדרגה באהבה ובקשר. תחשוב על זה... מקווה שתמצא את הריפוי ללבך, שתחזור להיות איש שמח. שבוע טוב! בשורות טובות! עם הרבה אופטימיות...